תור ארוך השתרך ביום ראשון אחר הצהרים מחוץ לבניין אבן מהודר ליד ארמון המלוכה בבריסל. קרני שמש נדירות האירו את הצעירים האלגנטיים ואת הגברות המכובדות, שחיכו יותר מחצי שעה כדי להיכנס לתערוכה המדוברת של איב סאן לורן – המעצב הצרפתי שגם חמש שנים לאחר מותו בפריז, מהווה מוקד משיכה לכל חובבי האופנה. בשנים האחרונות עומד פייר ברז'ה, בן זוגו ושותפו לעסקים של סאן לורן, בראש קרן שמטרתה להפיץ את מורשתו של המעצב בעולם ולקשר בין אופנה, אמנות ותרבות.
התערוכה הנוכחית מוצגת במרכז התרבות של הבנק ING במרכז בריסל, כחלק מהמטרות המוצהרות של הבנק להפיץ תרבות ואמנות לקהל הרחב. האם העובדה שאופנה נחשבת לאמנות ומוצגת כיום גם במוזיאונים ובמרכזים פרטיים מצביעה על הצהרה תרבותית, או שמא הסיבה היא שתערוכות אופנה פשוט מושכות קהל רב?
כך או כך, התערוכה בבריסל מרשימה במיוחד שכן היא כוללת מבחר רב של סקיצות מקוריות שלא הוצגו עד כה. הציורים של סאן לורן מתעדים את הקולקציות שעיצב לבית האופנה שלו משנות ה-60 ועד שנות ה-80. לרישומים המינימליסטיים העשויים קו עבה בעיפרון אפור, מצורפות פיסות בדים מהם ייתפר הבגד. סדרת הרישומים האלה מייצגת את כוחו העיצובי של סאן לורן: קו נקי וברור, מינימליזם צורני, ובדים איכותיים ומרשימים.
בהמשך התערוכה נחשפים הבגדים עצמם. איכות התפירה ניכרת גם מרחוק. ההקפדה חסרת הפשרות הפכה את הבגדים של סאן לורן לאייקון: אפילו חליפה פשוטה מקטיפה שחורה הפכה תחת ידו למופת של עיצוב מינימליסטי. למרות שהוא נודע בזכות האקסטרווגנטיות הצבעונית והעושר השופע של דוגמאות הבדים הרקומים והמודפסים, התערוכה מדגישה דווקא את כוחו של הקו ההחלטי של סאן לורן. מה שהפך שמלה לייחודית לא היה דווקא הבד – למרות שגם הבד לא מובן מאליו – אלא עוצמתו של קו המתאר.
מעניין גם הקשר בין החזון העיצובי של סאן לורן לבעלי המלאכה השונים שאיתם שיתף פעולה. התערוכה מציגה לב ענק שעליו תלויים תכשיטים מאוספו הפרטי של המעצב, שיוצרו לאורך השנים בבית האופנה שלו. דוגמאות של כובעים מבד ערבי הדגימו כיצד הוא וכובעני הבית שלו עיצבו וייצרו כובעים ללוות את הבגדים. סאן לורן עבד בצמידות עם רוקמים מומחים, שהיו מתרגמים בחרוזים וחוטי זהב את הרישומים הקלילים שהיה שולח להם בעיפרון גס. הסימביוזה בין בעלי הידע והמומחיות לבין בעל הרעיונות והחזון הכולל, ניכרה באיכות הגבוהה של האביזרים, שהפכו לחלק אינטגראלי מאוסף הבגדים.
התערוכה מציעה גם מבט חפוז על הסטודיו של המעצב, אליו באו דוגמניות ולקוחות כדי למדוד ולהזמין בגדים בתפירה עילית אישית. הקשר האישי בין המעצב ללובשת הבגד היה עוד מקור השראה עבורו. פייר ברז'ה מספר שמאז מות המעצב, הסטודיו אינו פעיל יותר. המעצבים של בית האופנה פועלים היום במטה הכללי של הרשת. אין יותר פגישות אישיות עם לקוחות או תפירה לפי הזמנה. במידה רבה, ההוט קוטור עבר מן העולם יחד עם סאן לורן עצמו.
כיום הלקוחות קונות בגדים מן המוכן, ישר מהקולב בחנות. בסטודיו הישן עובדים היסטוריונים ומומחי שימור האחראיים על תחזוקת ארכיון הרישומים והבגדים בתנאים אופטימליים. אוצרת התערוכה פלורנס מולר כתבה בקטלוג שחזונו של איב סאן לורן להפוך את האופנה ל"דמוקרטית" ונגישה לכל התגשם: היום כל אחד יכול לקנות בגד "מעוצב". אך האם האוצרת מחמיצה את המסקנה העגומה מדבריו של פייר ברז'ה, שהדמוקרטיזציה באה על חשבון האיכות והמומחיות? בצאתנו מהתערוכה תהינו מה נוכל להציג במוזיאונים בעוד 30 שנה. האם תהיה אולי אופנה חדשה שמבוססת על הישגים טכנולוגיים או על חדשנות ממוחשבת שאינה מלאכת יד?
ועוד הערה: ביציאה מהתערוכה ראינו שתי סדנאות לילדים, בהן יוכלו לתפור בעזרת מכונות תפירה מקצועיות תלבושות לבובות בד נאות. עבור הילדים זו הזדמנות לפגוש מבחר רב של בדים איכותיים, ולהתנסות באומנות התפירה שהולכת ונשכחת. שמחנו לגלות שסדנת הבובות נועדה למטרה נעלה: בסוף התערוכה הבובות יימכרו במכירה פומבית למען יוניצף. אולי יש כאן רמז לעתיד: הרי גם סאן לורן עצמו החל את הקריירה כשעיצב בגדים לבובות.
