תצוגת הגמר של 30 בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה במרכז האקדמי ויצו חיפה נערכה אמש בהאנגר 11 בתל אביב. עבודות הסטודנטים עלו בזו אחר זו על המסלול, וגרמו לנו לנוע בכיסאותינו בחוסר שקט. ויצו חיפה היא ממגמות האופנה הוותיקות בארץ, אך היא זקוקה למהפכה של ממש – לרעידת אדמה שתביא להתחדשות מן היסוד.
לפני כשלוש וחצי שנים נכנס לתפקיד ראש המחלקה מעצב האופנה רן שבני, במטרה להפיח רוח צעירה ורעננה במוסד הוותיק. כמעצב בוגר שנקר שעבד במשך שנים בתעשיית האופנה בניו יורק, שבני ביקש להחזיר את ההילה אל ויצו חיפה וליצור אלטרנטיבה ראויה למתחרות. אך בעוד המחלקה לאופנה בשנקר שומרת על מעמדה והמחלקה לאופנה וצורפות בבצלאל מבדלת את עצמה על ידי יצירת סדר יום חברתי-פוליטי, ויצו נותרה מדשדשת מאחור.בחירת מנחי פרויקט סוף השנה היא דוגמה מייצגת לניתוק של ויצו משדה האופנה העכשווי. בזמן שמתחריהם מתאמצים להרכיב נבחרת חלומות של מעצבים צעירים ואינטליגנטיים – בבצלאל אלו קלודט זורע ודורון אשכנזי, ובשנקר רון (רונקו) קהאן, מאיה ארזי ועידית ברק – שבני חובר שנה אחר שנה למורים ותיקים, שלמרות הידע הרב שבו הם מחזיקים, רובם אינם מעצבי אופנה פעילים. למרות חשיבות ניסיונם רב השנים, אופנה היא תחום דינמי הדורש יד על הדופק והמחלקה בוויצו בהחלט צריכה להתעורר.
על פי רוב, מנהלי מחלקה נמדדים לפי פרק זמן של ארבע שנים – התקופה שבה נבנות ומתרעננות השורות: החל ממיוני הקבלה של הסטודנטים בשנה א' ועד גיבוש ופיתוח פרויקט הגמר בשנה ד'. השינוי החיובי וההתקדמות של המחלקה בתקופתו של שבני ניכרים בהחלט, ובכל אחת מהעבודות שהוצגו בחרו הסטודנטים להתמודד עם פיתוחי טקסטיל מסובכים ותרו אחר מקורות השראה מנומקים מאי פעם. אך למרות שהקולקציות נראו מגובשות, פעמים רבות הן היו חובבניות מבחינה טכנית. במקרים אחרים, הקונספט המעניין תורגם לעיצוב פשטני וחסר גיבוש. הנחיה טובה היתה יכולה להוביל את הסטודנט למחוזות אמיצים יותר, או לפחות, מתוקף סמכותה, לדלל דגמים חלשים יחסית.