תצוגת הגמר של 30 בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה במרכז האקדמי ויצו חיפה נערכה אמש בהאנגר 11 בתל אביב. עבודות הסטודנטים עלו בזו אחר זו על המסלול, וגרמו לנו לנוע בכיסאותינו בחוסר שקט. ויצו חיפה היא ממגמות האופנה הוותיקות בארץ, אך היא זקוקה למהפכה של ממש – לרעידת אדמה שתביא להתחדשות מן היסוד.

לפני כשלוש וחצי שנים נכנס לתפקיד ראש המחלקה מעצב האופנה רן שבני, במטרה להפיח רוח צעירה ורעננה במוסד הוותיק. כמעצב בוגר שנקר שעבד במשך שנים בתעשיית האופנה בניו יורק, שבני ביקש להחזיר את ההילה אל ויצו חיפה וליצור אלטרנטיבה ראויה למתחרות. אך בעוד המחלקה לאופנה בשנקר שומרת על מעמדה והמחלקה לאופנה וצורפות בבצלאל מבדלת את עצמה על ידי יצירת סדר יום חברתי-פוליטי, ויצו נותרה מדשדשת מאחור.

בחירת מנחי פרויקט סוף השנה היא דוגמה מייצגת לניתוק של ויצו משדה האופנה העכשווי. בזמן שמתחריהם מתאמצים להרכיב נבחרת חלומות של מעצבים צעירים ואינטליגנטיים – בבצלאל אלו קלודט זורע ודורון אשכנזי, ובשנקר רון (רונקו) קהאן, מאיה ארזי ועידית ברק – שבני חובר שנה אחר שנה למורים ותיקים, שלמרות הידע הרב שבו הם מחזיקים, רובם אינם מעצבי אופנה פעילים. למרות חשיבות ניסיונם רב השנים, אופנה היא תחום דינמי הדורש יד על הדופק והמחלקה בוויצו בהחלט צריכה להתעורר.

הקולקציה של אוריין אזרד. עדכנית ומתוחכמת (צילום: הרצי שפירא)
הקולקציה של אוריין אזרד. עדכנית ומתוחכמת (צילום: הרצי שפירא)

על פי רוב, מנהלי מחלקה נמדדים לפי פרק זמן של ארבע שנים – התקופה שבה נבנות ומתרעננות השורות: החל ממיוני הקבלה של הסטודנטים בשנה א' ועד גיבוש ופיתוח פרויקט הגמר בשנה ד'. השינוי החיובי וההתקדמות של המחלקה בתקופתו של שבני ניכרים בהחלט, ובכל אחת מהעבודות שהוצגו בחרו הסטודנטים להתמודד עם פיתוחי טקסטיל מסובכים ותרו אחר מקורות השראה מנומקים מאי פעם. אך למרות שהקולקציות נראו מגובשות, פעמים רבות הן היו חובבניות מבחינה טכנית. במקרים אחרים, הקונספט המעניין תורגם לעיצוב פשטני וחסר גיבוש. הנחיה טובה היתה יכולה להוביל את הסטודנט למחוזות אמיצים יותר, או לפחות, מתוקף סמכותה, לדלל דגמים חלשים יחסית.

''פתחו של גן עדן'' של מיטל נאמן (צילום: מירי דוידוביץ')
''פתחו של גן עדן'' של מיטל נאמן (צילום: מירי דוידוביץ')

בין הקולקציות בלטה לטובה "זיכרונות מאפריקה" של הסטודנטית נעה כץ, ששאבה את השראתה משבט הזולו באפריקה תוך מיזוג של אלמנטים מערביים, והרכיבה קולקציה צבעונית ושמחה עם שימוש נבון בפיתוח טקסטיל. הספקטקל הנועז והמרהיב של כץ, ששילב בגדי פפיטה "מערביים" עם תכשיטי טקסטיל ענקיים, הצטיין על רקע המסלול. זו לא היתה קולקציה מושלמת, אך היא הצביעה על תרגום מוצלח של קונספט לבגד.

עבודה טובה נוספת היא "פירומניה" של אוריין אזרד, שהתמחתה במהלך לימודיה אצל המעצב הבריטי הנודע גארת פיו, מהחשובים בגל החדש של מעצבים בריטים צעירים. השפעתו של המעצב הגותי ניכרה בקולקציה של אזרד, שסיפרה לאחר התצוגה על הקשר החברי שנוצר ביניהם ועל ההצעה שקיבלה לעבוד בבית האופנה האקסצנטרי. טיפ מאיתנו: ארזי מזוודה וסעי אליו. מקור ההשראה לקולקציה היה פירומניה, אותו דחף נפשי להצית אש ולחולל שרפות. אזרד הציגה קולקציה עדכנית, עם צלליות המתקרבות ומתרחקות מהגוף ומשחק נאה של נפחים. פיתוחי הבדים, ההדפסים, השימוש באבנים והסטיילינג המתוחכם שידרגו כולם את המראה, שבלט מעל שאר העבודות. אך למרות התחושה הכללית של קולקציה נהדרת, עבודת סינון נכונה היתה מקפיצה את הפרויקט הזה בכמה רמות נוספות.

הפרויקט שחתם את התצוגה, כבוד השמור לקולקציה הטובה ביותר, היה של הסטודנטית נילי בן סימון, שסומנה כהבטחת המחזור כבר בשנה א'. בן סימון הציגה פריטי לבוש העשויים משי, אורגנזה וזכוכית, שנראו על המסלול כגזירי נייר ראשוניים הנכרכים סביב הגוף. שם הפרויקט "אקס ניהילו" (יש מאין) הוא ניסיון ליצור מתוך הוואקום של הריק ולמצוא נקודות אינטימיות ורגש.