שבוע האופנה ה- 28 הסתיים אתמול בתצוגת 'סלבס למען איגי' במתחם התחנה בתל-אביב. שבועהאופנה ה- 27 שקדם לו, התקיים באוגוסט 1980 בירושלים. מה שכחנו ומה למדנו בשלושים ואחת השנים שחלפו מאז?
מה שכחנו?
שאסור להעלות על המסלול קולקציה שלא תפורה טוב, שמוכרחים לגזור קודם את כל החוטים המיותרים, לגהץ היטב את התפרים ולשים לב שהבגד יתאים באופן מדויק לדוגמנית, ואם לא- אז לא להציג.
שיש לנו מקורות השראה שהם ייחודיים ומעוררים עניין אצל כל מי שכותב/חושב/קונה אופנה, במיוחד אם הוא בא מחו"ל, ושאנחנו משתמשים בהם מעט מדי.
שישראל נמצאת במזרח התיכון ולא באירופה ושישראלים לובשים רוב הזמן בגדי קז'ואל ולא שמלות ערב.
שבמקום לעשות שמלות ערב מבדים גרועים בתפירה גרועה- עדיף לעצב בגדי קז'ואל נינוחים ולא מאולצים עם חומרים אותנטיים מקומיים.
שלא מוכרחים לנצל את כל 15 הדקות שהוקדשו לכל מעצב בתצוגה. פחות זה יותר גם באופנה ולא רק אצל לה קורבוזיה.
שסדרנים נמרצים מדי שדוחפים בברוטליות אורחים מכובדים מקלקלים את התדמית של ישראל.
מה למדנו?
שיש בארץ מעצבי אופנה צעירים ומוכשרים, שאם ישקיעו עוד קצת מחשבה ועבודה בזיקוק הרעיונות שלהם ויקבלו הכוונה מקצועית מתאימה יצליחו להציג קולקציות מוצלחות בשבוע האופנה הבא.
שהמעצבים הוותיקים שלנו עדיין חיים ובועטים ולא אמרו את המילה האחרונה.
שאם השטיח האדום מונח על קרקע בוצית ועל משטח קרשים עלוב והבזקי המצלמות הן רק בכאילו- אז מוטב להחליף אותם במשהו אותנטי עם אופי מקומי.
שעיצובי אופנה זה כמו כתמי רורשאך: אפשר לראות דרכם אם המעצב בטוח בעצמו והולך עם הרעיון שלו עד הסוף, או שהוא מהסס ומנסה לרקוד על כל החתונות.
שיש אצלנו אנשים מקצועיים שיודעים לארגן תצוגות אופנה מקצועיות ומלוטשות.
שרוברטו קוואלי מתייחס אלינו כאל נייטיבז ואל עצמו כאל נקסט טו גוד.
שצריך להקשיב בתשומת לב למה שאומרים העיתונאים הזרים: דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
וכדי להיות יותר ספציפית לגבי הסעיף האחרון, אני מביאה בזה את דעתה של גב' ג'וסלין אימבר על האופנה הישראלית. גב' אימבר היא יועצת מיוחדת למרכז היצירה המזרח-תיכוני במרסיי (Maison de la creation ) שהוא יחיד מסוגו בעולם. גב' אימבר אהבה במיוחד את : ששון קדם, דורית בר-אור ואישתר. היתה לה דעה חיובית גם על אלמביקה ודורין פרנקפורט. מעצבים אלה לדעתה הם בעלי פוטנציאל בינלאומי, מכיוון שכתב ידם הוא ישראלי מקורי והם לא מנסים להעתיק רעיונות מחו"ל.
היא חוזרת וטוענת שהמעצבים הישראלים לא יודעים לנצל את המקורות הייחודיים שנמצאים בישראל. היא חושבת שכדאי להעדיף עיצוב ישראלי שמתמקד בבגדי קז'ואל מחומרים מקומיים ולא בשמלות ערב שאי אפשר למכור אותן לא בחו"ל ולא בארץ.
עיתונאיות אופנה אחרות שיצא לי להחליף איתן דעות ביום התצוגות הראשון הביעו דעות דומות ורוברטו קוואלי (ראה למעלה) אמר זאת באופן לא מחמיא במיוחד בדרכו הבוטה.
מסקנה, כדאי להקשיב להם וליישם!
מרכז היצירה הוקם ביוזמת ממשלת צרפת. מטרתו לעודד מעצבי אופנה ומעצבי טקסטיל מאגן הים התיכון למצוא את שפת העיצוב המיוחדת שלהם וליצור חלופי ידע ותרבויות בין המעצבים שנבחרו כדי לגבש שפה ייחודית שתעשיר את האופנה הבינלאומית. קונספט זה הוא ייחודי באירופה ומטרתו לטפח מעצבים צעירים בעלי פוטנציאל, להעמיק את מקורות הידע וההשראה המקומיים שלהם, לעזור להם לפתח כתב-יד אישי המבוסס על השפעות גיאוגרפיות ואתניות בארץ מוצאם ולסייע להם לשווק את יצירותיהם בשוק הבינלאומי. המרכז הוקם מתוך מחשבה שהאופנה הבינלאומית כיום היא אנונימית וסטנדרטית מדי ומורגש צורך בטיפוח מקורות השראה מקומיים ייחודיים שיכולים לתרום תוספת צבע וענין לאופנה הגלובלית.
