>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
לפחות ארבע פעמים בחודש האחרון מצאתי את עצמי מריירת מול תמונה של בלוגרית אופנה עסיסית לבושה בשמלה היסטרית, שנרכשה במותג האופנה העלום עד מאוד f&f. בדיקה מעמיקה של השם המסתורי העלתה הפתעה: לא מדובר ברשת היי סטריט חדשה ומדליקה שעתידה למצוא את דרכה למסדרונות קומה 3 בעזריאלי, אלא במותג של רשת הסופרמרקטים הבריטית Tesco.
מעולם לא הייתי סנובית בררנית במיוחד בכל הנוגע לאופנה. מבחינתי, דין חולצה הורסת שמצאתי ברחוב הוא כדין חולצה הורסת של ארמאני. ועדיין, לא יכולתי שלא להשתנק נוכח המחשבה על "אופנת סופרמרקטים" - סלסילות בגדים ממתכת זולה, עמוסות לעייפה בטרנינגים ארוזים בניילון שקוף ומכנסי ברמודה בניחוח נפט מזוקק.
אז כן, אני בהחלט מסוגלת ללבוש פריטים שמיוצרים בידי בנות 12 בסדנאות יזע במקסיקו, אבל אפילו אני סימנתי לעצמי קו אדום על התפר הרופף ההוא שבין דוכן הבורקסים למקרר מוצרי החלב. עד שהתחלתי להיחשף לפריטי הסופר-שיק המדליקים האלו בבלוגים של פאשניסטות תקניות לכל הדעות.
מסתמן שאבולוציית הגבוה-נמוך של עולם האופנה לא מתכננת לעצור בחיבור בין בית האופנה מיסוני לרשת טארגט. הטרנד שמתעתד להחליף את השת"פים בין מעצבי העל לקמעונאיות אופנה, הוא כפי הנראה שת"פים של מעצבים עם קמעונאיות מזון.
לתשומת לבכם, למותג George at ASDA, שממוקם בסופרים של רשת אסדה הבריטית, כבר יש ליין ייחודי שעוצב בידי לא פחות מאשר ברברה הולניקי, המעצבת הבריטית שהקימה את המותג המיתולוגי Biba והפכה את המיני לפריט הנחשק ביותר בלונדון של שנות ה-60.
מסתבר שממש כמו שבעבר הרחוק לא האמנו שיבוא היום בו קרל לגרפלד יחזיר טלפונים למישהו מהנהלת H&M, עוד יש סיכוי שנחיה לראות את היום שבו אלבר אלבז יסדר קולבים בשופרסל.
עלייתה של אופנת הסופרמרקטים מסמנת שלב נוסף במעבר הבלתי נמנע של העולם מבגדי מעצבים לקמעונאיות אופנה - מסמר נוסף בארון הקבורה המצער של העיצוב והאיכות כערכים עליונים בתהליך יצירת הבגד.
החיבור בין אוכל, חומרי ניקוי ואופנה הוא טרגדיה עבור תעשייה שמנסה לבנות הילה סביב הקיום שלה. בעולם בו אושיות אופנה כמו קייט מוס, אוליביה פלרמו וקייט מידלטון מצהירות בפה מלא שהן חולות על רשתות אופנה, מעמדו הבלתי מעורער של המעצב כאוטוריטה הולך ומתדרדר. פעם זה היה החייט, ועכשיו זה זמנו של המעצב לפנות את מקומו בעצב לתור הזהב של האינדיבידואליזם המשובט והנינוח של אופנת הקמעונאות והסופרמרקטים.
ועדיין, לא הייתי מסתכלת על התופעה בעין טרגית כל כך. להפתעתי גיליתי שכבר בשנת 2008 אמרה מבקרת האופנה הפורשת והחשובה הילרי אלכסנדר על הליין של אסדה את המשפט הכל כך בלתי נתפס מאשת אופנה במעמדה: "סוף סוף יש קלאסיקות לנשים מעל גיל 45".
בחורף הקודם החל המעצב גוק וואן לשתף פעולה עם רשת הסופרמרקטים סיינסבורי'ס ליצירת הליין Tu at Sainsbury's. בראיון סיפר גוק וואן שהוא רצה ליצור קולקציה "במחירים שווים לכל נפש, תפורה היטב ושתוכל להתאים לכל אישה בלי קשר למידתה". האמירה שלו, תמימה ויחצ"נית לכאורה, מציגה באור עגום אך ריאליסטי יותר את הקהל שהולך להתענג על עלייתה של אופנת הסופרים – האנדר-דוגס.
אופנת הסופרמרקטים עלולה להיות המזור לכל הנשים שעולם האופנה דחה – השמנות (כמוני) והזקנות (בעתיד). ואם המודעות האופנתית של הוגי קווי הסופרמרקט תיגבר – אנחנו, האנדר-דוגס, רק נרוויח. האמירה המגובה מסחרית של וואן מבהירה כי הבעיה היא לא בקיומן של קולקציות כאלה, וגם לא בכמות הלקוחות העסיסיות והמבוגרות הנלהבות לשיק הולם במחירים סבירים, אלא בחוסר היכולת שלהן למצוא מקומות הולמים לשפוך בהם את כספן.
רשתות האופנה השולטות כרגע בעולם מעדיפות לוותר על כסף זקן ושמן, ובלבד שלא יאלצו לוותר על התדמית השיקית שנבנתה בעמל כה רב. ובכן, לא עוד! הפלורליזם וחוסר הפאסון המובנה של אופנת הסופרמרקטים מנפקים בקלות, ללא היסוס או שמץ של גזענות, אופנה לנשים שהעולם היה מעדיף לשכוח. כרטיס מועדון, מישהי?
