כשהייתי בתיכון הייתי משוכנעת שאמא של נעמה מכינה את האורז הכי טעים בעולם. זה היה בסך הכל אורז עם גזר ובצל מגוררים ומטוגנים, אבל איכשהו נוצר מאכל שהילך עלי קסם.
בכל פעם שנעמה הייתה מוציאה את קופסת הפלסטיק עם ארוחת הצהריים שלה הייתי נכנסת להיכון - אורז או לא אורז? אם אכן התמזל מזלי, המבצע ("שנור אורז"? "שנורז"?) החל. ניסיתי, בהצלחה מעורבת, טכניקות שונות - החל מ"יואו, יש לך מלא אורז, בחיים לא תצליחי לסיים הכל לבד!" דרך "שוד ושבר! השארתי את האוכל בבית! מה חבל שאין מי שיציל אותי מייסורי הרעב" וכלה ב"תראי ציפור! אוי, לאן האורז נעלם?". ייתכן שהייתי צריכה לנסות גם את "תראי ציפור מתה!" שכן נעמה המדוברת היא בלונדינית (מהממת ותפוסה), אבל לא חשבתי על זה בזמנו. בכל מקרה, סביר להניח שמה שהיה יוצא מזה זה כאפה.
בכל אופן, בשלב כלשהו נעמה, שכנראה חששה לשלומה ולביטחונה האישי, התחילה להביא קצת אקסטרה בקופסת הפלסטיק, שיהיה לי. כפרה עליה. ואז גיליתי גילוי עוד יותר מרעיש - אם אני הולכת לנעמה הביתה, אפשר לאכול שם צהריים ולקבל צלחת אורז לגמרי שלי! אח... חיים טובים.
לפני שאתם שואלים - כן, ביקשתי את המתכון, הוא פשוט. בצל וגזר מטוגנים, אורז, מתבלים במלח ופלפל... משהו כזה. אני לא בדיוק זוכרת, זה היה מזמן. ניסיתי להכין בעצמי, אבל זה פשוט לא היה אותו דבר.
כיום כמעט שלא יוצא לי להכין אורז - זה התפקיד של אישי, שעושה זאת הרבה יותר טוב ממני. נכון שלכל בשלנ/ית ראוי/ה לשמו/ה יש את השיטה להכנת האורז האולטימטיבי? אז זהו, אני עוד לא הגעתי לשלב הזה, בלשון המעטה. אפשר להגיד שיש לי בעיות עם בישול פחמימות במים, לא משנה אם מדובר באורז או בפסטה. כל עניין התזמון שם מעיק עלי: אני נוטה לשים אותם במים ולשכוח מהם עד שיש ריח של שרוף ו/או הצפה של הכיריים.
אז יש הסכמה לא פורמלית ביני לבין אישי שהוא מטפל בדברים האלה. הבעיה היא שהוא אוהב את האורז שלו לבן, פשוט וטהור, ללא קשקושים ותוספות, שרק הורסים את טעם האורז לדעתו. מכיוון שהגענו להסדר נוח לשנינו אני משתדלת שלא לנדנד את סירת הפחמימות, אבל מדי פעם אני מתמרדת ומכינה בעצמי אורז עם מלא תוספות טעימות.
אחד המתכונים האהובים עלי הוא אורז עם קוקוס קלוי, ג'ינג'ר, צ'ילי וליים - חמוץ, חריף וממכר. המתכון המקורי עושה שימוש באורז בסמטי, אבל עד כה לא יצא לי לנסות - האיש אחראי גם על קניית האורז, ועד שעשיתי מעשה וקניתי בעצמי אורז בסמטי, הוא התגלה כמכיל תוספת חלבונים, איף יו נואו וואט איי מין, כך שעד כה השתמשתי רק באורז פרסי לבן רגיל. בנוסף, לרוב אין ליים בסופר, אז אני מחליפה בלימון. אני מניחה שללא ההחלפות המתכון יהיה אף יותר טוב. אשמח אם תנסו ותדווחו.
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Vegetable Heaven של מולי קאצן
עלות: כ-8 שקלים
כמות: כ-8 מנות
מרכיבים
- 2 כוסות אורז לא מבושל (בסמטי, לבן או חום, במתכון המקורי. גם פרסי לבן יוצא סבבה)
- 1 כוס קוקוס יבש (לא ממותק) מגורר
- 1 כף שמן
- 1 בצל גדול קצוץ (אמורים לקבל 2 כוסות בצל קצוץ)
- 1/3 פלפל חריף קצוץ (במתכון המקורי יש 3-2 פלפלי חלפניו או סראנו. אשאיר זאת לחובבי חריף)
- 2 כפות ג'ינג'ר קצוץ
- 2 שיני שום קצוצות
- 1/2 1 כפיות מלח, או לפי הטעם
- קליפה מגוררת מלימון אחד
- 6-4 כפות מיץ לימון (אני שמה 6)
אופן ההכנה
- הכינו את האורז לפי העדפתכם (אני פשוט שמה אותו בסיר עם 4 כוסות מים, מביאה לרתיחה ומבשלת כ-20 דקות. אבל אתם לא חייבים להקשיב לי).
- בזמן שהאורז מתבשל מכינים את התוספות: קולים את הקוקוס (בלי שמן) במחבת או סיר, תוך כדי ערבוב עד שהקוקוס מתחיל להזהיב. שימו עליו עין, זה קורה תוך דקה או שתיים.
- במחבת נפרדת (או באותו מחבת, לאחר שהוצאתם את הקוקוס), מטגנים את הבצל בשמן עד שהוא מתחיל להזהיב, כ-10 דקות. מוסיפים את הפלפל החריף, הג'ינג'ר, השום ו-1/2 כפית מלח, מורידים לחום נמוך ומטגנים כ-10 דקות נוספות.
- כשהאורז מוכן מערבבים פנימה בעדינות את התערובת המטוגנת. מוסיפים בהדרגה את שאר המלח, קליפת הלימון, מיץ הלימון ורוב הקוקוס (שומרים קצת לקישוט).
- מגישים עם קצת קוקוס מעל, בליווי פלחי לימון ופרוסות קיווי, אם רוצים.
