ד"ש עם סיר

בכל פעם שנדלקת באולפן הנורה האדומה שמסמנת את תחילת השידור עולה במוחי שאלה: איך קרה שהפכתי להיות בשלנית ומשוגעת למתכונים, פטנטים ומטבחים?

במשך שנים אוכל היה עבורי חובה לא נעימה. החלום שלי היה ליטול גלולת מזון - וזהו! ממש כמו בספר "35 במאי" של אריך קסטנר, שבו מסופר על מדינה שבה במקום לאכול לוקחים כדור.

בבית הורי הייקים אוכל היה עניין שולי. הדברים החשובים היו קריאת ספרים, האזנה למוזיקה קלאסית ולימודים. האוכל היה פשוט ובסיסי והוכן ללא תשומת לב יתרה - והטעם היה בהתאם.

לכאורה, זה לא היה צריך להיות כך: סבתי, פרידל שטראוס, עסקה בכתיבת ספרי בישול. היא התגוררה בבזל שבשוויץ, ופירסמה שם מדי שנה ספר בישול אחד לפחות. אבל כילדה חשבתי לתומי שהיא פשוט יודעת להשתמש היטב במכונת כתיבה והתוצאה היא ספרי בישול.

רק כשהכרתי את בעלי, צביקה, גיליתי אוכל טעים. זה קרה כשטעמתי מהאוכל של חמותי הרומנייה, חנה לסטר. מחנה למדתי לראשונה איך לבשל: היא לא ממציאה מתכונים - כמו שהיא למדה אותם מאמה, כך היא מבשלת אותם. התבשילים שלה מכילים מצרכים בסיסיים ופשוטים, שנמצאים בכל מכולת, אבל דרך הכנתם היא הסוד שמאחוריהם וכל פרט קטן מוסיף או מוריד מהטעם.

כשהבישול התחיל לקבל טעם ומשמעות, הבנתי שכשמכינים אוכל טוב נהנים פעמיים: פעם אחת מהטעם ופעם שנייה מהנאת הסועדים ומהמחמאות שזורמות מהם. החלטתי שכדאי ללמוד את רזי המטבח. וכשגיליתי את עולם האוכל המופלא הבנתי שבישול אינו רק חומרים, כמויות ואופן הכנה, אלא המון חום, אהבה, אסתטיקה ויצירתיות - וגם הרבה שעות של עבודה במטבח.

משרבו ותכפו השעות שהקדשתי לבישול ולמתכונים קלטתי ששום דבר כבר לא יעצור את זה. הבנתי שמקור ההתמכרות שלי למטבח הוא הגן שירשתי מסבתי פרידל. היצר הגנטי פרץ החוצה, והבישול הפך לחלק מרכזי בחיי.

14 שנים, אלפי מתכונים

כעבור כמה שנים, כשאני מצוידת בכל הידע שרכשתי, בפטנטים שצברתי, בעצות יעילות לבישול קל ונעים ובעיקר בתשוקה בוערת לדבר עם אנשים על אוכל, פניתי למנהל "רדיו קול רגע" חיים הכט והצעתי לו לתת לי לנסות לשדר תוכנית בישול. הרעיון מצא חן בעיניו, ולמחרת קיבלתי ממנו תשובה חיובית.

כמה שבועות לאחר ש"סיר לשבת" עלתה לאוויר החלטתי לשתף בה גם את המאזינים. ההצלחה היתה מיידית: המאזינים השתלטו על התוכנית והטלפון לא הפסיק לצלצל. הבלתי ייאמן קרה - ריחות התבשילים התחילו להציף את האולפן ומשם התפזרו לבתי המאזינים, לחנויות ולאוטובוסים ועוררו את תיאבונם של השומעים. אני מקשיבה ו"רואה" את המאזינים מבשלים במטבחם, והם מקשיבים ו"רואים" אותי; אני "טועמת" מהתבשילים שלהם, והם משלי - ואנחנו מחליפים בינינו מתכונים.

מאז חלפו 14 שנים שבהן הגשנו - המאזינים ואנוכי - אלפי מתכונים. קשה להאמין, אבל אני מכינה בבית לא רק את המתכונים שאני נותנת ב"סיר לשבת" – אלא גם את רוב המתכונים של המאזינים. לפני שהמנה מפורסמת באתר האינטרנט של התוכנית היא עוברת בדיקת טעימה קפדנית על ידי חברים, שכנים ועובדי מחלקת פה ולסת בבית החולים פוריה, שאותה מנהל בעלי צביקה. צביקה הוא הטועם הראשי - לא רק מפני שאני מפיקה סיפוק רב מלראות אותו אוכל בהנאה, אלא גם מכיוון שאני סומכת על טעמו במאת האחוזים. כשהוא אומר שזה מעדן, אני יודעת שהצלחתי; ואם הוא אומר שזה לא טעים, המאכל הולך ישר לפח ולא זוכה בטעימה שנייה.

מאזיני "סיר לשבת" חולקים כולם אהבה לבישול, רצון לנסות מתכונים חדשים ונכונות לעזור לאחרים באמצעות המתכונים והעצות שלהם. בכל תוכנית אני לומדת מהמאזינים סודות מטבח מאלפים. עבורי כל מתכון הוא עולם ומלואו, בדיוק כמו המאזין או המאזינה שנתנו אותו. עבורי המתכון הוא משהו שנשאר ממאזין או מאזינה שלרגע קל היה לי אתם קשר ממשי, בתוך עולם הטעמים המופלא של "סיר לשבת".

ועכשיו אני רוצה לשתף גם אתכם בחוויה הטעימה הזו.

שולחן הסדר כבר ערוך

כל שנה בזמן הזה שולחן הסדר כבר ערוך אצלי בסלון, עם כל המפיות, הקישוטים והמתנות. נשמע מוזר? נכון זה לא לגמרי נורמלי במושגים שלנו, אבל אני אוהבת להיות מוכנה... וכמה שיותר מוקדם.

אז אני מפנה את הסלון, רוחצת את כל כלי הסדר שנחו שנה בארון ועורכת את השולחן. כדי לשמור על השולחן מפני אבק, שתמיד מגיע בצורת אובך כמה ימים לפני הפסח, אני משכיבה את כל כוסות היין והשתייה הקרה בדיוק במקום שבו הן אמורות לעמוד ומכסה בסדינים ויריעות ענקיות של ניילון עבה. אפילו הגדות אני מניחה על כל כיסא.

אני מתכננת את הישיבה ומניחה פתקים מקושטים עם שמות האורחים על כל צלחת יחד עם הפתעה קטנה לכל אחד (שזה פרויקט בפני עצמו). וכל זה קורה תמיד בערך שלושה שבועות לפני הפסח. מופרע? בהחלט כן, אבל זה כנראה רק חלק פצפון משלל הדברים המופרעים שלי...

כשהשולחן ערוך יש מספיק זמן לבישולים והכנות אחרות שקשורות באירוח של כל כך הרבה אנשים ליומיים (מיטות, שמיכות וכל השאר). בערב פסח אני רק מרימה את הכיסויים מעל השולחן הערוך, מעמידה חזרה את הכוסות - והשולחן ערוך ומקושט.

השנה אני לא מכינה כלום. הבית ששלי, שנשרף (ועל כך ארחיב בפעם אחרת), עדיין נבנה מחדש. אז בשמחה אני נחה השנה מהאירוח ועוזרת לגיסתי זהבה להכין את הסדר - מבחינתי זה אומר לבשל, ואת זה אני אוהבת.

בתוכנית "סיר לשבת" מרגישים היטב את התכונה לקראת הפסח. כולם כבר מתכננים את ארוחת החג ומתעניינים במיני תבשילים מסורתיים שהחליטו לבשל לארוחת הסדר - בכל זאת, זו הארוחה המשפחתית הכי גדולה והכי מושקעת בשנה.

ביום שישי האחרון התקבלו כמה שאלות לגבי כל מיני מאכלים שכדאי להכין לערב הפסח הראשון וגם לשני: יהודית שחרי ממעין ברוך שאלה על שני מתכונים שאותם היא מעוניינת להכין ולא יודעת איך: האחד הוא צימס כמו שמכינים הרומנים, והשני הוא כרוב אדום מבושל עם תפוחי עץ.

הפנינו את השאלה למאזינים וקיבלנו מהם שני מתכונים נהדרים. אני מצרפת אליהם עוד שני מתכונים משל עצמי – לחמניות מקמח מצה ולחמניות מקמח מצה ממולאות בבשר וזיתים – וגם מתכון נהדר של חמותי, חנה לסטר: אסיק פלייש (צלי בקר רומני).

• אם גם לכם יש שאלות בקשר למתכונים לפסח - או בכלל - אשמח לשמוע.
• ואם יש לכם מתכון שתרצו לחלוק עם יתר הגולשים - לחצו על הלשונית "כתבו טיפ / המלצה" שבתיבת הטוקבקים ורשמו אותו. תוכלו אפילו לצרף לו תמונה!