היו זמנים שבהם הניסיון לרכוש בגדים לבן זוגי הסתיים בסוג של מלחמה. מי שנשואה לבחור גדול, גבוה ועם עודף משקל, מכירה את הבעיה - קשה עד בלתי אפשרי למצוא בגדים. ולא, זה לא המקרה של השמנה חולנית הדורשת מידות חריגות, אלא מקרה קלאסי של מכנסיים במידה 50-48 וחולצה במידה XXL – מידות השגורות אצל גברים בוגרים שעובדים קשה, טסים לחו"ל באופן קבוע ולא מוצאים זמן לפעילות ספורטיבית והקפדה על תזונה נכונה.
בימים שבהם הדיון על דימוי הגוף ומודל היופי בחברה המודרנית הפך לצו השעה, וכתבות על נשים במידות קיצוניות מופיעות לעתים תכופות בעיתונים ובמגזינים, דווקא הגברים נעלמו מהשיח הציבורי. נשים שמנות יצאו לרחובות או שעטו על המקלדת בשיגור טוקבקים זועמים, פתחו במאבק גלוי ודרשו מקברניטי השיק לקבל אותן כמו שהן. אחת מחלוצות הדוגמניות למידות גדולות היא סטלה (אליס) עמר, שלפני 15 שנים שימשה כמוזה של מעצב האופנה ז'אן פול גוטייה והפכה לאחת מדוגמניות העל של אותה תקופה. אבל דוגמנים שמנים? לא יעלה על הדעת. השיק האירופאי הצנום הפך למודל היופי הגברי. החברה פסקה: נשים מלאות יכולות להיתפס כסמל מין, אך גברים שמנים הם סמל רק לכשל בריאותי ואסתטי.
אם עד היום חשבתי שנשים שמנות מתביישות בגופן, העבודה על הכתבה שלפניכם הוכיחה לי שהמצב בצד הגברי רק גרוע יותר. כאשר ניסיתי לראיין גברים במידות גדולות גיליתי כי גם אם הם מסכימים לחשוף את דעותיהם, הם מבקשים להישאר בעילום שם. "תחום המידות הגדולות לא מפותח בארץ", אומר מי שבחר להציג עצמו בכתבה כבכיר שמן מעולם הפרסום. "לגברים שמנים יש פחות דרישות אופנתיות, העיקר שהבגדים יעלו עליהם. ml הרימו את הכפפה ויש שם היצע, אך באופן כללי אין הרבה קליינטורה של שמנים. אני מרגיש כמו זן נכחד".
אז היצע, כאמור, אין בנמצא, אבל מה עם ביקוש? האם אין בישראל קהל גברי מספיק רחב (תרתי משמע) שצמא לאופנה במידות גדולות. ההפך הוא הנכון: בעידן המודרני, המשלב אורח חיים לא פעיל עם צריכת ג'אנק פוד מוגברת, ממדי הגברים גדולים מתמיד. נתוני משרד הבריאות שהתפרסמו בכתבה בעיתון הארץ בחודש מאי השנה מצביעים על השמנת יתר גבוהה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים. כיום 44.6 אחוז מהגברים ו-31.7 אחוז מהנשים באוכלוסייה היהודית הבוגרת סובלים מעודף משקל. על פניו, זהו גן עדן ליצרני הטקסטיל. בפועל, תעשיית האופנה המקומית מסרבת להגדיל את המידות, לפנות לקהל העצום הזה בפרסום, לאפשר להם לצאת מהארון ולהעניק להם פרזנטור במידותיהם - כזה שיהפוך אותם מאוכלוסייה שקופה לנוכחים.
תעשיית האופנה המקומית לא מכירה בקיומם של הגברים האלה כקהל, וגם במקרים בהם המידות הגדולות כן קיימות, הן מוצנעות בפינות חשוכות ומוסתרות בחנות מטעמים תדמיתיים. מנהל שיווק של אחת מרשתות האופנה הישראליות אומר באופן גלוי: "יש לנו מידות גדולות, אך אין להן מחלקה נפרדת. אנחנו לא רוצים לפגום באפיל האופנתי של המקום, ולכן אנחנו לא ממצבים את המידות הגדולות בנפרד". מבחינה זו, המידות הגדולות נחשבות לנון-אופנה – פה אין שיק, אלא רק יריעות גדולות של בד. מוזר, אפילו רשת כמו ml Men, המכוונת לקהל במידות גדולות מהממוצע, מסרבת להיכנע לתדמית הדשנה ולאמץ פרזנטור שמן.
"אני לא מבין מדוע מעצבי על לא הרימו את הכפפה ועושים קווים במידות גדולות", אומר בכיר מלא מתעשיית האופנה. "הרי אנשים שמנים הם בדרך כלל בוגרים יותר, עברו דרך, לחלקם הגדול יש כסף והם רוצים להיות אופנתיים. המעצבים יכלו לעשות הרבה מאוד כסף".
שמות רבים נזרקים לאוויר כששואלים גברים שמנים היכן הם מוצאים בגדים, מרבית המותגים אינם מקומיים. "לקז'ואל בסיסי צריך למצוא את האאוטלט הקרוב שמחזיק טומי הילפינגר, ואז אני מסודר מבחינת בגדי בייסיק. מבחינת בגדים מחויטים, בארצות הברית זה נגמר כמעט תמיד ב-Brook Brothers", מספר בעלי.
מדריך החנויות לגברים במידות גדולות
אז איך בכל זאת מוצאים בגדים לגברים גדולים בישראל? תלוי, כמובן, כמה אתם גדולים. יצאנו לבדוק ומצאנו את האפשרויות החבויות והגלויות. ברשת גאפ יש מכנסיים עד מידה 52 וחולצות קלאסיות במידהXXL. ברשת גולף החולצות מגיעות עד מידה XXXL (כל תוספת של X משמעה כארבעה סנטימטרים נוספים בהיקף הבגד) ויש מעט מכנסיים המיוצרים גם עד מידה 52. ברשת H&O ההיצע רחב יותר: מכנסי בד מגיעים עד מידה 60 וחולצות עד מידה 4XL. ברשת ml
, המתמחה במידות גדולות, יש חולצות עד מידה 5XL ומכנסיים עד מידה 58. רשת הוניגמן מציעה מכנסיים עד מידה 56 וחולצות עד מידה XXL. ברשת היוקרה ונדום ניתן למצוא חליפות, בגדי ים, מכנסיים וחולצות של המותג בוס במידות גדולות – מכנסיים עד מידה 60 וחולצות עד 3XL.
