את יוסי מיכאלי פגשתי לראשונה בספטמבר 2009 בבית קפה קטן ליד היוניון סקוור. ניו יורק נראתה לי אז קצת מאיימת. הבריקס החומים, האנשים הרצים ברחובות וכל העומס גרמו לי לרגשות מעורבים. לשמחתי הפגישה יצרה אצלי התלהבות וסקרנות לגבי העיר והרגיעה קצת את החששות. לא נפגשנו במקרה. בעודי מחפשת קשר כלשהו לתעשיית האופנה בניו יורק, שלחתי מיילים לכמה צלמים ישראלים הפועלים בעיר וביקשתי להיפגש עמם. יוסי היה היחיד שנענה.
ניו יורק 2012. הפעם העיר פחות מאיימת, ואפשר לומר אפילו כבר נעימה. אבל בדיוק כמו לפני שלוש שנים, אני יושבת מול יוסי ומתקשה להאמין שלא רבים מכירים את שמו בארץ. למרות שנולד בישראל וחיי בה את רוב חייו, יוסי הוא צלם אופנה שמוכר בעיקר בברזיל ובניו יורק. עם הפקות אופנה מוקפדות ומעוררות השראה הוא מככב בין השאר על גבי מגזינים כמו Elle, Nylon ו-Vogue מארצות שונות ובין לקוחותיו תמצאו את H.Stern ו-H&M.
L'Officiel 2009
125Magazine - Heroes Issue 2010
Key Magazine Brazil 2009
בטיול אחרי צבא התאהב יוסי בברזיל ובגיל 24 כשחזר אליה לניקוי ראש, נשאר שם. בין קורס טיס, לימודי רפואה ומחשבים שבהם התנסה, הוא מצא דווקא את הצילום כתחום שהלהיב אותו מכל. הנופים הקסומים והחוויה האקזוטית הביאו אותו לרצות לצלם עוד ועוד ולהתפתח כצלם דוקומנטרי.
ללא שפה וללא הרבה ידע בצילום הצליח להתחבר לצלם אופנה בריו ועבד אצלו כאסיסטנט. שם למד את כל הבסיס הטכני והתנסה בפילם. יוסי מתאר את התקופה הזו כתקופה רומנטית של גילויים. הכל היה חדש ומלהיב. נסיעות ארוכות באוטובוסים כדי לטפס על הרים, סיורים בדאונטאון ובחורות ברזיליות פשוט הפכו את חייו.
למרות הרצון לצלם נופים וטבע המשיך יוסי את דרך "המורה" ונשאב לצילום אופנה. הוא עבר לסאו פאולו, צילם בוקים ופירסם בכמה מגזינים מקומיים את עבודותיו. אחרי תקופה מסויימת של עבודה הבין שקשה לפרוץ בשוק הברזילאי ועל כן התקדם ועבר לאמריקה הצפונית.
Vogue Greece 2011
Everything But Water 2011
עם עצירה קטנה במיאמי, בגיל 28 נחת יוסי בניו יורק, היישר אל תוך התעשייה העולמית המבעבעת. הוא החל לעבוד כאסיסטנט אצל צלמי אופנה שונים וגם יצר הפקות פרטיות שאותן ניסה לקדם עצמאית. השנתיים הראשונות היו מאוד מאתגרות והציבו בפניו קשיים רבים, אבל המאמצים השתלמו. ההפקות שצילם היו הרבה יותר גדולות, עם הרבה יותר ציוד והרבה יותר עוצמה. הוא היה אסיסטנט בהפקות של Ralph Lauren, DKNY, ו-Tommy Hilfiger, והצילומים האדיטוריאליים שעליהם עבד לבד החלו להתפרסם במגזינים חשובים. דבר הוביל לדבר והיציאה לעצמאות לא איחרה לבוא. כשביסס את מעמדו בניו יורק, החל שוב לעבוד בברזיל הפעם תחת ייצוג רשמי.
125Magazine Escape Issue 2011
Dazed & Confused Korea 2012
Glamour 2011
Bluefly 2012
מושפע בעיקר מעולם הקולנוע ומתאורה, יוצר מיכאלי סצנות חזקות ומעניינות. סגנונו משתנה עם השנים אך מרכיב אחד מאוד בולט בעבודותיו, הקונטרסט והצבע השחור המשתלטים על האימג' וגורמים לו להיות ייחודי ושייך רק לו.
האם אתה חושב שהשהות בניו יורק תרמה לסגנון האפל של עבודותך?
"אין ספק שיש לעיר עצמה השפעה כלשהי, למרות שלא הייתי מגדיר את הצילום שלי כצילום ניו יורקי טיפוסי. הסגנון האמריקאי יותר טבעי ורך לעומת מה שאני מצלם. מה שניו יורק כן עושה זה ממריצה, העיר הזו גורמת לך רק לרוץ, לעשות, לעבוד וגם כשאתה נח אתה מרגיש כאילו משהו מתפספס ואתה נשאר מאחור. אני חושב שהאינטנסיביות והריצה קדימה זה מה שמחזיק אותי פה, כמה שאני עושה יותר זה מחיה אותי".
כשעובדים יום יום בתחום היצירה התשוקה הופכת לביזנס. אתה ממשיך ליצור גם בשביל עצמך?
"האהבה הראשונה שלי היא נופים. כשאני מטייל אני מאוד אוהב לצלם. יש לי צילומים משנה שעברה שצילמתי בפטגוניה שעדיין לא עשיתי איתם כלום אבל אולי יום אחד יצא מזה משהו. מבחינתי גם כשאני מצלם אדיטוריאלס זה נטו אמנות כי אני יוצר את הפנטזיות שלי ושולט ב-100% בנעשה".
PATAGONIA
ארץ זבת חלב ודבש. האם כך זה מבחינתך גם בתחום האופנה?
"אני מאוד מעריך כמה צלמים בארץ ואני חושב שיש מותגים מסוימים שעושים עבודה מאוד טובה. אבל אני מרגיש שאין בישראל מספיק כבוד לצילום אופנה וזה גורם לכל התעשייה להיות תקועה. פרזנטורים ודוגמנים מקבלים שכר ותמלוגים כפול ואף יותר מצלמים ונדמה כי הצלם הופך לביצועיסט ולשולי בכל המערכת. המשבר הכלכלי יצר שינויים שצריך להסתגל אליהם אבל לא במחיר של לאבד את כבוד הצלם. הייתי מאוד שמח לצלם עבור לקוחות בארץ, להיות שייך ולתרום לצמיחת התעשייה. השאלה באיזה מחיר?".
אתה זוכר את הרגע שבו הבנת שהנה זה מצליח?
"היו כמה רגעים כאלה. בפעם הראשונה זה קרה כשרק הגעתי לניו יורק ופנו אליי מה.שטרן ברזיל, זה היה מאוד מפתיע כי עדיין לא היה לי ניסיון עם לקוחות גדולים. ואז שוב זה קרה, ברגע שהפסקתי להיות אסיסטנט והצלחתי להרוויח מספיק כסף כדי להיות עצמאי. כשצילמתי את הווג הראשון הרגשתי את ההגשמה. אבל זה עובר מהר, אלה שמחות קטנות שנעלמות תוך יום יומיים ומתחלפות ברצון להמשיך הלאה אל האתגר הבא".
למרות שיוסי חי בניו יורק הוא מרבה לבקר בארץ ומנסה לא להיות מנותק מהמולדת ומהעולם. כרגע מעורב רק רגשית אבל בעתיד היה רוצה לחזור ולהיות מעורב גם מעשית בתחומים פוליטיים וחברתיים. לצלמים שרוצים להצליח בניו יורק הוא מייעץ לפתח "סבלנות ואורח רוח, לצבור התנסויות רבות ולהבין שכאן שום דבר לא בא בקלות. בנוסף להתמודדות עם המנטליות השונה, צריך להתמודד עם תחרות מאוד גדולה. אבל החדשות הטובות הן שמי שטוב ונחוש יכול לעשות את זה ובגדול. התעשייה בעיר פתוחה לחדשנות ולכשרונות חדשים".
