חלום אחד. זה כל מה שהיה לי.
עוד בערוץ האוכל של Xnet:
● נוקידס: הניוקי של הטריפוליטאים
● פשטידת בצל מהירה במיוחד עם פטנט
יום אחד קרה נס, ועל לוח מודעות מתפורר במושב נתלתה אחר כבוד מודעה שהכריזה:"חני נחמיאס מגיעה להופעה באולם הספורט בקיבוץ מגידו".
וואו. איזה סימן! אם אפילו לעמק הרחוק שלנו היא מגיעה, אין ספק שאני בדרך הנכונה להגשמת החלום. נתחיל במפגש סוער ונראה לאן זה יתפתח, חשבתי בלבי והתחלתי להתכונן. במשך שבועות רבים כתבתי לה מכתבים, ציירתי לבבות, ציטטתי רפליקות נבחרות ממיטב הסדרות והתאמנתי על השירים – שהרי אין לדעת, אולי היא תרצה שאעלה להופיע אתה, ותמיד טוב להיות מוכנה!
ואכן, הייתי מוכנה להפליא. אלא שהיה דבר אחד שאליו לא הייתי ערוכה: ביום המיוחל, בעוד אמי המופלאה מלבישה אותי במיטב מחלצותי כשאני אחוזת התרגשות, התברר לי כי לא רק אני הולכת לפגוש את אלילת ילדותי, אלא גם אחותי הקטנה. אחותי היתה אז בערך בת שנתיים-שלוש. היא לא ידעה מי זו חני נחמיאס, לא כל שכן מהן מילות השירים שלה - אבל היא בכל זאת הצטרפה.
התחילה ההופעה. חני עלתה לבמה ואני, יושבת בשורה הראשונה באופוריה ובגב זקוף, נדרכתי והתכוננתי לרגע האמת שבו, אולי, תפילותי ייענו והיא תכריז את שמי במיקרופון ותזמין אותי להצטרף אליה בשירה ובריקוד. באמת שהתרגשתי כפי שלא התרגשתי מימי.
אלא שאז אחותי הקטנה, שהיתה קטנה מכדי להבין את הרגע ההיסטורי שבו היא לוקחת חלק, התחילה להשתעמם. לא עזרו ניסיונותיה של אמי להעסיק אותה: היא קמה ממקום מושבה והתחילה להסתובב באולם, לקטר, לנג'ס והכי גרוע - לבכות ולבקש לחזור הביתה!
ואני? רציתי לקבור את עצמי. ביום חגִי אחותי הקטנה עושה לי בושות מול חני נחמיאס!
התפללתי שהיא תפסיק, שחני לא תרגיש, אבל תפילות לחוד ומציאות חיי לחוד - ואחותי השתעממה יותר ויותר מרגע לרגע.
ואז הגיע הרגע הנורא מכל.
ההופעה עמדה להסתיים וחני ביקשה לשיר את שיר הסיום, "גברת פלפלת", עם אחד מעשרות הילדים שישבו באולם. "אני, אני!!" הצבעתי כל כך יפה... אבל מכל הילדים שישבו באולם, את מי חני בחרה להעלות לבמה?
את אחותי הקטנה!
כן, דווקא אותה, שבמשך כל ההופעה רק הסתובבה והפריעה, קיטרה והשתעממה. אותה מכולם הרימה חני על הידיים ועוד אמרה שבחרה דווקא בה כי במשך כל ההופעה היא לא ישבה רגע אחד במקומה – ממש כמו גברת פלפלת,.
שנים אחר כך עוד ניסיתי להיפגש עם חני'לה שלי ומעולם לא הצלחתי. תמיד היה משהו או מישהו שעצר בעדנו מלהתאחד. פעם אחר פעם ניסיתי, עד שבגרתי והבנתי שחני נחמיאס אני כבר לא אהיה, ככל הנראה.
לעומת זאת, המוטיבציה להשיג דברים לכאורה בלתי מושגים דווקא בוערת בי עד היום, ואחד הדברים שלמדתי בזכותה היא שהרבה פעמים משימות שנראות מסובכות דווקא מתבררות בדיעבד כפשוטות. ניוקי מתוצרת בית הם דוגמה קלאסית לדבר שכזה: כשתכינו אותם, לא תאמינו כמה זה פשוט. בסך הכל פירה וקמח. טוב נו, וביצה. אבל זהו.
ניוקי ברוטב פטריות
מרכיבים (4-2 מנות) לניוקי5 תפוחי אדמה גדולים
1 עד 1/2 1 כוסות קמח
1 ביצה או 1 חלמון ביצה
2 כפות שמן זית
מעט אגוז מוסקט
מלח
פלפל שחור
לרוטב1 כף שמן
5-3 שיני שום (כמה שאוהבים) כתושות
3-2 פטריות פורטובלו פרוסות
מעט רוזמרין או טימין, לפי הטעם
מלח גס
פלפל שחור גרוס
אופן ההכנה1. מחממים את התנור ל-200 מעלות. מניחים את תפוחי האדמה בתבנית ואופים אותם במשך כשעה, עד שהם מתרככים (אפשר גם לבשל אותם במים רותחים, אבל המרקם של הניוקי מוצלח יותר אם משתמשים בתפוחי אדמה יבשים שלא ספגו נוזלים).
2. מקלפים את תפוחי האדמה בעודם חמים (כדאי להיעזר במגבת כדי לא להיכוות).
3. מועכים את תפוחי האדמה החמים לפירה (חשוב לעבוד במהירות, כי אם מכינים את הניוקי לאחר שתפוחי האדמה כבר התקררו הוא יוצא דביק). מוסיפים את שמן הזית וממשיכים למעוך. מוסיפים את הביצה והתבלינים ומועכים עד שמתקבל פירה אחיד.
4. מוסיפים את הקמח בהדרגה, תוך מעיכה וערבוב, רק עד שמתקבל בצק נוח לעבודה – הוא צריך להיות רך, אך לא דביק. הוספת יותר מדי קמח תהפוך את הניוקי לקשים.
5. מפזרים קמח על משטח העבודה. יוצרים מבצק תפוחי האדמה גליל דק.
6. פורסים את הגליל לחתיכות באורך 2-1 ס"מ.
7. מרתיחים בסיר גדול מים עם מעט מלח. מוסיפים את הניוקי למים הרותחים, וכשהם צפים ומעט תופחים (זה אמור לקחת דקה-שתיים) מוציאים אותם באמצעות כף מחוררת.
8. מכינים את הרוטב: יוצקים למחבת שמן זית ומחממים על אש בינונית. מוסיפים את השום ומטגנים כ-30 שניות. מוסיפים את הפטריות והרוזמרין, ומטגנים כמה דקות תוך בחישה עד שהפטריות מעט מתרככות. מוסיפים את הניוקי למחבת ומבשלים תוך בחישה עד שהם זהובים או צרובים, לפי הטעם.
לבלוג הנוסף של נחמה שובתת, שבו היא מנציחה באמצעות מתכונים וזיכרונות את אמה שנפטרה לפני שנתיים – לחצו כאן
