>> צפו בכל התוכניות של ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT
"זה לא רק הציון בסוף הקורס, יש כאן אחריות מול האמנים והבטחה אליהם שאנחנו רוצים לקיים", אומרת לוסי דוד, מעצבת אופנה ומנחה בכירה בשנקר, המעבירה זו השנה השנייה את הקורס "קליפ לאמן" לצד מנכ"ל MTV ישראל אלעד סונגו. במסגרת הקורס, יוצרים סטודנטים מהשנה השנייה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר סרטוני וידאו קליפ עבור מוזיקאים ישראלים מנוסים.
בשנה שעברה מנתה רשימת המוזיקאים את נינט, אפרת גוש ומשה פרץ, ואילו השנה נרתמו לפרויקט המשותף אמילי קרפל, פורטיס, אקסום, דודו טסה וההרכב TYP עם עברי לידר (שצילומי הקליפ שלו נדחו בינתיים, בעקבות נסיעה של ההרכב לסיבוב הופעות בחו"ל). לצילום כל הקליפים נבנה צוות מקצועי קבוע הכולל את נמרוד פלד כבמאי בפועל וארט דירקטור, ואת צמד הצלמים אנדי אבזך וגרג קוטלר תחת השם "דה דוג פאונד קרו". "כיף לעשות פרויקט כזה", אומר פלד. "הסטודנטים מאוד יצירתיים וקורה כאן דבר שונה מהתהליך בענף המסחרי. הקליפים מאתגרים, ויש ניסיון לייצר פתרונות ברמה הטכנית והתקציבית".
כמו בשנה שעברה, גם הפעם התלווה Xnet לצילומי הקליפים, וסיקר בבלעדיות שלושה מתוכם. קבלו תיעוד מלא של המתרחש מאחורי הקלעים ובחלל הצילומים.
רמי פורטיס – "החבר אני"
סטודנטיות: אביגייל גרהם, מעיין שמר ודניאל דורון.
הקונספט: מינימליזם הוא שם המשחק. סט הצילומים נצבע בלבן, ובחלל הועמדה מיטה אחת בלבד. לקליפ צולם ילד קטן הלבוש במעין פיג'מה – הכלאה בין חליפת חלל לחליפת טוקסידו. הילד המצולם מייצג את החבר הדמיוני, שנזנח כשהילד החולם מתבגר. בשלב מאוחר יותר, החלל מתמלא בכוכבים בגדלים שונים.
פורטיס עצמו לא מופיע בקליפ, ולא הגיע גם לצילומים. "אני מבינה אותו, הוא רוצה שיתרכזו בשיר ולא בו", אומרת דורון. "נפגשנו איתו פעם אחת, הוא הציע לנו הרבה רפרנסים, אבל נתן לנו יד חופשית. הוא חיפש את הפרשנות שלנו לשיר. הפגישה איתו נמשכה רק כחצי שעה, אך משם יכולנו ליצור את הקונספט המינימליסטי של הקליפ".
אמילי קרפל – "בשקט בשקט"
סטודנטיות: רותם שגב, רונה שחק ונועה קורץ.
הקונספט: אמילי קרפל עומדת בסט הצילומים, ומאחוריה תצלום אפרורי. היא לובשת שמלת מיני הדוקה עם כתפיים מחודדות ומרכיבה משקפי שמש עגולים וגדולים, שדרכם משתקפים מראות שונים. בהמשך הקליפ מצטרפות אליה שלוש כפילות שלה. שלוש הסטודנטיות שאבו השראה מהשיר, המדבר על הניגוד בין הטבע לאורבני, בין הרעש לשקט. "זו ראייה עתידנית של מי אנחנו ולאן אנו הולכים", אומרות הסטודנטיות. "בסוף יש טוויסט, שבו המראות משתנים וההשתקפות במשקפיים שלה היא של פצצת אטום".
"ההשראה של הבנות הגיעה מהמוזיקה", אומרת קרפל. "המוזיקה היא זו שנתנה את הטון לאיך הדברים ייראו, ודווקא בקליפ אין התעסקות אופנתית מי יודע מה. להפך, האמירה של הבנות נבנתה דרך הטקסט של השיר, שיש בו הרבה ביקורת חברתית. הן בנו את העולם מסביב לדבר הזה". איך היה המפגש עם הסטודנטיות?"אני רואה אותן כיוצרות ללא רבב. במקרה הזה, המסגרת הלימודית יכולה מאוד לעזור ליצור דבר כזה מסובך. המפגש היה חווייתי, אמנותי, העברה של השראות. הראיתי להן דברים שאני אוהבת ודברים שאני לא אוהבת. דיברנו על צבעים, אך בעיקר על הטקסט – שהוא מאוד בטוני, אפרורי, מתעסק בעיר ובקונטרסט בין עולם אופטימלי למציאות".
דודו טסה – "לא מרגיש טוב"
סטודנטיות: מיה גוטוין ויעל בן יעקב.
הקונספט: פשטות וניקיון, שמתוכם פורצת אמת נוגה. דודו טסה יושב על ספסל קולנוע ישן באמצע סט מבטון חשוף ששטיח מתפרק במרכזו, אוחז בגיטרה ושר. "דודו טסה ישב איתנו והעביר לנו מסר של לחפש את הרגעים הקטנים שמעבירים את הרגש הגדול. חקרנו על בלוז של שנות ה-20 וה-30, ומצאנו קליפ משנות ה-60 שמדבר על אווירת שנות ה-30 בסגנון בלוז מובהק. במקביל חקרנו את דלות החומר, וגם קצת על אמנות ישראלית. דרך כל ההשראות האלו, יצרנו את הקונספט לקליפ. סרגנו לו סוודר שעוטף אותו אך גם מתפרק. סוג של משהו חמים, אפור, מתפרק, משהו שהיה ואיננו".
"אני בטוח שייצא כאן הקליפ הכי מוצלח שעשיתי עד היום", אומר טסה. "אני חושב שיש משהו בתשוקה של העשייה, ואני מרגיש את זה על הסט. הרעיונות, הרעב, הרצון שהדברים יהיו אחרים וחדשניים. כבר לא מוצאים את זה במקומות מקצועיים. וכמובן, יש כאן גם צוות משכמו ומעלה".איך היה המפגש עם הסטודנטיות?
"האמת ששחררתי. לא רציתי לסרס אותן יותר מדי, אז אמרתי להן שיקשיבו לשיר ויתרגמו אותו איך שהן רוצות. רק רציתי שזה יהיה קרוב למי שאני. 'פשוט' זו המילה היחידה שחזרתי עליה מספר פעמים".
זו הפעם הראשונה שאתה מעורב בפרויקט סטודנטיאלי?"אין בארץ תעשיית ענק, אז ברוב ההפקות של הקליפים מעורבים באיזושהי צורה גם סטודנטים. אבל זו פעם ראשונה שאני משתתף בפרויקט שבו הכול נעשה מההתחלה ועד הסוף במסגרת לימודית. מעכשיו, נראה לי שבכל פעם שיציעו לי דבר כזה, אני אקפוץ על המציאה".
