"אין דבר יפה יותר מגוף דקיק על אימום נכון ועקב דק"
הוא גילה לריטה את המיני והעקבים ושחרר את עינת ארליך ממראה ה"דודה", גלית גוטמן לא עושה קמפיין בלעדיו ובנות ישראל חולמות להתלבש כמו בקטלוגים שהוא מסגנן. תכירו את סיימון אלמלם, סטייליסט, יועץ הסתרים של חברות אופנה וסלבס, קניין ובעיקר – האיש שקובע לכם את הטעם
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
סיימון אלמלם, כאחד הסטייליסטים הבכירים בישראל. מי המעצבים המקומיים שאתה מעריך?
"דורית בר אור מאוד מדברת אליי, יניב פרסי מתחיל דרך מעניינת. אמממ... ברחו לי שמות".
ליאורה טרגן?
"מה עוד?"
אניה פליט?
"לא אוהב את הבדים".
טובה'לה?
"את טובה'לה אני מעריץ! היא מביאה את מי שהיא באמת. לא כפופה לטרנדים, ואפשר לקחת ממנה השראה רבה".
אלמביקה?
"גם מעריך. מי עוד?"
רוס אובטה?
"מאוד חבל שסגרו. יש הרבה מעצבים מוכשרים בישראל שאם היה להם גב כלכלי הם היו פורצים קדימה. זאת הסיבה שאופנה ישראלית לא מתפתחת. תוסיף לזה גם מזג אוויר מחורבן וחוסר תרבות לבוש. כולם מאוד אוהבים להתלבש כאן מאוד נוח", הוא אומר ומגלגל את עיניו כשחיוך מעטר את שפתיו.
פניו האקספרסיביות של אלמלם מצליחות להעביר בהבעה אחת את דעתו על קולקציות רבות שהוא נדרש לראות במסגרת עבודתו. מבט חטוף אחד יספיק לכם להבין האם הוא אוהב את הקולקציה בכל מאודו או, כמו שקורה לעתים קרובות, את הבוז שהוא רוחש לחלקים נרחבים בתעשיית האופנה המקומית. אצל אלמלם מה שבלב זה מה שבפה. אין זיופים. זאת גם ודאי הסיבה להערכה הרבה שרוחשים לו בתעשייה ובברנז'ה. גלית גוטמן לא מצטלמת לקמפיין בלעדיו. ריטה, סנדי בר, איילת זורר ועינת ארליך לא יוצאות מהבית לפני שהוא מאשר את הופעתן. בחיים של אלמלם אין זמן להתקשקשויות מיותרות. הכול מיידי, מדויק, קום איל פו. ותעשו לו טובה, אל תבלבלו לו את המוח. יש לו טיסה למילאנו מוקדם מחר בבוקר, כדי "לראות קולקציה אחת ולחזור".
אלמלם, 35, נולד וגדל בראשון לציון, וכיום הוא מתגורר לא הרחק מכיכר רבין בתל אביב. בתום השירות הצבאי הוא נחת לעבודה בסניף זארה בקניון רמת אביב, שם התקדם במהרה לתפקיד מנהל הוויז'ואל מרצ'נדייז (VM) של הרשת בישראל, תפקיד אותו עשה במשך ארבע וחצי שנים. בזארה נפגש אלמלם לראשונה עם סטייליסטים, אושיות אופנה ועורכות מגזינים, שקיבלו ממנו עזרה בבחירת מערכות לבוש לצילומים. לדבריו, פתאום ראה במגזינים ובתוכניות טלוויזיה כל מיני לוקים שהרכיב. אלמלם הבין שיש לו חוש לאופנה ואף נרשם ללימודי עיצוב אופנה ב-F.I.T בניו יורק, אך לאחר מפגש עם מעצב האופנה רון (רונקו) קאהן (כיום המעצב של Twentyfourseven), שעזר לו להרכיב תיק עבודות, הבין שסטיילינג מעניין אותו הרבה יותר.
עבודתו הראשונה היתה עם צלם האופנה יניב אדרי, ששקד באותם ימים על תערוכת יחיד ראשונה וחיפש סטייליסט שיסגנן את תצלומיו. הוא הגיע חסר ניסיון, ושלושה חודשים לאחר מכן כבר היה אחראי על קטלוג חברת קסטרו - פסגת שאיפותיו של כל סטייליסט ישראלי. מהר מאוד התברג לרשימת הסטייליסטים הבולטים בישראל, תוך שהוא חולש על קטלוגים למותגים מובילים (גולברי, קרייזי ליין, הוניגמן, ml), הפקות בכל מגזיני האופנה החשובים בישראל, עבודה עבור מותגים בחו"ל כמו בוהו שיק ואוסקר דה לה רנטה גברים, ובשנה האחרונה גם כקניין של רשת מותגי האופנה פקטורי 54. מתוקף עבודתו, אחראי אלמלם על בחירת המותגים המיובאים ורכישת הקולקציות כולן. על פיו יישק דבר.
ולמרות הכול, מחוץ לברנז'ה המצומצמת של תעשיית האופנה – אלמלם נותר אינקוגניטו, אנטיתזה לסטייליסטים כסנדרה רינגלר, ליאת אשורי או דורין אטיאס, שעשו את הונם מהלבשה בשלאגרים טלוויזיוניים או מהופעות רבות על המסך הקטן. "החשיפה לא מעניינת אותי", מודה אלמלם. "אני לא הולך לפתיחות ולאירועים. לא יכול להגיד שזה מגעיל אותי, זה פשוט לא מעניין אותי להתרועע עם אנשים מתעשיית האופנה מחוץ לשעות העבודה שלי. נכון שיש לי חברים מהתחום, אבל רוב חבריי לא עוסקים באופנה. אחרת אתה כל הזמן בתוך זה. אתה מסיים יום צילומים וממשיך לדבר על ההפקה ולחפור באתרי אינטרנט. צריך פסק זמן. אוויר. כשזה חונק אתה מאבד את הטעם הטוב של זה".
אפשר להבין את אלמלם על הבחירה לקחת פסק זמן, בעיקר כי הוא עובד כמעט נון סטופ. גם לראיון ל-Xnet הוא מגיע היישר מיום צילומים ארוך לקמפיין של המעצבת מאיה נגרי. בפגישה הוא שומר על טון דיבור שקט, אך שפת גופו עדיין נמרצת מהאדרנלין. "הסטייליסט מכתיב את הטון על הסט, הוא רואה את התמונה האחרונה", הוא מסביר את התפקיד מנקודת מבטו. "לצערי, היום כל אחד קורא לעצמו סטייליסט. הולך לקחת שמלה של דולצה וגבאנה מכיכר המדינה, מוסיף נעליים יפות והופ - הפקה".
בהרבה מקרים הלקוח ומשרד הפרסום מעורבים ביצירת הקטלוג. זה יוצר התנגשות?
"לדאבוני, אין בישראל משרדי פרסום שמתמחים באופנה, ורק מעטים מהם מבינים בתחום. הם עושים את בנק לאומי, שופרסל, מקדונלד'ס, ועוד שני קטלוגים של אופנה. זה לא כמו בחו"ל, שמשרדי פרסום יודעים לזהות טרנד. העבודה מולם מתישה, כי אתה צריך להסביר להם מדוע בגד אחד לא יעבוד, ולמה לא נכון לשלב את התכשיט שהם מאוד רוצים לשלב. בסופו של יום אתה צריך לרצות משרד, לקוח ופרזנטורית. זה מתיש".
לפרזנטורית יש מילה על הסט?
"לפרזנטוריות כמו גלית גוטמן, מירי בוהדנה או סנדי בר יש הרבה 'סיי'. הן יודעת בדיוק מה מתאים ומחמיא להן, ויכולות גם לשלול קונספט שלא מתאים להן. כוכבניות ריאליטי לא יכולות. הן צריכות להגיד תודה שמתייחסים אליהן על הסט".
קרה לך שפרזנטורית הטילה וטו על הבחירות שלך?
"כשזה מגיע להלבשה תחתונה או בגדי ים - רובן שוללות על הסף. גם חברות האופנה מאוד ממושמעות לצורכי הלקוח ומנסות לרצות אותו, וזה לא תמיד עולה בקנה אחד עם הרצונות שלי. פעם נלחמתי, היום פחות. אני זוכר שבזמנו התעקשתי להביא את הדוגמנית קים איגלינסקי לקמפיין של רנואר. זה היה אחד הקמפיינים המדהימים שנעשו, אבל הוא לא מכר. בנקודה הזאת התחלתי להבין שלקמפיינים יש כוח והשפעה מאוד גדולה, ושהבועה של האופנה לא מייצגת את המציאות. הלקוחות מאוד מזדהות עם הקמפיין, ורוצות להיראות בול כמו הדוגמניות, מהאיפור והשיער ועד לפריטים שהן לובשות בקמפיין".
אחת הביקורות המרכזיות שמופנות כלפי עבודתו של אלמלם, היא התעלמותו הגורפת מהמעצבים המקומיים בהפקות האופנה שהוא יוצר למגזינים. תנו לו שמלה של גוצ'י וקניתם את עולמו. היום הוא כבר מודה שעשר שנים בתחום ריככו אפילו את לב הפח שלו, אולי כי המותגים המקומיים הם שמפרנסים אותו. אלמלם כבר לא משמש עבור לקוחותיו רק כסטייליסט הבונה את הלוקים לצילומים. במקרים רבים הוא מעורב גם בשלב בניית הקולקציה, מייעץ איזה פריטים חסרים בה או, לחלופין, איזה פריטים מיותרים. "הלקוחות מאוד מקשיבים לי, כי הם רואים את התוצאות של הקמפיינים", הוא אומר. "חלה בי בגרות כלשהי, כי פעם הייתי נגעל מהם. אחרי שאתה חווה בגד של מעצב-על, מאוד קשה לראות בגדים באיכות נמוכה ועם תפירה כזאת".
זה מרגיש כאילו אתה בז לכל מה שקורה באופנה בארץ.
"אמממ....לא בוז. אתה מתכוון בוז לעולם האופנה?"
לישראל.
"כן, נכון. אבל אני אוהב וקשור למשפחה ולחברים שלי. מספיק לי לעשות גיחות קצרות לחו"ל".
עבודתו של אלמלם מתקיימת במספר חזיתות במקביל. אחת מהן היא המהפכים האופנתיים שהוא עושה לידועניות מקומיות, ביניהן שרית חדד, ריטה ועינת ארליך, אשר הפקידו את מלתחתן בידיו ואפשרו לו לחולל בה שינוי מקיף ודרמטי. "עינת היתה מתלבשת כמו דודה כשהכרתי אותה", הוא נזכר. "היה לנו קשה בהתחלה, כי היא לא התמסרה. זה קשה לבוא לבחורה שרגילה לסגנון קונסרבטיבי ולהפוך אותה לפיגורה אופנתית. בעיניי היא אחת הנשים היפות בישראל, ויש לה נתונים מדהימים. הטריק הוא להכניס בה ביטחון. כשהיינו נפגשים הייתי מביא לה שתי מערכות לבוש: לוק מסחרי שהיא תאהב וכריסטיאן לקרואה!", הוא צועק, "שמלה ורודה עם נעליים צהובות".
קיצוני משהו.
"הוצאתי עליה את כל הטירוף שלא יכולתי לבטא בעבודות. ה-כ-ל. זה היה מסע שכנועים מטורף ובמקביל, לא נטשתי אותה לרגע. אני מאוד תובעני ודעתני, אבל היא ראתה תוצאות באופן מיידי. פתאום מצלמים אותה, מדברים עליה. ולאט לאט היא קיבלה את הלוק שאני מאוד אוהב עכשיו: משוחרר, לא מתאמץ, סמארט-קז'ואל".
אצל ריטה היתה לך לא פחות עבודה.
"החזרתי את ריטה למיני", הוא פוסק. "הורדתי אותה מהשמלות אושידה המנצצות של אולמי בון-טון, לטובת שמלת מיני של אזדין אלאייה. עכשיו לך תשכנע את ריטה, זמרת שמרנית, לעבור מאושידה ופנינה טורנה לגוצ'י ואלאייה? זה מעבר קיצוני שהיה לה קשה מאוד. רק כשהראיתי לה מה הבגד עושה לה ואחרי הפידבקים שהיא קיבלה, היא התרצתה. לאט לאט גם העליתי אותה על עקבים. היום היא לא יוצאת בלי מיני ועקבים".
אפרופו עקבים, אלמלם מחזיק בביתו אוסף של למעלה מ-200 זוגות נעלי עקב ממותגות במידה 39 (לדבריו, "זו המידה האידיאלית - מידה שמונה ומידה 40 נכנסות אליה") המסודרות בחדר נפרד בביתו, בקופסאות ועל פי צבעים. הוא מודה שמדובר באובססיה. "זה סוג של פטיש", הוא אומר. "אני לא יכול לראות אישה על נעל שטוחה. אני מאמין שהכול מתחיל בעקב. זה כל הסיפור. אין דבר יפה יותר מגוף דקיק על אימום נכון ועקב דק".
