>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
לכל אלה המחכים בנשימה עצורה למה שנוהגים לכנות בתקשורת סיבוב פרסה, יש לי רק דבר אחד לומר - תסתובבו אתם, הליידי הזו לא מסתובבת.
מרגרט תאצ'ר
הדוגמנית הצעירה ג'ורג'יה מיי ג'אגר בת ה-19, נולדה כשנתיים לאחר שראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר, אשת הברזל בשבילכם, הודיעה על התפטרותה מתפקידה בנובמבר 1990. בהפקת אופנה משעשעת של צלם האופנה טרי ריצ'רדסון, שמתפרסמת בגיליון ספטמבר של ההארפר'ס בזאר, מצולמת ג'אגר, בתם הצעירה של כוכב הרוק סר מיק ג'אגר והדוגמנית ג'רי הול, כגרסה צעירה ואופנתית של תאצ'ר, על רקע תצלום גדול של הביג בן בלונדון ודלת הכניסה בדאונינג 10, בית ראש ממשלת אנגליה. בתמונה נוספת היא משוחחת בטלפון האדום, ודאי עם שותפה לדרך של תאצ'ר דאז, נשיא ארצות הברית רונלד רייגן; ובתמונה אחרת, עשה ריצ'רדסון מחווה לתצלום איקוני של תאצ'ר משנת 1986, בו היא מצולמת בתוך טנק צבאי כשלראשה מטפחת ראש ועיניה מכוסות במשקפי הגנה שקופים. נו, גם זו סוג של הצהרת אופנה.
הדור שלא ידע את תקופת התאצ'ריזם והקפיטליזם הנאו-ליברלי בו תמכה אשת הברזל, מביט בה היום, 20 שנה מאז פרישתה מהחיים הפוליטיים, במבט ציני ומתרפק, כפי שקורה בשנים האחרונות גם בישראל, עם גולדה מאיר, אם-טיפוס למנהיגות קשוחות.
העיסוק הנוכחי בתאצ'ר מגיע בעקבות הסרט אשת הברזל (The Iron Lady), בכיכובה של מריל סטריפ, שצפוי לעלות לאקרנים בינואר 2012. בטריילר בן הדקה שהתפרסם לאחרונה, ישנה התייחסות מרכזית למלתחה של ת'אצר, ששידרה שמרנות ונוקשות בריטית, מנותקת מעם. בקטע נראים שני יועצים של תאצ'ר המבקשים ממנה להיפרד מהכובע ומשרשרת הפנינים המזוהים עמה. בתגובה אומרת להם תאצ'ר: "אני אולי אשקול להסיר את הכובע. אבל הפנינים, הן לחלוטין לא עניין למשא ומתן!".
למרות הטון השמרני, לתאצ'ר בהחלט היה סגנון: הכובע שחבשה לראשה, התספורת הקצרה והמנופחת עם הגל הקדמי, מחרוזת הפנינים, חליפות הכוח הכחולות עם סיכת הזהב על הצווארון, המטפחות שכרכה סביב צווארה ושמלות החלוק האלגנטיות – כל אלה הפכו למזוהים עימה ועם סדר היום שהנהיגה: מדיניות הפרטה כלכלית, אבטלה גואה, לאומניות מתונה ומיסוי עקיף.
לא מפתיע, אם כן, שתנועת הפאנק האנרכיסטית שהתנגדה לתאצ'ר באופן ישיר, בוטה, אלים ומסוגנן, נראתה כמו תמונת מראה הפוכה של אשת הברזל. למרות שהפאנק נוסד כשלוש שנים לפני כניסתה לתפקיד ראש הממשלה בשנת 1979, היא סומנה על ידי הפאנקיסטים ותת תרבויות נוספות (כמו הסקינהדס) כאויב הציבור מספר 1. תאצ'ר אמנם לא היתה המניע לתנועת הפאנק, אבל היא בהחלט היתה הדלק שהניע את גלגליו במשך תקופה ארוכה, ושימשה כשק חבטות ללהקות כמו הסקס פיסטולז, הקלאש ואחרות.
הפאנק הוליד סגנון אופנתי. הבגדים הקרועים, תספורות המוהיקנים הצבעוניות, סיכות הביטחון שחוררו את הבגדים, הלוק השחור, האיפור הכבד - נדמה שכל סממני הסגנון הפנקיסטי הפנו עורף לאידיאלים השמרניים של החברה הבריטית, או אם תרצו – לחליפות הכחולות של תאצ'ר.
כ-30 שנה חלפו מאז, ונדמה כי ההיסטוריה האנגלית חוזרת על עצמה. המהומות של השבוע האחרון ברחבי הממלכה המאוחדת פרצו לאחר שביום חמישי שעבר נורה למוות מארק דאגן, סוחר סמים בן 29 ואב לארבעה. דאגן נורה על ידי שוטר מקומי בשכונת טוטנהאם שבצפון העיר, לאחר שמספר שוטרים ניסו לעצור אותו על אחזקת אקדח לא חוקי. מקרי האלימות וההשחתה בעיר התלקחו מהר מאוד, כשהמרכזי שבהם הוא ביזה של חנויות רבות, ביניהן גם סניף לואי ויטון בעיר - סמל לחזירות תאגידית.
הכעס ברחובות לא הופנה כלפי המשטרה ולא היה מחאה של מיעוטים אתניים בלבד, אלא של לבנים, שחורים, אסיאתים וחבורות רב גזעיות. ברחוב נשמעו קולות על קיפוח כלכלי של השכבות החלשות בחברה, ועל הפערים הכלכליים הבלתי נתפסים בין עשירים לעניים. בדיווחים של התקשורת הבריטית והישראלית דווח כי הצעירים קיבלו הודעה על מוקדי הפרעות דרך מכשירי הבלקברי שלהם, וחלקם גם היו לבושים במיטב מותגי הספורט. האם מכשיר הסמארטפון היוקרתי מעיד כי מעשי הביזה נעשו רק לשם חוליגניות? ומהם בדיוק אותם "מיטב מותגי הספורט"?
בתמונות מהפרעות נחשף סגנונם של המפגינים: לבוש ספורטיבי המזוהה עם שכבות חלשות ופרברים עמוסי שכונות מצוקה. הסגנון הזה כבר הצית לפני עשור את מוחם הקודח של מעצבי אופנה כמו קים ג'ונס וראף סימונס, שראו בצעירים הלבושים בסטים תואמים של בגדי ספורט מובילי דעה. אותן חליפות ספורט המורכבת ממכנסי טרנינג ומיזע תואם של מותגים כמו אדידס ויומברו הפופולריות באנגליה, הן לא רק לבוש נוח ופשוט – הן מעניקות לצעיר הלובש אותן מעמד חברתי גבוה מזה שאליו נולד. זה אולי נשמע שטחי, אבל מחקרים כבר הוכיחו כי למותגי אופנה משקל מכריע בבניית הזהות העצמית של הלובש, בין אם כאינדיבידואל ובין אם כחלק מקבוצה. מוקדם לשער אם בדומה לתנועת הפאנק, צעירי לונדון החדשים יחזירו את חליפות הטרנינג לאופנה. מה שבטוח הוא שגם למהפכה הזו יש סגנון משלה.
