>> צפו בכל התוכניות של ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT
פיונה גראטי היתה בסך הכול בת 14 כשתלתה את עצמה בקיץ אשתקד בחצר בית הוריה בעיירה ניילסבורן שבדרום מערב אנגליה. הצקות חוזרות ונשנות שספגה מחברותיה לספסל הלימודים בנוגע למשקלה, פיתחו אצלה בגיל צעיר הפרעות אכילה קשות. גראטי רצתה להיות רזה. רזה כמו הבנות המקובלות מבית הספר, רזה כמו הדוגמניות שראתה במגזיני האופנה
שאהבה לקרוא. כדי לעמוד במשטר הרזון
שקבעה לעצמה על מנת להשיל ממשקלה, הפכה גראטי לבולימית. ההצקות מהתלמידות שלמדו לצדה בתיכון הציבורי קינגס קולג' בעיר טאונטון לא פסקו, וב-14 ביולי 2011 שמה גראטי קץ לחייה. ממצאי החקירה והמשפט שארך שנה פורסמו אמש באנגליה, אך אלו לא מצאו לנכון להאשים במותה את חבריה הצעירים, בני המשפחה או המוסד הפסיכיאטרי בו טופלה. על המוקד הוצבה, באופן לא מפתיע, תעשיית האופנה.
מייקל רוז, חוקר מקרי המוות שחקר את התיק, אמר בפסק הדין אמש כי "הקבוצה היחידה שלא נמצאת כאן (בבית המשפט, א"י) ואחראית למקרה - היא תעשיית האופנה", כך פרסם הגרדיאן הבריטי. "בעיות של הפרעות אכילה בקרב בני נוער, בעיקר בנות, לא היו קיימות לפני שנת 1970. מתקופה זו ואילך תעשיית האופנה מקדמת במגזינים מודלים של דוגמניות רזות. אני מבקש, בעיקר ממגזיני אופנה, להפסיק לפרסם תצלומים של נערות רזות. אני חושש שזאת בעיה שרק תגדל, ועד שהמגזינים לא ישלטו באימג'ים שיוצגו בהם - הבעיה הזאת תימשך".
קשה שלא לקשור בין הטרגדיה של גראטי וההאשמות הקשות של רוז, למהלך שתעשיית האופנה מנסה לקדם בחודש האחרון עם יוזמת המראה הבריא, עליה חתמו 19 עורכות מהדורות ווג מסביב לעולם. על פי העצומה החתומה, מתחייבות העורכות להציג במגזין אך ורק דוגמניות בנות 16 לפחות, בעלות מראה גוף בריא. "לפיונה היה דימוי גוף גרוע במיוחד", סיפרה במשפט אמה של הילדה, אלספת גראטי, רופאת משפחה במקצועה. לאתר "האפינגטון פוסט" הבריטי סיפרה האם כי גראטי נפגשה מספר פעמים עם פסיכיאטר בנושא הפרעות האכילה, אך הם לא שיערו כי המצב יחמיר. "פיונה היתה ילדה נורמטיבית וספורטיבית, שאהבה לרכוב על סוסים, אך סבלה מהצקות מנערות בבית הספר בנוגע למשקלה, שעמד על 60 ק"ג", אמרה. האחות הפסיכיאטרית רוז גילנדרס, שטיפלה בפיונה, הוסיפה כי בשיחות סגורות איתה, סיפרה גראטי כי היא רוצה להשיל ממשקלה 10 ק"ג נוספים, כדי "שתוכל להיות מקובלת בקרב חברותיה לבית הספר".
עוד מוקדם לקבוע אם תעשיית האופנה היא האחראית הישירה על דימוי הגוף של גראטי, נושא שוודאי עוד ידובר בו רבות בממלכה הבריטית. כך או כך, זו הפעם הראשונה שמופנית אצבע מאשימה כלפי תעשיית האופנה, בצורה כל כך ישירה ועל ידי גורם מקצועי כחוקר מקרי מוות, הקובע כי היא האשמה הגדולה במותה של הילדה. הפעולה שנוקטים מגזיני אופנה רבים, ובעיקר ווג איטליה, מצביעה על לקיחת אחריות והבנה כי דימויים של דוגמניות רזות משפיעים על נערות צעירות בגיל ההתבגרות. ההתאבדות של פיונה מוכיחה עד כמה מדובר בעניין של חיים ומוות.
