"מאז שהודעתי שאני מתחתנת הטלפון לא מפסיק לצלצל", מספרת מעצבת שמלות הכלה ליהי הוד. על הקו: מפיקים, מאפרים, מעצבי שיער, מעצבי אווירה, צלמים ומי לא – כולם רוצים נתח בהילולה של הוד ובן זוגה בשנה וחצי האחרונות, גיא קרני, מנכ"ל ערוצי דיסני ישראל, שיחליפו נדרים בעוד חמישה חודשים בלוקיישן שטרם נסגר ולעיני קומץ בני משפחה וחברים.

"אני מניחה שפונים אליי כי כלות סומכות עליי, והמלצה מפה לפה זה הדבר הכי טוב שיש", היא אומרת בראיון מיוחד ל-Xnet המתקיים על רקע ההתארסות של מלכת הכלות.

>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק

על אף שכבר השתעשעה ברעיון לרכוש שמלה מוכנה מהקולב, ההחלטה הסופית צפויה יותר, ואת שמלת הכלה שלה תעצב לעצמה. "קשה מאוד לעצב לעצמך. בניגוד למה שאולי מצטייר, אני לא עושה סיפור גדול מהשמלה ומהחתונה. נכון להיום אין לי מושג איך תיראה השמלה שלי. לפני מספר חודשים ראיתי בד שאהבתי ואמרתי שאשמור אותו לשמלת הכלה שלי, ועד לפני שבוע היה לי קונספט שלם וסגור בראש. אבל אז הלכתי לראות מקום לחתונה, והיה לי כיוון לשמלה שתתאים למקום הספציפי שרציתי, ועכשיו אני כבר לא סגורה על זה. והנה, הפכתי להיות הכלה שמתכננת שמלה למקום שהיא תתחתן בו. גיא טוען שאני נהנית לומר שאני קולית, על אף שאני לא קולית. איך אפשר להישאר קול כשאתה מזמין אנשים לאירוע שצריך להיות קוסמי, רומנטי, טעים ויפה. אין מצב שאתה שומר על עצמך קול".

אנחנו נפגשים בבית האופנה של הוד, 34, שנפתח לפני חמש שנים בדיוק ברחוב אבולעפיה בדרום תל אביב. בקומה העליונה כבר נמצאת כלה במדידה, ובחדר ההמתנה ממתינה כלה עתידית נוספת לפגישת היכרות. בחלל המשרדים הסמוך שוקדות שתי עובדות על מערך השיווק לארצות הברית, ובחדר השני רכונות מעל מכונות התפירה התופרות המנוסות, שעליהן היא שומרת בקנאות. מחיר שמלה להשכרה אצל הוד מתחיל ב-12 אלף שקל ומטפס עד 23 אלף שקל, בעוד שאצל הכלות בארצות הברית מדובר במחירי מכירה ולא השכרה, הנעים בטווח שבין 6 אלף דולר ל-11 אלף דולר.

"אני נהנית להיות עקרת בית, זה מנקה לי את הראש". ליהי הוד (צילום: זוהר שטרית)
"אני נהנית להיות עקרת בית, זה מנקה לי את הראש". ליהי הוד (צילום: זוהר שטרית)

לבושה מכנסי כותנה בצבע חאקי וסריג אוברסייז אפור, הוד משדרת נונשלנטיות ורוגע. לדבריה, השקט הנפשי הוא חלק מהחלטה שלקחה על עצמה בשנה האחרונה, אותה היא מיישמת באמצעות האצלת סמכויות בעסק. מה שבכל זאת מצליח להוציא אותה משלוותה הם הטוקבקים הארסיים שנכתבו עליה אפרופו הפרסומים על חתונתה הקרבה.

"כתבו שאני אישה ממורמרת וכמה מסכן גיא שהוא מתחתן עם מלכת הקרח", היא מתחממת. "זה שפל בעיניי לשבת על המקלדת ולכתוב דברים מכוערים על אנשים. לא מבינה למה לאנשים יש את הצורך להגיד דברים רעים".

זה קצת מוזר לשמוע שדווקא את, מכל האנשים, מתייחסת בכזו רצינות לטוקבקים.

"מי שמכיר אותי באמת יודע שזה שטויות. אני אדם מעופף שסובל מהפרעות קשב, והריחוף הזה נתפס בעיני אנשים כהתנשאות. העבודה שלי מייצרת מפגשים עם אנשים, ומה לעשות, לפעמים מגיעות בנות שאני לא מתחברת אליהן, ואני לא יכולה לזייף את החיבור איתן. אני לא עושה קולולו ומוכרת אשליה. אני חושבת שזה עניין הדדי, כי גם מי שעושה אצלי שמלה צריכה להתחבר אליי. זה לא שהיא מגיעה לחנות, קונה שמלה ומחר בבוקר היא לא רואה אותי. אנחנו עוברות יחד תהליך. פעם לקחתי ללב את זה שאנשים לא אוהבים אותי, אבל למדתי להבין שזה חלק מהחבילה. פה בארץ הלקוחה מעוניינת בחוויה, האינסטגרם שלי, החיים שלי, ואנחנו חיים במדינה קטנה ופמיליארית. אני חושבת שאין אנשים שאדישים אליי - או שאוהבים אותי או ששונאים אותי".

"היה לי ברור שהוא המיועד"

את גיא קרני, 40, הכירה הוד בשידוך של חברה משותפת. עוד לפני שנפגשו, הוא ראה אותה בפייסבוק של חברה, אבל ביקש להמתין כחצי שנה נוספת. בערב יום כיפור לפני שנה וחצי הוא הרגיש מוכן. החברה גיששה, והוד הציצה בחשבון הפייסבוק שלו וגילתה שהוא אלמן עם ילד. "אמרתי לה שזה לא בשבילי", היא נזכרת השבוע. "אבל אז חיטטתי לו קצת באינסטגרם, ואמרתי שתיתן לו את המספר שלי. הוא התקשר במוצאי כיפור ושוחחנו חמש שעות בטלפון. למחרת בשמונה בבוקר נפגשנו לדייט בקפה, ואחרי עשר דקות כבר התנשקנו. באותו רגע היה לי ברור שהוא המיועד".

אחרי שנה של זוגיות עברו השניים להתגורר יחד ברמת השרון. הוד עזבה את דירת הרווקות התל אביבית שלה, ויחד עם קרני היא מגדלת את בנו דן בן ה-9. בנוסף, השניים גם מגדלים את לוסי, הכלבה החדשה שהצטרפה למשפחה לאחר מותה של כלבת הקבלייר של הוד, סופי, מדלקת קרום המוח. 5,000 החברים של הוד בפייסבוק ו-21 אלף העוקבים באינסטגרם עברו יחד איתה את תהליך האבל הכואב על סופי.

כרווקה בת 34, ובטח כמעצבת שמלות כלה שנמצאת כל היום בסביבה של כלות לעתיד, הוד מספרת כי הרגישה לחץ מאסיבי מהסביבה להיכנס תחת החופה. "אתה יודע איזה מבט מאוכזב קיבלתי, בעיקר מאם הכלה, כשעניתי שאני רווקה? זה הזוי לגמרי", היא אומרת בשיחה נוספת שאנחנו מקיימים השבוע מניו יורק, שם היא שוהה לרגל שבוע האופנה לכלות המתקיים בעיר. "גם כשאני כבר בזוגיות מאושרת וכיפית, התחיל לחץ של 'למה אתם מושכים את זה כל כך הרבה זמן?' ועכשיו כשאני מתחתנת מתחיל לחץ להיכנס להיריון, וכולם נכנסים לי לרחם ולשחלות לבדוק שהכול תקין. אני מאמינה שזה יגיע כשנחליט שזה מתאים ושאנחנו מוכנים לשלב הזה. בינתיים אנחנו מתמקדים בקשר שלנו ובדנדן (בנו של קרני, א"י)".

האח הבכור, האמן ניר הוד, המתגורר במנהטן. הפך לאב לפני מספר חודשים (צילום: מאיר פרטוש)
האח הבכור, האמן ניר הוד, המתגורר במנהטן. הפך לאב לפני מספר חודשים (צילום: מאיר פרטוש)

עכשיו היא מוכנה לפרק חדש בחייה, כאמא במשרה מלאה. "אני נהנית להיות עקרת בית, זה מנקה לי את הראש", אומרת הוד ברגע של גילוי לב נדיר, משפט שאי אפשר היה להעלות על הדעת שתוציא מפיה לפני שנתיים. "החיים שלי עברו פאזה של 180 מעלות, והיום אני אמא במשרה מלאה. זה לא קל, אבל זאת העבודה הכי מאתגרת, ומצד שני, גם הכי מתגמלת".

נכנסת לתפקיד באופן טבעי?

"לא. נראה לי שגם אמא טבעית לא נכנסת לתפקיד באופן טבעי. זה היה תהליך, וגם גיא ידע לעשות את זה מאוד נכון".

את כבר רוצה ילדים משלך?

"אנחנו עוד לא שם. כרגע עוד לא בא לי. עוד קצת".

מהוט קוטור עם גליאנו ועד שמלות לכלה הישראלית

הוד נולדה וגדלה בשיכון ל' בצפון תל אביב, כבת שלישית אחרי שני אחים. אחיה הבכור הוא האמן הידוע ניר הוד, המתגורר במנהטן והפך לאב לפני מספר חודשים. אחיה טל הוא איש עסקים.

בגיל 21 הגיעה לשנקר, עבדה כסטאז'רית בסטודיו של אלי טהרי בניו יורק, וסיימה כאחת הבוגרות המבטיחות במחזור 2005. באותה שנה גם היתה לישראלית היחידה שייצגה את ישראל בתחרות העיצוב ITS, שמתקיימת מדי שנה בטריאסטה, איטליה. שבעה חודשים לאחר מכן החלה לעבוד כסטאז'רית אצל ג'ון גליאנו בפריז, שם פעלה במשך חצי שנה בסטודיו לקו הנושא את שמו ובמקביל על קולקציית ההוט קוטור של גליאנו לדיור.

עם חזרתה ארצה בתום תקופת הסטאז', החלה לעבוד בחברת קסטרו כמעצבת, שם שקדה על פיתוח קו הלנז'רי לנשים. משם המשיכה לעבוד כמעצבת בחברת סאקס במשך שנתיים, ובין לבין גם היתה לה אפיזודה קצרה במותג משותף לה ולמעצבת דליה קפוזה, שלא החזיק מעמד.

אחרי כל אלה פתחה בית אופנה לכלות הנושא את שמה ובו היא מתרכזת עד היום, תוך שהיא משווקת את עיצוביה גם בארצות הברית.

לא רבים יודעים, אבל שבועיים לאחר הגעתה לפריז ב-2006, קיבלה הוד הצעת עבודה ממחלקת ההוט קוטור של דיור, שם עבדה כסטאז'רית לצדו של גליאנו. "הציעו לי להיות מאיירת לקוחות VIP", היא מסבירה. "כלומר, אם מגיעה נסיכה מדובאי, בדיור חייבים לצייר את הדמות של מי שהזמינה את השמלה, והיא מקבלת סקיצה של דמותה המאוירת לבושה בשמלת הכלה". הוד ויתרה על העבודה, והעדיפה לחזור לישראל בתום הסטאז'. "הייתי מאוד צעירה ולא רציתי את העבודה הזאת. גם היה לי חבר בארץ ולא תכננתי להישאר בפריז", היא אומרת. "מבחוץ העבודה הזו נראית זוהרת, אבל זה לשבת עם עצמך מהבוקר עד הלילה די לבד".

איך נראה סדר היום של סטאז'ר בדיור?

"מבחוץ דיור נראה כמו בית אופנה מאוד גדול, אבל הסטודיו של ההוט קוטור באבניו מונטאן 1 הוא קטן. לצד מחלקת התפירה והתדמיתנות, היה את גליאנו עם שני העוזרים שלו, מעצב סריגים, מעצב טקסטיל ושישה סטאז'רים שעבדו במקביל גם על הקולקציה של גליאנו וגם על קולקציית הקוטור של דיור.

כסטאז'רית הופקדתי על פיתוח הדיטיילס לקולקציה ולתצוגה. גליאנו היה מעצב את הפריטים על בדי טוואל (בדים גולמיים, א"י) והסטאז'רים שישבו בחדר נפרד היו יושבים ומפתחים חומרים על פי נושא. למשל, אם הנושא הוא Wild women from the west, אז אנחנו היינו יושבים לפתח בדים, כפתורים וכו'. אליסה פלומינו (מנהלת הסטודיו של דיור לשעבר, א"י) איגדה הכול בתור קלסרים ענקיים, וגליאנו היה יושב בסטודיו עם השמלות והחומרים ומחליט מה מחברים למה, ותוך דקה ורבע תופרים את הקולקציה".

בדיעבד, את שלמה עם הבחירה בקריירה בישראל ולא להתפתח בבית דיור?

"קשה לי להגיד, כי בדיעבד קרו לי הרבה דברים טובים כאן. אם הייתי רוצה קריירה בינלאומית, אז זו היתה יכולה להיות מקפצה".

לבר רפאלי – רק קוואלי

בחודש נובמבר האחרון זכתה הוד בפרס מעצבת השנה בקטגוריית שמלות הכלה והערב בטקס פרסי האופנה. בזמן שעל הבמה הכריזו את שמה, היא בכלל ישנה במלון בהונג קונג, שם שהתה אותה עת לטובת עבודה על קולקציית חוף למותג החדש "רוז דה ג'וליה", שהוקם על ידי שני משקיעים יהודים מלונדון ומשיק בימים אלה חנות ראשונה בסן טרופה. "מאוד שמחתי על הזכייה", היא אומרת בצניעות ומודה שלא האמינה שתזכה.

בשלוש השנים האחרונות הוד משווקת את דגמיה גם בניו יורק ובסן פרנסיסקו. לבוטיק הכלות הטרנדי "גבריאלה" בניו יורק הגיעה לאחר שמרק אינגרם, גורו השמלות של ניו יורק, הודיע לה שאחת המעצבות הישראליות שמוכרות אצלו בבוטיק הכריזה כי תעזוב אם יכניסו את שמלותיה של הוד לשואו רום שבבעלותו. הוד, שמעדיפה להימנע מסכסוכים, שמחה על הדלת שנסגרה, ופתחה במקומה דלת אחרת.

בכלל, בשנים האחרונות זוכים מעצבי שמלות הכלה מישראל לרנסנס מעבר לים, כאשר שמות כמו אלון ליבנה, ענבל דרור, גליה להב, פנינה טורנה, מירה צבילינגר ויקי רביד זוכים לפרסום רב ולנקודות מכירה בולטות. מה שסייע לשפה החדשנית, הסקסית והצעירה שהביאו איתם המעצבים מתל אביב להיחשף ללקוחות מסביב לעולם היא הטכנולוגיה, כלומר, הרשתות החברתיות. "עד הפינטרסט והאינסטגרם היה קשה להיחשף למעצבים צעירים והשיווק היה פחות נגיש", מסבירה הוד. "אם היה לי כסף הייתי מפרסמת בעיתוני כלות בחו"ל, אבל מכיוון שלא היה לי, השתמשתי באינסטגרם וקיבלנו חשיפה מאוד גדולה".

"הרבה יותר קל ונוח לפתח קריירה ולעבוד מניו יורק. זה הרבה יותר זול, נגיש ונוח וכמובן שההתרחשויות קורות שם ולא ברחוב אבולעפיה 16 בתל אביב", היא עונה לשאלה אם היתה רוצה להעתיק את פעילותה לארצות הברית. "מצד שני, יש משהו בעשייה בארץ שכל כך שונה והרבה יותר קסום ואחר ממה שקורה בניו יורק. יש קסם בליצור יש מאין. בחיי, לא כקלישאה. מצחיק אותי שאני מגיעה כל בוקר לרחוב המכוער הזה באבולעפיה בלי טיפת השראה, ומשם יוצאות שמלות לכל העולם, שעבורן כלות משלמות המון כסף, כאילו הן נתפרו בגדה השמאלית בפריז או במיט פאקינג בניו יורק. רק מי שחי בארץ וכל כך מחובר למציאות הישראלית היומיומית ולדלות החומר יבין זאת".

גם על הלקוחה הישראלית יש לה רק מילים טובות לומר. "אני חושבת שלכלה הישראלית יש הרבה יותר סטייל ומודעות עצמית מאשר לכלה האמריקאית", אומרת הוד. "הישראלית תחפש תמיד את הדבר שעוד לא נראה, המעצב החדש והמגניב שאף אחד עוד לא שמע עליו, זה שבדיוק סיים בית ספר לאופנה ומוכן להתאבד על שמלת הכלה שלה. היא יותר תשים לב לאיכות ולדיטיילים, בעוד שהכלה האמריקאית תלך אחרי העדר ותשים את כספה בשמות הגדולים והמוכרים. מצד שני, לכלה האמריקאית יש יותר עניין בלהוציא המון כסף על שמלת הכלה. אני גם מרגישה שהכלה האמריקאית יותר אגרסיבית ויותר 'בריידזילה'. הן מוקפות 24/7 בתכנים של התעשייה הזאת, כמו סדרות טלוויזיה, מגזינים וריאליטי, מה שלנו כמעט ואין בארץ".

בטח נתקלת גם בתופעות נעימות פחות מול כלות.

"לפני שהתחלתי בתכנון החתונה שלי, הייתי הרבה יותר צינית לגבי הנושא הזה. רק בזמן האחרון הבנתי שקוליות וחתונה הם שני מושגים שלא הולכים ביחד, אז הפסקתי לשפוט. כשכלה רוצה שובל ארוך ארוך בשמלה, זה מפני שכל החיים היא דמיינה את עצמה הולכת מלווה בהורים שלה, כשברקע שיר נורא מרגש, והשמלה משתרכת אחריה באופן נורא רומנטי, והזר חייב להתאים למפות של השולחן ולצבע של השמלות של השושבינות. נתקלתי גם במקרים שהאמהות משתלטות על המדידות, כאילו הן מנסות להגשים את הפנטזיה של עצמן על הכלה. יש כלות שאני מסתכלת עליהן ואומרת לעצמי - למה? למה להגיע למקומות האלה ביום הכי שמח בשנה? למה לנסות לרצות את כולם חוץ מאשר את עצמך? באופן אישי, אלה מקומות שלא הייתי רוצה להגיע אליהם בעצמי".

ובעוד בארצות הברית זוכים מעצבי שמלות הכלה מכאן למעמד של כוכבים ("כלות מחאו לי כפיים כשהגעתי. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי", צוחקת הוד), בישראל עדיין זוכה התחום לתדמית זוהרת פחות, משל היו שמלות הכלה בנות חורגות לעולם האופנה. "זה פאסה להגיד את זה", אומרת הוד. "היום כמעט כל מעצב אופנה עושה שמלות כלה, גם דורית בר אור. זה התחום היחיד בארץ שמאפשר לך לייצר פנטזיות ולגעת בתפירה עילית. אני כן מוכנה לומר שזה תחום פרוץ, ושיש בו מן הזילות, כשכל מעצב שסיים לפני דקה שנקר או מוסד לימודי של תפירה עושה שמלות כלה. זה מה שעצוב בעיניי, וזה מה שאולי גורם לתדמית הבעייתית".

הלבשת סלבריטאיות רבות ביומן המאושר, ביניהן לירון ויצמן, יוליה פלוטקין ועדי רונן, החברה הכי טובה של בר רפאלי. היית רוצה לעצב גם לבר עצמה את שמלת הכלה?

"הייתי שמחה לעשות לה שמלת כלה, אבל לא נראה לי שהיא תעשה בארץ. מניחה שהיא תקנה שמלה ממעצב על. הכי מתאים לה קוואלי".