על קירות מוזיאון העיר בחיפה הוצגה בחודש האחרון התערוכה "אידיאלים חדשים: דמות האשה החדשה בצילום" (אוצרות: זהר אפרון, אנה גיאורגייב), שבמרכזה עבודות של צלמות יהודיות מתקופת ויימאר (1933-1919), צילום חלוצי וציוני של צלמות שהיגרו מגרמניה ופעלו בארץ ישראל וצילום פלסטיני עצמאי מאותם ימים. בין העבודות תלויות גם עשר עבודותיה של צלמת האופנה היהודייה אלזה ארנשטיין סימון-נוילנדר, שפעלה תחת השם Yva, עד להירצחה במחנה סוביבור בשנת 1942. לפני כשבע שנים הוצג מבחר גדול מעבודותיה של Yva בתערוכה Modernity in Central Europe, 1918-1945 (אוצר מאט וויטובסקי), בגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון. בנוסף, לאחרונה נפתח טאמבלר
המתרפק על עבודותיה וניכר כי תצלומיה גורפים התעניינות מחודשת, כפי שמעידה כתבת דיוקן נרחבת שפרסם אודותיה לאחרונה אתר האינטרנט של מגזין האופנה הבריטי דייזד אנד קונפיוזד.
מה היא, אם כך, הסיבה לגל ההתעניינות הגוברת בעבודותיה של Yva דווקא עכשיו, למעלה מ-70 שנה מאז הירצחה.
עוד בערוץ האופנה
- מעצבי האופנה היהודים המצליחים בעולם יציגו בישראל
- שושלת הפבורן: נכדתה של אייקון האופנה הנצחי כובשת שער ראשון
- מוטי רייף בדרך לאמי: "השטיח האדום חייב להתמלא באופנה ישראלית"
לדברי אפרון, אוצרת התערוכה בחיפה, ההתעניינות הנוכחית ב-Yva היא חלק מתהליך מחקרי הנחשף לעבודתן של צלמות שפעלו באותה תקופה. הסבר נוסף לעניין הגובר בצלמת כמו Yva נעוץ בתערוכות שהתקיימו בשנים האחרונות: האחת במוזיאון ויקטוריה & אלברט בלונדון, שהציגה את עבודותיה של צלמת המלחמות והדיוקן לי מילר, שצילמה וסיקרה ממלחמת העולם השנייה עבור מגזין ווג, והשנייה, תערוכת היחיד משנת 2008, "אישה עם מצלמה", שהציגה במוזיאון ישראל את עבודותיה של הצלמת היהודייה ליזולטה גרזבינה, בת דורה של Yva. ממכלול עבודותיהן של הצלמות שפעלו בגרמניה בתקופת רפובליקת ויימאר בולטת היכולת ללכוד במדויק את רוח התקופה ולהצביע על תמורות מגדריות בחברה של אותם ימים. "לפני עליית הנאציזם, התפתח ברפובליקת ויימאר דימוי האישה החדשה", מסבירה אפרון בשיחה עם Xnet. "זו אישה עירונית, קצת אנדרוגינית, מודרנית, כזו שנוסעת ברכב, והיא אינטלקטואלית ומטופחת. האווירה הזו הגיעה לסיומה עם עליית הנאצים לשלטון".
האישה החדשה הזו היא מושא הצילומים של Yva. בתצלום שיצרה באמצע שנות ה-20 של המאה הקודמת, רואים דוגמנית עם שיער ברונטי יושבת על ספסל, כשגבה למצלמה ורגליה מושחלות ברווח שבין המושב למשענת. היא לבושה מערכת לבוש בת שני חלקים עשויה תחרה שחורה, החושפת את גופה וישבנה לעין המצלמה. בצילום אחר, "אישה יושבת בכורסה" משנת 1932, שהוצג בתערוכה בחיפה ויופיע גם בקטלוג המודפס שיראה אור בקרוב, נראית אישה שרגליה מקופלות על מושב הכורסה, ולצדה, על הרצפה, מונחים שלושה ספרים פתוחים וספר נוסף על מסעד הכורסה. היא נראית כמעיינת בהם בקפידה ולא כקוראת להנאתה. בתצלום נוסף, Ramona in the little flying machine משנת 1929, מצולמת דוגמנית עם מעיל לבן ומגבעת שחורה, המחייכת למצלמה מתוך תא טייס.
ד"ר יוחאי רוזן, חוקר ומרצה לאמנות מאוניברסיטת חיפה, מסביר במאמר שפרסם אודות Yva, כי "הצילום באותה עת שימש נשים לא רק כאמצעי פרנסה וכמכשיר לעצמאות כלכלית, אלא גם ככלי חשוב לביטוי עצמי. נשים צילמו את עולמן ואת מאווייהן. צלמות נשים צלמו את עצמן, את חברותיהן ונשים אחרות. הן צילמו נשים לבושות בבגדים חדשים, קלים ונוחים; מסופרות בתספורות קצרות, מעשנות סיגריות בנינוחות, נשענות על מכונית או יושבות בתא הטייס של מטוס. בצילומים הללו הנשים אימצו וכבשו לעצמן סממנים ועיסוקים גבריים. הצילום נתן בידיהן תפקיד מרכזי בעיצוב דמותה של 'האישה החדשה', אלא שלמרות זאת, במסגרת כתיבת ההיסטוריה של הצילום, קיבלו הגברים שצילמו ברפובליקת ויימאר את עיקר הקרדיט והנשים נדחקו לשוליים, כדי 'להתגלות' מחדש בשנים האחרונות".
סיפורה של אלזה ארנשטיין סימון-נוילנדר שופך אור נוסף על צילומיה. היא נולדה בינואר 1900 למשפחה יהודית בברלין, הצעירה מבין תשעה ילדים. אביה נפטר כשהיתה בת 12, והיא החלה לעבוד באטלייה לייצור כובעים בברלין - עיסוק שהעניק לה ידע באופנה ואף פיתח אצלה אג'נדה של עצמאות נשית. היא החלה לצלם כתחביב בנערותה, ובגיל 25 החלה לחשוף את עבודותיה לסצנת האמנות והעיתונות בברלין. שנה לאחר מכן, בשנת 1926, הקימה את הסטודיו לצילום מקצועי Yva, ששמו הפך לכינויה, עם התמחות בצילומי אופנה, דיוקן. הסטודיו התמקם בדירה ישנה בשכונת קרויצברג בברלין, ובתוך שנה כבר העמידה Yva תערוכת יחיד בברלין בגלריית נוימן-נירנדורף.
בטקסט הפותח את קטלוג התערוכה כתבה Yva: "מה שחשוב לי בתמונות הוא לשחרר את המהות הפנימית של הצילום מהקישוטים הזרים, ובאותו הזמן, לנצל את האפשרויות האמנותיות של צילום טהור באופן המלא ביותר". במילים אחרות, היה חשוב לה ליצור קומפוזיציות מעניינות ולפתח שפה אסתטית חדשה. באותם ימים החלה Yva לעבוד לצד אמן האוונגרד היינץ הג'ק-האלקה (Hajek-Halke), ויחד הם פיתחו שפה צילומית מסקרנת, על הגבול שבין אמנות, עיצוב ואופנה, תוך שימוש בחשיפה מרובה, פוטו מונטאז'ים, פוטוגרמות ועוד. תוך זמן קצר הסתכסכו השניים על רקע עסקי, אבל הם הספיקו ליצור יחד עבודות רבות, שפורסמו במגזינים כמו Das Magazine, Die Dame ו-UHU. "היה ברור שיש כאן צלמת עם כריזמה נהדרת וחוש עסקי טוב", סיפר עליה וויטובסקי מהגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון, בראיון למגזין "דייזד אנד קונפיוזד".
הסטודיו שהקימה היה אחד המצליחים בברלין, ובין התלמידים שעברו אצלה היה גם הלמוט נוישטאטר בן ה-16, שלימים הפך לצלם האופנה הדגול הלמוט ניוטון, שנמלט בשנת 1938 בשל יהדותו לאיטליה ומשם לסינגפור. בראיון שהעניק בעבר ציין ניוטון: "Yva היא האיידול שלי".
עם עליית הנאצים בשנת 1933 החל הסטודיו לסבול מבעיות. חמש שנים מאוחר יותר, בליל הבדולח, ניזוק הסטודיו כליל, וארנשטיין סימון-נוילנדר נאלצה לסגור את שעריו. בעלה, אלפרד, שהיה מנהל החשבונות של הסטודיו, נשלח לעבוד כמטאטא רחובות, ואילו היא עצמה הוסבה והפכה מצלמת מצליחה לטכנאית רנטגן בבית חולים בברלין. גם בית ההוצאה לאור "אולשטיין", איתו עבדו השניים, נאלץ למכור את פעילותו במחיר הפסד לארגון הנאצי Cautio GmbH. התמונות בתערוכה המוצגת בחיפה, הגיעו למוזיאון דרך ארכיון אולשטיין, שנמצא כיום בגרמניה.
Photography: Newton and Yva from InEnArt on Vimeo.
בשנת 1942 נחתם הגולל על חייהם של בני הזוג. הם נתפסו על ידי הגסטאפו ונכסיהם, בשווי 1.5 מיליון מרק גרמני, הולאמו. השניים נשלחו למחנה ההשמדה מיידנק בפולין ומצאו את מותם זמן קצר לאחר מכן. בעמוד הוויקיפדיה של Yva נכתב כי היא נשלחה למחנה ההשמדה סוביבור, שם נרצחה. על פי אינפורמציה שמופיעה ביד ושם, בעלה, אלפרד סימון, נרצח בגטו לודז' בפולין. לבני הזוג לא היו ילדים והם הותירו אחריהם תצלומים שהצליחו לשרוד את מלחמת העולם השנייה ומשמשים כיום כזיכרון לחייהם ופועלם. הבית ברחוב Schluterstrasse מספר 45 בשכונת שרלוטנבורג הבורגנית במערב ברלין, היה מעונם האחרון של בני הזוג, שם גם עבדו. כיום שוכן שם מלון "בוגוטה". תצלומיה של Yva תלויים בפרוזדור המלון בקומה הרביעית, גל-עד לצלמת וזיכרון לימים בהם הסטודיו שבו נוצרו היה ממוקם באותה קומה ממש."הצילומים שלה חשובים ומשמעותיים להיסטוריה של הצילום, בדומה לצלמות נוספות שפעלו אותם ימים", אומרת אפרון לסיכום. "הם ייצגו שינוי בתפישה המגדרית. נשים כבר לא היו רק בעמדת האסיסטנטית, אלא עסקו בצילום והעלו נושאים רלוונטיים לסדר היום".
את השפעתה של Yva ניתן לראות מאוחר יותר בעבודותיהם של צלמי האופנה הלמוט ניוטון, גי בורדן ואלן פון אנוורת'. מורשת הצילום שלה, אומר וויטובסקי, מפוזרת כמעט בכל תצלום שאנו נחשפים אליו היום. "לעבודות שלה היה משקל חשוב בהתפתחות הצילום במרכז אירופה, במיוחד בצילום העיתונות והאופנה".
