כולנו חווינו, בשלב זה או אחר של חיינו, חרדה – אותה תחושה פיזית ונפשית לא נעימה של פחד מפני העומד להתרחש. אך בניגוד לפחד ״רגיל״, המתריע מפני איום ממקור ידוע והוא חד וחולף במהירות, חרדה היא תגובה לאיום לא מוכר ולא ידוע. לכן, קשה יותר להתמודד עמה, והיא מביאה לתחושת חוסר נעימות מתמשכת. חרדה מתמשכת פוגעת בחשיבה, בריכוז וביכולת הקליטה והלמידה וגורמת לעייפות ולחוסר מרץ.
במה חרדה שונה מפחד?
חרדה מתבטאת בתסמינים פיזיים שונים, הנבדלים בין הפרעות החרדה השונות, ולצידם תחושה נפשית של מתח, עצבנות, דאגה ופחד. במקרים קיצוניים, אדם הלוקה בחרדה יחוש בלבול של ממש, ותחושת אימה וסבל גדול, כאילו זו החוויה המרוכזת, הקשה והמכאיבה ביותר שחווה מעולם. לצד זאת, הוא יחוש בושה על התנהגותו הנובעת מהחרדה, שנתפסת כהפגנת חולשה. שכיחות הפרעות החרדה כפולה בקרב נשים ביחס לגברים, למעט המקרה של הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) ששכיחותה שווה בין המינים. בדרך כלל ההפרעה מופיעה לפני גיל 40-50, וכשהיא מופיעה בגיל מאוחר יותר, רצוי לעבור בירור גופני מקיף. לפני שמאבחנים הפרעת חרדה, יש לשלול גורמים אחרים שעלולים להביא לתסמינים דמויי חרדה, בהם מחלות לב שונות כגון אוטם שריר הלב, מחלות נשימתיות, עלייה או ירידה בסוכר, בעיה בבלוטת התריס, בעיות בריכוז המלחים כגון ירידה בסידן, גידולים, בעיות נוירולוגיות, הרעלת סמים או גמילה מסמים.מה קורה לגוף שלנו כשאנחנו חרדים?
מחקרים פיזיולוגים מצאו קשר בין תופעת החרדה לפעולות מוחיות שונות. הבולטת ביותר היא פעילותה של מערכת העצבים האוטונומית. בניגוד למערכת העצבים הרצונית, שאחראית על תרגום הרצונות שלנו לפעולות (למשל, להניע את היד או לומר דבר מה), המערכת האוטונומית פועלת באופן עצמאי. היא אחראית, לפיכך, על פעולות הגוף הספונטניות שמתבצעות מעצמן, כמו הנשימה, פעולת הלב ופעילות מערכת העיכול. מערכת העצבים האוטונומית מחולקת לשתי מערכות: המערכת הפארה-סימפתטית והמערכת הסימפתטית. המערכת הפארה-סימפתטית היא בבחינת ״האיש הטוב״, זה שתפקידו להרגיע אותנו - לדאוג שהלב ידפוק 60 פעם בדקה, שהריאות ינשמו 20 פעם בדקה, שלא נזיע ונתרגש, ושנהיה רגועים ונינוחים. המערכת הסימפתטית היא ״האיש הרע״, שתפקידו הפוך: להלחיץ, לגרום ללב לדפוק מהר ובחוזקה, לריאות לנשום מהר, להזעה, ללחץ בבטן ולתחושת מתח. פעילות זו נחוצה כדי לעורר את הגוף במצבי חירום, שבהם נחוצה תגובה מהירה ואקטיבית. מוליך עצבי הקרוי סרוטונין שמופרש כל העת במוח, דואג לאיזון בין שני חלקי המערכת, כשבמרבית הזמן שולטת המערכת הפארה-סימפתטית, ואנחנו רגועים, שלווים ונינוחים. מצבי חרדה מתאפיינים בירידה בהפרשת הסרוטונין, וכך המערכת הסימפתטית משתלטת, ותסמיני החרדה מופיעים.איך נראה התקף חרדה?
התיאור הקלאסי של התקף חרדה (התקף פאניקה) הוא של אדם בריא, שללא כל התראה מוקדמת, חווה תחושה איומה של אובדן שליטה, כאילו הוא לוקה בהתקף לב, המלווה בתסמינים פיזיים בולטים. ההערכה היא כי הפרעה של התקפי חרדה פוגעת במהלך החיים בכ-1.5%-2% מהאוכלוסייה, כשהשכיחות היא כפולה בקרב נשים. ההפרעה מופיעה לרוב בבגרות מלאה (החל מגיל 25), אך היא יכולה להתפתח בכל גיל.לרוב ההפרעה מופיעה באופן ספונטני ופתאומי בהתקף חרדה ראשון, המתאפיין בבלבול ובתחושה חריפה של פחד ללא יכולת להסביר ממה הוא נובע. הפחדים הטיפוסיים שעולים הם מפני אובדן שפיות, התקף לב או מוות וקשה לשכנע את האדם בעת ההתקף כי הם אינם מבוססים, גם אם הוא נבדק ונמצא תקין מבחינה גופנית.
התסמינים הפיזיים הבולטים ביותר הם דופק מהיר, הזעה וקוצר נשימה, שיכול להתפתח לכדי מחנק והיפר-ונטילציה (נשימות מהירות ועמוקות מאוד). תסמינים אפשריים נוספים הם עלייה בלחץ הדם, הסמקה, הטלת שתן תכופה, תחושה של ״גוש בגרון״ וקשיים בבליעה, תחושת נימול בידיים וברגליים, גלי חום או קור, חולשה, צמרמורת, רעד וסחרחורת. ההתקף ימשך לרוב פחות משעה ויחלוף מעצמו. תדירות ההתקפים היא לרוב פעם- פעמיים בשבוע, אך היא יכולה להיות גם שכיחה או נדירה יותר. התקפים חוזרים או מתמשכים עלולים להוביל למתח שרירים מוגבר, לחץ בחזה או בבטן, תחושת מלאות בבטן המלווה שיהוקים או גיהוקים, כאבי ראש, עורף, גב וגפיים חזקים, נטייה לשלשול או עצירות והפרעה בשינה. במקרים החריפים והקיצוניים ביותר, עלול להתפתח מצב של היפרקינזיס - עוויתות בלתי נשלטות."מעגל הקסמים" של החרדה
לאחר מספר התקפים, תופיע חרדת ציפייה - חשש מתמיד מפני הופעת ההתקף הבא. זוהי הבעיה העיקרית של הפרעה זו, משום שהדבר מעיב על החולה באופן קבוע והוא מתחיל לפתח דפוסים שונים בניסיון למנוע את ההתקף הבא, כגון הימנעות שיטתית מסיטואציות שעלולות לגרום לו לאבד שליטה, או הימצאות תמידית בקרבת מקור עזרה והצלה כגון בית חולים. כך נוצר ״מעגל קסמים״ שפוגע באיכות החיים: הניסיון להימנע בכל מחיר מהתקף רק מעצים את החרדה, שמגבירה עוד את ההימנעות, וחוזר חלילה. אחד מדפוסי ההימנעות הנפוצים ביותר הוא חשש מתמיד מפני הימצאות במקומות צפופים או הומי אדם, או מקומות שהיציאה מהם קשה. תופעה זו קרויה אגורפוביה, שבמצבה הקשה מקצינה עד כדי הימנעות מוחלטת מיציאה מהבית. על פי ההערכות, אצל שניים מכל שלושה אנשים שסובלים מאגורפוביה, מקור הבעיה הוא בהתקפי חרדה חוזרים. לעיתים קרובות מתלווה לבעיה זו גם מצב רוח ירוד עד כדי דיכאון, שבמקרים הקיצוניים יכול אף להוביל לסכנת התאבדות. אחת הסיבות לדיכאון היא הירידה בחופש התנועה עקב האגורפוביה והפגיעה בתפקוד, שמובילה לרגשות בושה עקב התלות המוגברת בסביבה. במקרים רבים הפרעת התקפי החרדה יכולה להיעלם לאחר תקופה. במחקרים נמצא כי בכ-50% מהמקרים, ההפרעה תחלוף מעצמה גם ללא טיפול.כיצד מטפלים בהתקפי חרדה?
טיפול תרופתי במרכז הטיפול התרופתי בהתקפי חרדה חוזרים, עומדים תכשירים שמעלים את רמת הסרוטונין במוח ובכך מדכאים את פעילותה של מערכת העצבים הסימפתטית, הגורמת לתסמיני החרדה. התכשירים האלה ניתנים במינוני ביניים (להבדיל מהמינונים הגבוהים שניתנים לסובלים מדיכאון). השפעת התרופות האלה ניכרת רק לאחר כחודש מתחילת הטיפול. עד אז, לתקופה קצרה, ניתן להשתמש בכדורי הרגעה ממשפחת הבנזודיאזפינים. אולם חשוב להגביל את השימוש בכדורים אלה משתי סיבות: ראשית, המטופל מתרגל אליהם במהירות ונאלץ להעלות שוב ושוב את המינון, ושנית, הם ממכרים. פעמים רבות נתקלים בקליניקה בחולים שחוו התקפי חרדה, לא טופלו בתכשירים המעלים סרוטונין, ובינתיים התמכרו לתכשירים ממשפחה זו, למרות שהם כבר לא משפיעים עליהם. טיפול פסיכותרפויטי התנהגותי- קוגניטיבי גם אם הטיפול התרופתי מסייע להפחית את תסמיני החרדה, החולים נוטים לשמר את דפוסי ההימנעות והאגורפוביה. כדי לסייע להם להיפטר מהם, משלבים טיפול התנהגותי שחושף את המטופלים באופן אמיתי או דמיוני למצב שמעורר בהם חרדה (למשל מקומות פתוחים), ומלמד אותם טכניקות הרפיה (דוגמת מדיטציה) המסייעות לעצור את תגובת השרשרת בזמן התקף. פסיכותרפיה תמיכתית טיפול פסיכותרפויטי תמיכתי, שיכול להיות אישי, משפחתי או קבוצתי, עוזר למטופל להבין את המשמעות הלא מודעת של החרדה ואת המשמעות הסמלית של ההתנהגות שלו, ומקל עליו להתמודד עימן. טיפול בהיפר-ונטילציההבעיה המרכזית שנוצרת כתוצאה מהיפר-ונטילציה, שהיא אחת התסמינים הבולטים של התקף חרדה, היא הוצאה מוגברת של פחמן דו חמצני מהריאות, שיכולה לגרום לסינדרום החמור אלקלוזיס (בססת)- ירידה בחומציות הדם ונוזלי הגוף. נמצא כי שאיפה חוזרת של פחמן דו חמצני יכולה לשחרר התקף היפר-ונטילציה ואף להרגיע את התקף החרדה. לכן, בעת התקף חרדה המלווה בהיפר-ונטילציה, מומלץ לשאוף ולנשוף במחזוריות לתוך שקית פלסטיק, עד להאטת קצב הנשימה לעשר נשימות בדקה.
- אין לראות במידע המובא במסגרת המאמר ו/או בתשובותיו של ד"ר רבינוביץ' לשאלות הגולשים תחליף לייעוץ מקצועי אישי שנדרש לכל מקרה ומקרה.
- שאלות לד"ר רבינוביץ':
גולשים המעוניינים לשאול את הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ' שאלות בנושא חרדה או עניינים אחרים העולים ממאמר זה - מוזמנים להשתמש במערכת התגובות בעמוד זה: רשמו בכותרת התגובה את הנושא, ופרטו בגוף התגובה את השאלה, תוך ציון פרטים מהותיים כמו מין וגיל. ד"ר רבינוביץ' יענה לשאלותיכם בעמוד זה.
