הפסיפלורה היא דוגמה מצוינת למקרה שבו המראה אינו מעיד על הטעם או הניחוח. הפרי קטן וסגלגל בצורתו, צבעו נע בין סגול עמוק לחום - וככל שקליפתו דומה יותר לפני המכשפה הרעה מסיפור שלגיה (כלומר, מקומטת נורא), כך תוכו יהיה מתוק ונפלא יותר לאכילה.

את הפסיפלורה פגשתי לראשונה באיטליה באחד הקייצים שבהם שהתה כל המשפחה – זקנים, צעירים ותינוקות - בבית הדוד ג'ימי זיכרונו לברכה. נהגנו לערוך את הקניות בסופרמרקט הגדול והמפנק שבאורביטו, ובכל פעם חזרנו ממנו עם סלים מלאים בדברים שאין בהם ממש צורך - אבל אותנו הם שימחו, כי לא היו לנו כאלה באותם ימים בתל אביב.

באחת הפעמים חזר משם בעלי, מודי, עם שש ביצים סגולות, יפות וחלקות. ג'ימי, שבילה זמן רב מחייו בברזיל, התלהב מיד ואמר "הו! פסיפלורה! איזה פרי נפלא! אבל באלה אסור לגעת - צריך לחכות כמה ימים עד שאפשר יהיה לאכול אותן". כולנו השתוממנו והוא הסביר: הפרי נפל רק עכשיו מהעץ. כן, הפסיפלורה לא נקטפת מהעץ - מחכים שהיא תיפול באופן עצמוני מהענף, ואז היא נאספת מהאדמה. "אחרי כמה ימים פני הפרי יתקמטו כפני הנונה (כלומר, הסבתא) הזקנה שלי, ואז אפשר יהיה לאכול אותן", הוסיף ג'ימי. אנחנו נותרנו מעט מאוכזבים, כי רצינו לטעום את הפרי מיד. היו כמובן כאלה שלא התאפקו וטעמו - ואיך לתאר את הבעת הפנים שלהם? בדיוק כמו טעמה החמוץ של הפסיפלורה הלא בשלה.

לאחר מספר ימים, כשהקליפה נראתה כמו פניה של הנונה של ג'ימי, הבאנו את הפסיפלורות לשולחן על מגש עם תום הארוחה. חתכנו כל אחת מהן באמצע, ולתדהמתי גיליתי המון גרעינים שחורים צפים בתוך בשר הפרי הצהבהב. המראה לא היה ממש מלהיב, אבל אחרי כפית הכתה בי הפתעה: טעם מופלא וניחוח משכר. מאז אכלנו עשרות פסיפלורות, וכיום הפרי מככב בקינוחי מסעדות, משקאות (אלכוהוליים ורגילים), עוגות, גלידות – בקיצור: בכל מקום.

לפני שבועיים קיבלתי משלוח מעץ הפסיפלורות של אווה גרוסמן, וזה מה שהכנתי מהפרי בתור התחלה:

רולדה עם קרם פסיפלורה (כ-16 מנות)

לעוגה

  • 150 גרם (1 כוס ועוד כף) קמח
  • 2 כפיות אבקת אפייה
  • 1/4 כפית מלח
  • 6 ביצים
  • 1 כוס אבקת סוכר

לקרם הפסיפלורה
  • 3 ביצים
  • 3/4 כוס סוכר
  • 185 מ"ל (3/4 כוס) פסיפלורה, כולל הגרעינים
  • 125 גרם חמאה חתוכה לקוביות
  • 1 מכל (250 מ"ל) שמנת מתוקה

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל-220 מעלות. מרפדים בנייר אפייה 2 תבניות בגודל 20X30 ס"מ. משמנים היטב את נייר האפייה.
  2. מנפים שלוש פעמים את הקמח עם אבקת האפייה והמלח לתוך קערה (בדרך כלל אני בעד קיצורי דרך - הפעם לא! כדי שהעוגה תצא אוורירית, חשוב לנפות את הקמח שלוש פעמים).
  3. בקערה נפרדת מקציפים את הביצים ואבקת הסוכר לקצף יציב באמצעות מיקסר ידני.
  4. בעזרת מרית מערבבים בעדינות את תערובת הביצים עם הקמח. יוצקים לתבניות ומחליקים את פני התערובת באמצעות המרית.
  5. אופים מיד במצב טורבו כ-15 דקות או עד שקיסם המוכנס למרכז המאפה יוצא נקי. אם אין בתנור מצב טורבו, יש להחליף בין התבנית התחתונה לעליונה באמצע האפייה (אין לאפות את התבניות בזו אחר זו - הבצק בתבנית שתחכה בחוץ יגיר נוזלים).
  6. הופכים מיד כל אחת מהעוגות על מגבת מטבח נקייה, ומגלגלים בעדינות את המגבת עם העוגה. משאירים את העוגות להתקרר כך לפחות 30 דקות.
  7. בזמן שהעוגות מתקררות מכינים את קרם הפסיפלורה: טורפים היטב את הביצים, הסוכר והפסיפלורה ומחממים במיקרוגל במשך דקה. מוציאים, טורפים ומחממים דקה נוספת. חוזרים על התהליך עוד פעמיים (כלומר, בסך הכל אמורה התערובת לעבור ארבעה מחזורי חימום של דקה).
  8. מוסיפים את החמאה לתערובת, טורפים היטב ומחממים עוד דקה במיקרוגל. עכשיו התערובת כבר אמורה להיות סמיכה - זה הזמן לכסות אותה בפלסטיק נצמד ולהניח לה להצטנן לטמפרטורת החדר (הכיסוי חשוב כדי שלא ייווצר קרום על פני הקרם).
  9. מקציפים את השמנת המתוקה לקצף אוורירי אך יציב. מקפלים את הקצפת לתוך הקרם.
  10. פותחים בזהירות את המגבות עם העוגות, ומורחים את העוגות בקרם באופן שווה (משאירים בשוליים מעט רווח ללא קרם).
  11. מגלגלים ומהדקים את העוגות סביב הקרם.
  12. בהגשה אפשר לפזר על העוגות אבקת סוכר ולעטר בפירות אדומים.

  • מתוך הבלוג של מירי גולדנפלד ויוחי מנדיל - אליוליני