עשה לי את השנה: חולצה חצי בחוץ
מה משותף לדוגמניות על המסלולים של בלנסיאגה ופול תומס, לעורכת של ווג פריז, עמנואל אלט, לדיוויד בקהאם ולדוגמניות בלוקבוק של זארה וג'יי קרו? אצל כולם נוכחת הברקת הסטיילינג הכוללת חולצת אריג או טריקו שחלקה תחוב בתוך המכנסיים וחלקה נע בחופשיות, משוחרר מכל מחויבות.
איך עושים את זה? הספונטניים יכניסו את החולצה למכנסיים ואז ירימו ידיים אל על - מה שיצא, לא יחזור פנימה. המתוכננים ישאירו את החולצה בחוץ ואז יתחבו פנימה רק את החלק המדויק שיחשוף את כפתור הג'ינס ויסמן את קו המותן. קצת לקראת הגב מקבלת החולצה את הצ'אנס שלה לחופש ביטוי וכיסוי האגן.
כמו במקרה הקלאסי של חצי הכוס המלאה, גם ההחלטה הרת הגורל מה בדיוק לעשות עם החולצה, מעמידה בפנייך הזדמנות להסתכלות פנימה כדי לבחון אזה מין טיפוס את: האם את בחורה של חולצה בפנים, כזו שחשוב לה מה חושבים עליה, שצריכה שהכול יהיה במקום, שעובדת בבתי משפט; או בחורה של חולצה בחוץ, כזו שבטוחה שקו המותניים שלה הוא לא עניינו של אף אחד.
אולי את בכלל זו שלא מאמינה בחיים בגרסת השחור או לבן, שנלחמת על זכותה לא לוותר על כלום - זו שהולכת עם חצי חולצה בפנים וחצי חולצה בחוץ.
לא מדובר פה ברישול, אפילו לא ברישול מכוון. מדובר בגישה לחיים.
הרס לי את השנה: טריני וסוזנה בעברית
זה לא שאני לא מחבבת את שתי הדודות מבריטניה, טריני וסוזנה, להפך, אני מאד מחבבת אותן (וב"אותן" אני מתכוונת לסוזנה), רק ששובן למסך הטלוויזיה שלנו, ועוד בגרסה מיוזעת ודוברת עברית, איימה להשיב לחיינו את כל אותם חוקי ניינטיז שעשור שלם מחיי הקדשתי כדי להיגמל מהם.
שוב ניתקף אימה הגובלת באובססיה כשמישהו יתקרב אלינו כשהוא לבוש במכנסיים שחורים וחולצה צבעונית (אסור, פשוט אסור ללבוש שחור עם צבע), שוב נחשוש שילשינו עלינו אם נבחר ללבוש רק בגדים אפורים (אפור, כידוע, נחשב לצבע רק אם את פריזאית), שוב נחשוב פעמיים לפני שנקנה עוד ג'ינס, כי אישה בגילנו, הרי, מוטב לה שתלבש שמלות. ועקבים.
בכלל, לנשים במידה 42 (ומעלה) כדאי ללבוש רק שמלות מעטפת או חצאיות עפרון "מחמיאות". תנו לי להגיד לכם משהו: מחמיא איז אובר רייטד. אופנה היא עוד דרך לייצר תקשורת. להתבטא. בגד אמור להעביר מסר, לספר משהו על מי שלובשת אותו.
אין לי ספק שיש לך מסר מורכב יותר להעביר לעולם מ"בחצאית הזו המותניים שלי נראים צרים יחסית".
