"זה כמו פרמיירה. הבטן מתהפכת לי מהתרגשות. תקופה ארוכה שלא העליתי תצוגת אופנה וכן, זאת אחריות. אחריות גדולה". 15 שנה מאז שהציגה בפעם האחרונה על המסלול, מעצבת האופנה רזיאלה גרשון חוזרת בקולקציה מדוברת בשבוע האופנה גינדי תל אביב המסכמת 30 שנות עשייה. "אני מודעת לציפיות שיש ממני", אמרה גרשון רגעים ספורים לפני התצוגה, "אני מאוד מקווה שאעמוד ברף ושלא ישאלו 'זה רק זה?'".
על מסך הווידאו שפתח את התצוגה נצפו תמונות ארכיון מהקריירה הענפה של המעצבת. כאן היא בתמונה עם הזמרת נורית גלרון, ותמונה אחרת היא זיכרון לדוגמנית המנוחה תמי בן עמי. לא במפתיע, התצוגה הפכה להיות מחווה לארכיון המעצבת, על אף שבקולקציה הנוכחית בחרה ברונן לוין כמעצב מלווה, שיסייע בבניית הקולקציה. מן הסתם, הבחירה בלוין נועדה להפיח רעננות ואמירה אופנתית מעודכנת בכתב ידה הוותיק של גרשון. בפועל, נדמה היה כי הנוסטלגיה גברה על העכשוויות.
גרשון היא גם בין המעצבים הבודדים שהתייחסו מאחורי הקלעים לפיצול בשבוע האופנה של תל אביב: "בשורה התחתונה זה רק עשה טוב לאופנה. פתאום יש באז והתעשייה המקומית פתאום נמצאת על המפה. לנו כמעצבים זה חשוב מאוד, במיוחד בתקופה כלכלית ובטחונית לא מזהירה".
את התצוגה חתמה רונית יודקביץ', שעלתה למסלול בדגם פיסולי של שמלת ערב דרמטית. יודקביץ' דגמנה רבות בעבר לרזיאלה ובמידה מסוימת, היא מגלמת את ה-DNA של הלקוחה הטיפוסית של רזיאלה. "אני מקווה שאצליח למשוך את רזיאלה איתי ביד על המסלול, אבל היא מסרבת", אמרה יודקביץ' טרום התצוגה. "אני מתרגשת, אבל זו התרגשות טובה. לא של היסטריה.
נקודות האור
פריטי העור. פריטי העור של רזיאלה כבר קנו להם לא מעט מעריצות במהלך השנים. העבודה המדויקת, איכות החומר והחשיבה המדוקדקת על כל גזרה בלטו גם בתצוגה היום. חצאית מקסי עשויה עור בגזרת קלוש, גזרה המזוהה עם המעצבת, כמו גם ז'קט עור שחור במראה פיסולי עם כתפיים מעט מחודדות - הפגינו כתב יד חזק. ההחלטה לשמור על פריטי עור שחורים לאורך כל התצוגה, היתה בחירה טובה שרק חיזקה אותה.
משחקי השקיפויות. אחד המוטיבים הבולטים בתצוגה היה משחקי שקיפויות במערכות הלבוש, שיצרו עניין ודרמה על המסלול. למשל, עליונית מאורגנזה משי שהוצגה מעל מכנסיים מחויטים בגזרה גבוהה, או חצאית שחורה עשויה אורגנזה משי עם רצועות שחורות רחבות שיצרו מראה אלגנטי.
נקודות חושך
הסגנון המיושן. על אף הרצון להפגין רוח עכשווית, חלקים רבים מהתצוגה לא עמדו במבחן הזמן. נדמה כי רזיאלה כבולה בדרישות של קהל הלקוחות שלה, ובסגנון אותו בנתה בשתי ידיה ב-30 השנים האחרונות. ז'קט שחור מחויט עם פסי מתאר לבנים שיצרו מראה ארכיטקטוני נראה מאוד "רזיאלה", במובן הרע של המילה. דוגמה נוספת אפשר למצוא במכנסי פשתן לבנים שנלבשו עם חולצת תחרה, ונראו יותר כמו בריחה אל המוכר והידוע מאשר כניסיון לייצר מראה עכשווי.
הפרופורציות השגויות. ככל שרזיאלה העמיקה את העיסוק בבנייה הארכיטקטונית, המוטיב המרכזי בקולקציה, היא הלכה יותר ויותר לאיבוד. מערכות הלבוש שיצרה היו לעתים חסרות פרופורציה, מה שהוביל לחוסר קוהרנטיות של התצוגה כולה. זה בלט מאוד במערכת לבוש של חולצת משי צהובה עם שרוולים קצרים מדי, ומכנסיים שהסתיימו בקו הקרסול. במקרה של רזיאלה, כדאי בהחלט ליישם את המוטו "פחות זה יותר" בעונה הבאה.
הניתוק. אולי מתוך הרצון להרשים ואולי מתוך הקושי לתרגם את כתב ידה הוותיק לכדי קולקציה אופנתית ומעודכנת, התצוגה כולה היתה רצופה בדגמים שהתקשינו לדמיין את הלקוחה שאשכרה תלבש אותם. וגם אם כן היתה אחת כזו, במציאות הישראלית קשה לדמיין לאיזה אירוע היא היתה בוחרת להופיע כך. אומנם מתצוגת אופנה מצופה להותיר אחריה את אפקט ה-וואו! אבל בשורה התחתונה הקולקציה נמדדת גם במבחן המציאות.
איתי יעקב
