>>>
We're all pretty bizarre. Some of us are just better at hiding it, that's all
(מועדון ארוחת הבוקר)

>>>
אחרי ההרצאה של סהר שלו על האופנה בסרט "הכשרון של מר ריפלי" (בסינמטק חולון), חברתי הילה שאלה אותי על מה אני הייתי מדברת אם הייתי מסכימה לדבר בארוע כזה
אז ככה:
א. בחיים לא הייתי מסכימה לדבר בארוע כזה. זה היה מקצר לי את החיים.
ב. מועדון ארוחת הבוקרשל ג'ון יוז.

> אתלט, נסיכה, מורד, גיק ומופרעת נפגשים בריתוק.
> בסוף הסרט הם מבינים שבכל אחד מאיתנו יש קצת אתלט, קצת נסיכה, קצת מורד, קצת גיק וקצת מופרעת.
> אצלי זה הולך בערך כך: 60 אחוז נסיכה, 20 אחוז גיק ו-20 אחוז מורד.


>>>
בתור מי שמאמינה שכל פעם שאת יוצאת מהבית הבגדים שלך צריכים להעביר פחות או יותר את כל המסר שיש לך להעביר לעולם, אני מזדהה עם מעצבת התלבושות של "מועדון ארוחת הבוקר": הסרט הזה מתרחש על פני בוקר ארוך אחד בשנות השמונים בשיקגו, כך שמרילין וואנס, המעצבת, היתה צריכה לבחור רק מראה אחד לכל אחת מהדמויות. איך היא עשתה את זה? היא הלבישה אותם בשכבות.

>>>
כמה עובדות:
1. מרילין וואנס עיצבה את התלבושות גם ב"יפה בוורד", "פריס ביולר'ס דיי אוף" ו"אשה יפה".
2. מרילין שייכת למועדון האמהות לשני בנים.
3. הדמות של קלייר סטאנדיש לובשת ראלף לורן מכף רגל ועד ראש.
4. באותם ימים היתה רק חנות אחת של ראלף לורן בשיקאגו.
5. בבית הספר בו צולם הסרט הזה ג'ון יוז צילם גם את פריס ביולר.

>>>
לקלייר סטאנדיש (להבדיל מנסיכות קולנועיות אחרות, כמו שר בקלולס, למשל) יש סגנון.
הוכחה: בהופעה שלה אין זכר לבדל טרנד תקופתי.
זה לא נגמר במלתחה של קלייר.
למעשה שתי הראיות היחידות לעובדה שהסרט צולם באייטיז הן (אם מתעלמים מהעובדה שאין לאף אחד מהם אייפון. ברור):
1. השיער של הגיבורות לא הוחלק למוות .
2. כשמגיעה שעת ארוחת הצהריים, כולם אוכלים.

>>>
ולסיום, וידוי.

בעוד שרוב בנות דורי העבירו שעות אחר צהריים רבות בנסיון לאמץ את מיומנות מריחת השפתון-התקוע-בחזיה של קלייר, אני ניסיתי לחקות דווקא את האופן בו היא מבצעת את תנוחת האצבע המשולשת.
מסתבר שאני חסרה את הגמישות הנדרשת במפרקי הקמיצה ולכן נאלצת למצוא דרכים אחרות להביע תסכול.

>>>
לא מזמן מולי רינגוולדסיפרה בטוויטר שהדבר היחיד שהיא מתחרטת עליו הוא שהיא לא שמרה את המגפיים של קלייר.

> עוד סרטי תיכון אהובים - הבחירות של כתבי ''פנאי פלוס''