>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
מחלון הסטודיו של רחל כהן בשוק הפשפשים ביפו, נשקף חניון ערום ורחב ידיים, שטח שבעבר אכלס את מפעל המתכות "כהן יקים", שהוקם על ידי סבה של המעצבת הצעירה. זהו נוף ילדותה. בהוראות ההגעה היא מכוונת אותי אל "שדרות הנירוסטה", הכינוי של צדו המזרחי של רחוב בית האשל בשכונה, העמוס חנויות נירוסטה שמציעות מקררי ענק למעדניות ומכולות. "למרות שנראיתי להם נטע זר בהתחלה", היא אומרת נבוכה, "כולם מכירים את המשפחה שנים ארוכות ומכבדים אותי מאוד. היום אני מרגישה כאן בת בית".
היא בת 28, נולדה בבת ים וגדלה בראשון לציון. לאחר שירות צבאי החליטה לפנות אל לימודי עיצוב אופנה, ורכשה כרטיס טיסה בכיוון אחד לבית הספר מרנגוני במילאנו. לשנקר או בצלאל אפילו לא ניגשה. "היו לי שני חלומות: ללמוד איטלקית וללמוד במילאנו". מרנגוני, היא מספרת, הוא בית ספר שמעניק לך את הכלים הטובים ביותר לעבודה בתעשיית האופנה. "חשוב שכמעצב יהיה לך קונספט", היא מדגישה, "אבל הרבה יותר חשוב לפתח טכניקה טובה ונכונה". עם סיום לימודיה נקטפה כהן לבית האופנה של ז'יל סנדר במילאנו, שם עבדה כאסיסטנטית לאחראית על הייצור במחלקת הסריגים. על פניו, נשמע כמו תפקיד אפור בפס הייצור של המותג. לדברי כהן, בתפקיד זה למדה את כל מה שהיא יודעת על ייצור סריגים ועבודה מול ספקים. הבונוס היה מפגש יומיומי עם המנהל הקריאטיבי של המותג, המעצב ראף סימונס, שעזב ממש לאחרונה את תפקידו במותג. "זהו בית אופנה גדול, אבל היה בו יחס אינטימי מאוד בין כל העובדים. כל בוקר ראף היה עובר בין העובדים ואומר שלום עם נשיקה על הלחי".
חצי שנה לאחר מכן עזבה ללונדון בעקבות לימודיו של בן זוגה. בז'יל סנדר המליצו עליה לברברי, אך כהן העדיפה לפנות אל בתי אופנה קטנים ואלטרנטיביים. קורות החיים ששלחה נחתו לבסוף במותג בגדי הגברים היוקרתי קאסימי, בבעלותו ובעיצובו של חאלד בין סולטן אל קאסימי, בנו של שליט שארג'ה (אמירות קטנה של עשירים כקורח במפרץ הפרסי). "זה מקום בו הכסף לא נגמר לעולם", אומרת כהן בעיניים נוצצות. "אבל שם גם למדתי את כל הטעויות האפשרויות. כשיש לך כסף בלתי מוגבל וחוסר הכוונה מקצועי, הדברים שאתה יוצר בסופו של דבר לא יהיו מסחריים, ובמקרה הזה הם גם לא נמכרו". שנה וחצי לאחר מכן המשיכה לבית האופנה הקטן של המעצבת העולה מרי קטרנזו, מהכוכבות החמות של האופנה הבריטית כיום, שפריטי שיתוף הפעולה שלה עם רשת טופשופ הגיעו לחנויות בישראל אתמול (שלישי). כהן התמחתה בחברה בהדפסים דיגיטליים, אך לאחר ארבעה חודשים של משכורת רעב, חזרה לממלכה של קאסימי.
מצוידת ברזומה מפואר הכולל עבודה במספר בתי אופנה מובילים, שבה כהן ארצה לפני כשנה והקימה את מותג בגדי הנשים Common Raven (עורב שחור). ראשי התיבות של המותג הם גם ראשי התיבות של שמה, ולא במקרה: פריטי המותג נושאים את הדי.אן.איי של כהן כמעצבת ואת עולמה האסתטי המורכב מיסודות של אופנה מינימליסטית, לצד חיפוש מתמיד אחר שילובי בדים מקוריים, ויצירת סילואטות חדשות המחמיאות לגוף. על אף שבמבט ראשון נראית קולקציית הביכורים מאופקת מאוד, מבט נוסף בפריטים חושף טיפול יסודי בפרטים, המעניקים לה ממד סקסי על גבול הסאדו-מאזו. למשל, במכנסי עור קצרים בגובה הברך, עם רוכסנים שלשוניותיהם עוצבו במבנה עצמות פרה דקיקות מפליז מוזהב, המיוצרים במפעל החדש של סבה בראשון לציון. כשאני מעיר על הדיסוננס בין התדמית שלה כילדה טובה למה שמסתתר מתחת לפני השטח, מחייכת כהן ואומרת: "יש בי הרבה צדדים נסתרים. למרות שאני מאוד נמשכת למראה נקי ומינימליסטי, אני נמשכת גם למקומות מורבידיים ואל הרוקנרול. הרבה פעמים כשאני מעצבת, אני חושבת על קווי המתאר של הגוף, ומדמיינת בראשי את אקסל רוז". הנה נקודות האור והחושך שאנחנו דמיינו כשראינו את הקולקציה החדשה שלה.
נקודות אור
1. הגזרות: כוחה של כהן מתגלה ביכולתה להבין את קווי המתאר של הגוף הנשי ולבנות גזרות מורכבות ומחמיאות. אלו באות לידי ביטוי בשמלות קרובות אל הגוף, המעניקות למתלבשת מרחב תמרון לסטיילינג, כמו גם את אותו רווח נדיר ואצילי בין העור לבד. פריט מומלץ בקולקציה הוא שמלת מידי מג'רסי בצבע אבן עם אמרת עור ושרוולים באורך המרפקים, שבצדם האחורי חיתוכים היוצאים מתחת לקו בית השחי וחושפים את השכמות. נשמע מורכב? חכו שתראו אותה על הגוף.
2. האיכות: כהן מקפידה לייבא בדים באופן אישי מאיטליה והייצור כולו, למעט מוצרי העור המיוצרים בטורקיה, נעשה במתפרות קטנות בתל אביב. הדבר מאפשר לה פיקוח צמוד על תהליכי הייצור ואיכות יוצאת מגדר הרגיל, ברמה נדירה למעצבים צעירים בישראל.
3. קונספט: על אף שמדובר ב-18 פריטים בלבד (ביניהם ארבעה דגמי אביזרים), הקולקציה בעלת קונספט מהודק, המייצר שיח בין כל הפריטים יחדיו. ההדפסים האפריקאים משתלבים היטב בין שמלות העור ותכשיטי העצם המוזהבים, שנראים כאילו נשלפו מאוצר נושן של שבט קניבלי.
נקודות החושך
1. טווח המידות: מידה 42 הנפוצה במחוזותינו לא מופיעה בלקסיקון של המותג, שמכיר רק את הטווח המצומצם 36-40. כהן מתרצת את העניין בכך שהעדיפה לא לקחת סיכונים מיותרים בקולקציית הביכורים, עם טווח מידות רחב שלא יימכר.
2. מוטיבים לא מחמיאים: על אף שמשחקי החיתוכים של כהן מעניינים ומזכירים מוטיבים של המעצב האיקוני הלמוט לאנג מסוף שנות ה-90, חלק ניכר מהחיתוכים שהיא עושה בבד מופיעים בקו הבטן או המותניים - אזורים בעייתיים אצל נשים רבות - וחושפים את מה שרבות מבקשות להסתיר. חשיבה עסקית יותר על קהל היעד של המותג שוודאי יתהווה בקרוב, יאפשר לה לדייק יותר בבחירותיה העיצוביות.
מחירים: שמלות, 1,490-1,320 שקל; טוניקות, 650-550 שקל; חצאיות, 520 שקל; מכנסיים, 750 שקל.
להשיג בסטודיו המעצבת, בית האשל 19, יפו, טל' 03-7741058.
