>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

השאיפה הבסיסית של כל אדם בעולם המודרני היא לחיות חיים יוצאי דופן. כידוע, הבינוניות והאמצע הן בין הקללות המשוקצות ביותר שאדם יכול לספח לקיום היומיומי שלו, ובשביל להימנע מאותו ה"אמצע" אנחנו מוכנים לעשות כמעט הכול. לתת לבוסים קפוצי לסת למוטט לנו את הבריאות הנפשית, כחלק מהמצוד אחר קריירה יוצאת דופן; לשלם הון עתק על שטיחי אוריינט ביזנטיים במרדף אחר מתחם מגורים מרגש, או לאמץ ילד מרומניה כדי לא לוותר על החוויה המרטיטה שבגידול ילדים.

אני, לעומת זאת, תמיד שאפתי לבינוניות. חיי הגלאם המרגשים שאני מנהלת אומנם מסמאים קמעה את הקביעה הנחרצת הזאת, ועדיין, בחדרי חדרים השאיפה הבסיסית שלי, אותה אני מכנה גם בשם "תוכנית ב'", היא להתחתן עם בחור זקן, כעור ועשיר כקורח, ולאחר מותו הזריז לבלות את שארית חיי שרועה על ספה שעירה מול שידורים חוזרים של "עקרות בית אמיתיות ניו יורק". שלווה בבינוניותי המדוגמת.

לצערי, מצב האמצע השלו והרגוע הזה מעולם לא היה מנת חלקי. בעיקר בכל הנוגע לשיק. באמתחתי שני מצבי צבירה בלבד: אקזוטיקה מהוקצעת ומשובבת, או יומיומיות מג'ויפת עד כדי כאב. אני לא צוחקת, אני נראית כל כך רע, שאם אני לא מעבירה את עצמי סשן מירוק וסירוק מטורף, לאנשים שראו רק תמונות שלי יהיה ממש קשה לזהות אותי ברחוב.

ביונסה במראה של עקרת בית מיוזעת מהברונקס (צילום: splashnews/asap creative)
ביונסה במראה של עקרת בית מיוזעת מהברונקס (צילום: splashnews/asap creative)

הפער הקיצוני בין היכולת שלי להיראות מדהים לבין הקלות הבלתי נסבלת בה היעדר טיפוח הופך אותי למעוררת בחילה, הוא לא פחות מבלתי נסבל. מדובר בשתי נשים שונות בעליל, הקבורות בגוף אחד - דוקטור כוסית ומיס כונפה.

האנשים שאני שונאת באמת הם לא האנשים שנראים הורסים כשהם דופקים הופעה. הרי להיראות הורסת זו לא בעיה. כמה שעות של דיגום האפידרמיס במיטב התכשירים והישבן במיטב המחטבים ואמני האיפור והסטיילינג הבינלאומיים בהחלט יכולים להפוך את המטונפת שבנשים לבחורה לוהטת עד אין קץ.

לינדזי לוהן בתמונת פפראצי. לא מראה נעים (צילום: splashnews/asap creative)
לינדזי לוהן בתמונת פפראצי. לא מראה נעים (צילום: splashnews/asap creative)

שימו לב, למשל, איך בחורה כמו יעל בר זוהר מצליחה להיראות כמו חתלתולת מגה שיק על במת טקס מלכות יופי כלשהו, או על השער של "לאשה", ועד כמה בלתי נתפס הוא הפער בין מייצגי השווא האלו לדמותה בתמונות פפראצי למיניהן. יעל בר זוהר, ממש כמוני, היא ממוכות הגורל שאין להן אמצע. היא מסוגלת אך ורק להיראות כמו בריז'יט ברדו או כמו בריג'יט בוזגלו.

אגב, זו גם הסיבה שאלילות דוגמת ביונסה לא מגרדות לי את קצה התחתית של הערך העצמי. אין ספק שבקליפ של סינגל ליידיז היא נראית כמו גרסת המוקה המצודדת של חווה התנ"כית, אבל ממספר תמונות פפראצי אכזריות למראה ונדירות במיוחד, נוכחתי לגלות שמתחת לדמות האמזונה הלוהטת מסתתרת עקרת בית מיוזעת מהברונקס. והיא צריכה להשתמש בפיאות כדי להיראות טוב בנות, בפיאות!

יעל בר זוהר מוכיחה את הפער בין המציאות לפרסומות (צילום: רועי חביב)
יעל בר זוהר מוכיחה את הפער בין המציאות לפרסומות (צילום: רועי חביב)

ההכרה במצב הקיומי שלי כדיכוטומיית שיק פתולוגית, דרדרה אותי לסיטואציות מגוחכות למכביר, וללא מעט מצבי מצוקה בעייתיים. למשל, אני עושה רק מזגנים, ואני לא עושה חיק טבע. המחשבה על לצאת עם בחור לחוף הים או לטיול בטבע, ולתת לו לראות את שיער המקלות הלכאורה יפני שלי מתקרזל חזרה לאיטו בלחות, היא מופרכת לחלוטין מבחינתי. וגברים חולים על החרא הזה - טיולים בחיק הטבע ונשים יפות, שתי אמיתות שאני לא מצליחה לממש בו זמנית.

אני מוכנה לצאת לדייטים רק בספסל מתחת לבית. קילומטראז' מינימלי שמאפשר לי לשמור בהסגר את הדמות הבלתי אסתטית, שרק מחכה לרגע הנכון לדלוף ממני בהיעדר תנאים סניטריים הולמים ושקע חשמלי למחליק השיער הקרמי. אני לא יודעת איך אני אמורה למצוא ככה בעל, לעזאזל.

קייט מוס מגה לוהטת גם בלי להתאמץ (צילום: splashnews asap creative)
קייט מוס מגה לוהטת גם בלי להתאמץ (צילום: splashnews asap creative)

הנשים השנואות עליי הן אלו שמצליחות להיראות חינניות גם בטרנינג, אחרי ספונג'ת דירה הגונה. יש לי חברה כזאת. אני מתעבת אותה. הנוראיות מכולן הן אלו שהג'יוף האקראי רק מוסיף למושלמות הכללית שלהן. למשל, קייט מוס, שגם עם קליפס בשיער ודליפת קוק מנוזלת מעל השפה נראית מגה לוהטת.

היא מהבנות האלו שמצליחות להחליק בקלות אל המשאלה הכמוסה של כל בחורה - פשוט להיראות טוב בג'ינס, טי שירט, אבו-עגילה מרושלת וטונות בוץ על מגפי החלבנים שלה. לעזאזל, אני לא רוצה להיראות הורסת בשמלה של לנוון, אני רוצה להיראות הורסת בקמפינג בחוף הדרגות של ים המלח!