ביום ראשון האחרון התקבצו בפטיו של מלון הבוטיק בראון במרכז תל אביב עשרות גברים נאים ותמירים, ביניהם המוזיקאי עברי לידר, שחקן קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע עודד גביש, אלוף הארץ בטרמפולינה אלון כץ, עורך הדין עומר גלעדי, הזכור מהעונה הראשונה של "הישרדות", יועץ התקשורת רון לוין ורבים אחרים – חלקם כיבדו בנוכחותם הפיזית, וחלקם התנוססו בדיוקנאות שהוקרנו על קיר רחב במקום. המשותף לכולם הוא השתתפות בספר הדיוקנאות החדש The Israelis (הישראלים) מאת צלם האופנה והפרסום רונן אקרמן, שהושק אותו ערב באווירה חגיגית. הספר יצא בשיתוף חברת התיירות אופקים, ובנוסף למבט שהוא מספק על גבריות ישראלית עכשווית, הוא נועד לשמש כלי שיווק למדינת ישראל, להבאת תיירות חוץ בכלל ותיירות גאה בפרט. עותקים ממנו כבר הוזמנו ליריד תיירות גאה בברצלונה שיתקיים במאי, ואפילו הנשיא אובמה כבר מחזיק בעותק ממנו, אם כי סביר להניח שלא לצד המיטה.

כלי שיווק למדינת ישראל. מתוך ספר הדיוקנאות החדש The Israelis  של רונן אקרמן (צילום: רונן אקרמן)
כלי שיווק למדינת ישראל. מתוך ספר הדיוקנאות החדש The Israelis של רונן אקרמן (צילום: רונן אקרמן)

ספרו של אקרמן מצטרף לשורה של פרויקטים מהעת האחרונה על קו התפר שבין צילום אופנה לאמנות, שבמרכזם עומדים דיוקנאות של ידוענים מקומיים ודוגמניות מפורסמות, לצד גברים ונשים אלמוניים. הערב תיפתח בגלריה של המכון הצרפתי בתל אביב התערוכה Royal Portraits 5 (שתוצג למכירה החל מיום שני, 11 במרץ, בגלריה Talents, נחמני 34) שמאחוריה עומד קולקטיב Pea-Cock הכולל את הסטייליסט רפאל ארט, הצלמת שני סקרלט קגן ואיש הארט קווין גרנדל די קיטינג. בתערוכה חמישה דימויים של פרסונות מובילות בתחום התרבות, חלקם אייקונים של תרבות פופולרית: המוזיקאים נינט טייב (איפור: שירן פרידלנד; שריון: מיה גלר; אביזרים: מחסני לב) ועברי לידר (איפור: מיה גלר; בגדים: אמור, זארה), השחקנית ליא קניג, האדריכל אילן פיבקו, ועורכת מוסף גלריה של הארץ, ליסה פרץ.

בין אופנה מסחרית לאמנות. מתוך התערוכה ''זרמים תת קרקעיים'' של מירי דוידוביץ' (צילום: מירי דוידוביץ מתוך תערוכת היחיד ''זרמים תת קרקעיים'')
בין אופנה מסחרית לאמנות. מתוך התערוכה ''זרמים תת קרקעיים'' של מירי דוידוביץ' (צילום: מירי דוידוביץ מתוך תערוכת היחיד ''זרמים תת קרקעיים'')

במקביל, בבית האמנים בתל אביב (אלחריזי 9) מתקיימת בימים אלו התערוכה "זרמים תת קרקעיים" (אוצר: יואב שמואלי, נעילה: 16 במרץ) של הצלמת מירי דוידוביץ', שמזגזגת בעבודתה בין אופנה מסחרית לאמנות, עם תצלומים בהשתתפות דמויות נודעות כמו השחקן הפלסטיני מוחמד בכרי, הדוגמנית יעל רייך בצילום מוקדם שלה מ-1991, העיתונאית והדי.ג'יי נרקיס טפלר ואחרים. העבודות כולן חזקות, יפות בפשטותן, וחושפות רבדים נוספים כשמשתהים למולם רגע נוסף. אוצר התערוכה הפליא לתאר את הדברים בטקסט המלווה אותה: "אמנות. פרסום. מגזין. השילוש הבלתי קדוש. צילום טוב הוא צילום טוב, ויכול לטפס למדרגת האמנות, פחות חשובה נקודת המוצא".

קולקטיב Pea-Cock. ''כל תצלום הוא עבודה משותפת, הכוללת שיחות רבות שעזרו להבין מה עומד מאחורי הפרסונה של המצולם", אומר רפאל ארט (צילום: שני סקרלט קגן)
קולקטיב Pea-Cock. ''כל תצלום הוא עבודה משותפת, הכוללת שיחות רבות שעזרו להבין מה עומד מאחורי הפרסונה של המצולם", אומר רפאל ארט (צילום: שני סקרלט קגן)

השאלה המיידית שעולה לאור צפייה בכל הדיוקנאות הללו היא האם הייתם תולים תמונה של נינט טייב בסלון? אחרי הכול, מדובר בדמות שהתפרסמה ב"כוכב נולד" והפכה לכוכבת של תרבות פופולרית. האומנם צילום אחד יכול להפוך אותה ליצירת אמנות מוערכת? אם שואלים את ארט, התשובה היא בהחלט כן. "העניין אינו נינט אלא התצלום עצמו, שיש בו הרבה מעבר", הוא אומר. "הראינו את העבודה הזאת לאנשים מלונדון או פריז, שלא שמעו מעולם על נינט, והם התאהבו בתמונה". דברים דומים טוען גם גל גאון, הבעלים של גלריה Talents. "מי שייתן את הערך לתצלום הם חוקי השוק", אומר גאון. "אני מאמין שאנשים רוכשים פריט עיצובי או עבודה אמנותית מתוך הזדהות עם הערכים הספציפיים של הפריט, או משיכה לאסתטיקה שהוא משדר, ולא בהכרח מהרצון להתהדר באייקון כמו נינט תלויה בסלון".

העבודות של קולקטיב Pea-Cock בולטות בשונותן בנוף המקומי. הן משדרות, כפי שאומר המצולם עברי לידר, "שחצנות אסתטית במובן הטוב של המילה". יש בהן שואו-אוף שלרוב נפקד מצילומי דיוקנאות של צלמים מקומיים. ארט מסכים עם הדברים ואומר כי על אף שהוא מאוד אוהב מינימליזם, הרעיון בצילומים הוא להפגין פן מלכותי וגדול מהחיים. לראיה, התצלום של לידר, בו מופיעה דמותו המוכפלת כבן אצולה מיוסר, כשאת חליפתו מעטרים סרט זהב ומדליות צבאיות. האם הדיוקן מאדיר את לידר, מחליש אותו, או מבקש לפסוע אנגז'ה עם דמותו הציבורית הידועה לכל? "כל תצלום הוא עבודה משותפת, הכוללת שיחות רבות שעזרו להבין מה עומד מאחורי הפרסונה של המצולם", מסביר ארט. "נינט, למשל, רצתה להיות ז'אן דארק בהפסקה ממלחמה. בשיחות איתה עלה שהיא מרגישה במרוץ, ואילו ההפסקה היא המנוחה שהיא מבקשת לעצמה".

מוחמד בכרי בתמונה של מירי דוידוביץ'. נרטיבים מורכבים (צילום: מירי דוידוביץ מתוך תערוכת היחיד ''זרמים תת קרקעיים'')
מוחמד בכרי בתמונה של מירי דוידוביץ'. נרטיבים מורכבים (צילום: מירי דוידוביץ מתוך תערוכת היחיד ''זרמים תת קרקעיים'')

במקרה של מוחמד בכרי, שמצולם על שפת הים ביפו כשהוא לבוש חליפה של בית האופנה הצרפתי לנוון, חופן בידו אדמת חול ומאחוריו גלי הים - התמונה מורכבת יותר. התצלום שמוצג במסגרת התערוכה של דוידוביץ' בבית האמנים, מאפשר לצופה להשליך עליו נרטיבים שונים ומורכבים. דוידוביץ', מצדה, משתפת פעולה עם כולם, כולל עם הטוקבקים ששלחו אותה להציג את התצלום בג'נין. מצד שני, לצופה מן החוץ שלא מכיר את בכרי, מתקבל בסופו של דבר דימוי של גבר מבוגר ויפה תואר לבוש בגדי מעצבים, היושב כשפניו מושפלות מטה ומאחוריו ים כחול.

על אף שבתערוכה מוצגים מספר רב של פורטרטים, דוידוביץ' מתחמקת מהגדרות של צילומי דיוקן. היא כן מסכימה כי הפורטרטים שמופיעים בתערוכה נעים על הקו הדק שבין צילום אופנה, צילום מגזיני וצילום אמנות. "בישראל תמיד אוהבים להכניס אותך לקטגוריות: צלם מסחרי, צלם אופנה, צלם אמנות", מתלוננת דוידוביץ'. "אני מגיעה מהתחום המסחרי, אבל למרות שאני מאמינה בעצמי ובעבודות שלי, הן מתקבלות בעולם האמנות כאאוטסיידריות. שלב הקבלה שלי בעולם האמנות הוא איטי והדרגתי". דוידוביץ' מצביעה גם על הסגנונות השונים שבהם ניתן לצלם פורטרטים של מפורסמים ועל האפקט שאלה יוצרים על המתבונן, דרך עבודותיהם של שני צלמים בולטים בתעשיית האופנה העולמית. "בחו"ל המגמה הזאת כבר בשלבים מתקדמים יותר", היא אומרת. "למשל, כשמריו טסטינו מציג בנשיונל גאלרי בלונדון תצלומים של ידוענים, יש בזה מידה של מציצנות או פיקנטריה, אבל כשיורגן טלר מצלם, הצהרת הכוונות שלו היא אחרת - לא מעניין אותו אם רואים את הבגדים".

"בישראל תמיד אוהבים להכניס אותך לקטגוריות: צלם מסחרי, צלם אופנה, צלם אמנות", אומרת דוידוביץ' (צילום: מירי דוידוביץ מתוך תערוכת היחיד ''זרמים תת קרקעיים'')
"בישראל תמיד אוהבים להכניס אותך לקטגוריות: צלם מסחרי, צלם אופנה, צלם אמנות", אומרת דוידוביץ' (צילום: מירי דוידוביץ מתוך תערוכת היחיד ''זרמים תת קרקעיים'')

ההתייחסות לשמות הפועלים בזירה הבינלאומית, כמו טסטינו וטלר, היא הכרחית להבנת המגמה הנוכחית, שזוכה לבולטות גם בישראל. שווה לציין בהזדמנות זו גם את התערוכה של צמד הצלמים אינס ואן למסוורדה ווינוד מטדין, שתינעל בשבוע הבא בגלריית גגוזיאן בפריז. בתערוכה מופיעים דימויים של ידוענים כמו השחקן ג'יימס פרנקו או הזמרת ליידי גאגא, בתפר שבין עבודת אמנות לפורטרט שבקלות יכול היה לעטר כתבת אופנה.

"בסופו של דבר", מסכם גאון, "כיום ניתן לרכוש עבודה של נינט בגלריה מסחרית או להוריד לעצמך תמונה שלה מהאינסטגרם שלה למחשב הביתי. אתה יכול גם ללכת ולרכוש צילום מסחרי טוב באיקאה, שנעשה במאס פרודקשן". בשני המקרים, הוא מדגיש, הפעולה שנעשית היא לצורך קישוטיות ואין שאלה איזה מהדימויים טוב יותר. "ההבדל הוא כמו בין לקנות בגדים בזארה לבין הוט קוטור, כלומר, היכולת לרכוש משהו שהוא ייחודי עבורך ובמהדורה מוגבלת".