סקס, סמים ורוקנרול: השילוש הקדוש שעומד בבסיס שאיפותיו של כל רוקר צעיר הוא גם הדרך הפשוטה ביותר לתאר את כוהן הרוק מיק ג'אגר – אייקון אופנה, מוזיקאי מחונן, גבר של נשים, מודל לחיקוי ולהשראה לכל המגדרים, אדם שהפך לאגדה עוד בחייו. בחודש שעבר יצא לאור הספר Mick Jagger: The Photobook (הוצאת Thames & Hudson), אשר באמצעות עשרות תצלומי דיוקן לוכד קרוב ל-50 שנות קריירה של ג'אגר, סולן להקת הרולינג סטונס שהוקמה ב-1963. את הספר מלווה התערוכה Mick Jagger: Young in the 60’s (נעילה: 27 בנובמבר), המתקיימת בגלריה הלאומית לצילום בלונדון ומתמקדת בדיוקנאות של ג'אגר משנות ה-60.
הספר מנסה לבחון את השפעתו של ג'אגר על התמורות באופנת הגברים, והוא יצא לסיכום יובל לקריירה שלו. תצלומיהם של ססיל ביטון, אנני לייבוביץ', בריאן אדמס, פיטר לינדברג, קרל לגרפלד ואחרים המוצגים בספר, חושפים את ג'אגר כמי שנע תמידית בין גבריות לנשיות: מהתעטפות במעיל פרווה נשי או במכנסי משי נשיות של אוזי קלארק ועד לחליפות מרחוב החייטים המיתולוגי בלונדון סביל רואו. זה אינו דיון על מטרוסקסואליות או על ייצוגים מגדריים, אלא שיח ויזואלי על הוורסטיליות הגברית של ג'אגר.
זה לא סוד שסצנת המוזיקה ועולם האופנה מקיימים ביניהם קשר הדוק ומשפיעים זה על זה באופן קבוע. מדונה, דיוויד בואי וביורק הם רק שמות בודדים ממגוון היוצרים ששילבו ביצירתם המוזיקלית תוכן אופנתי. בהקדמה לספר על ג'אגר כותב סנדק הצילום החשוב פרנסואה הבל, מנהל ואוצר ראשי של פסטיבל הצילום בארל, צרפת: "זה לא ספר על רוקנרול ולא ספר על אופנה. זהו ספר על 50 שנות אבולוציה של מיק ג'אגר, תמורות בעולם האופנה, הדיאלוג שמנהל הציבור עם סלבריטאים והאסתטיקה של הרוק". ובכן, נראה כי ג'אגר, שיחגוג בחודש הבא 68, הוא אחד מסמלי היחסים הסימביוטיים בין השינויים בתרבות, התפתחות הרוק והמשחקים בגרדרובה.
הרבה נכתב על מיק ג'אגר. האדם, לא המוזיקאי. כתבו על שערוריות המין (כולל המנאז' עם דיוויד בואי ואשתו, שעליה נכתב השיר "אנג'י"), על השימוש בסמים בשנות ה-60 והמעצרים שבאו בעקבותיו, וכמובן, על הנשים הרבות בחייו – מהסופר מודל המדהימה כריסי שרימפטון (שעליה כתב ב-1966 את השיר Under My Thumb), דרך ביאנקה ג'אגר, הזמרת מריאן פייתפול, דוגמנית העל ג'רי הול, והנוכחית, הדוגמנית לשעבר ומעצבת האופנה בהווה לורן סקוט, המתנשאת לגובה של 1.95 מטר. אך לצד חיי האהבה הסוערים שלו, ג'אגר הוא גם אישיות אופנתית סוערת לא פחות.
הרולינג סטונס, להקה שאלבומיה נמכרו במאות מיליוני עותקים, שומרת כבר עשרות שנים על דימוי ויזואלי שנבנה בעיקר סביב דמותו של ג'אגר – שילוב בין שפתיים עבות, לשון חלקלקה, מבנה גוף דק ושרירי ותנועות ריקוד קצביות. איור הפה הענק של ג'אגר, שיצר ג'ון פאש ב-1971 עבור הלהקה, זכה מאז לאינספור מחוות באופנה, כשהנודעת בהן היא קולקציית חליפות הגברים עם הדפס השפתיים שעיצבה ריי קוואקובו מקום דה גרסון לקיץ 2006. אך ג'אגר לא הסתפק בתווי פניו יוצאי הדופן, וגיבה את המראה בתלבושות ייחודיות ורבגוניות שבלטו אפילו על רקע שנות ה-60 הסוערות. הוא אימץ את המראה האנדרוגיני, שאפיין (בגרסה קיצונית בהרבה) גם את דיוויד בואי הצעיר, והוכיח שגבריות לא נמדדת רק במסה של שרירים.
כשנשאל על סגנון הגלאם-רוק שליווה אותו בשנות ה-60, סיפר ג'אגר: "לבשנו על הבמה בגדים זהים לאלו שלבשנו ביומיום, בגלל שלא היה לנו כסף". אבל זה לא מה שגרם לו לבלוט על רקע התקופה. בספר מופיעים כ-70 תצלומים (מתוכם 37 בצבע) המציגים אותו בהופעות בלתי נשכחות: מאוברול צמוד החושף פופיק וחזה חלק; דרך גופיות צבעוניות דקיקות שאותן הוא מגלגל מעלה כגוזייה של מתבגרת בת 12 ומשלב עם מכנסי טייטס צבעוניים; ועד גלימות מעוטרות ברקמה הודית שנלבשו מעל חליפות פרועות שעיצב עבורו טומי נאטר, מהחייטים הצעירים שהשתלבו ברחוב סביל רואו בשכונת מייפייר בלונדון.
בשנים האחרונות התמתן סגנונו של ג'אגר, וגדל הפער בין לבושו בהופעות לבין חייו האישיים. אם על הבמה הוא עדיין מתרוצץ אחוז אמוק בטייטס צמודים ולסת משוחררת, הרי שבזמנו הפרטי הוא מקפיד על חליפות צרות והדוקות שעושות חסד עם גזרתו הנערית. אך הקשר האופנתי ההדוק ניכר דווקא בדור ההמשך של ג'אגר: בתו ג'ייד (מנישואיו לביאנקה) היא מעצבת אופנה הפועלת בלונדון, ובנותיו אליזבת (ליזי) וג'ורג'יה מיי (מנישואיו לג'רי הול) הן דוגמניות ידועות. ג'ורג'יה מיי בת ה-19 מחזיקה כבר ארבע עונות בקמפיין של חברת הג'ינסים הדסון, והקיץ תוכלו לראותה גם בקמפיין הריזורט של שאנל. ליזי, 27, היתה במשך תקופה ארוכה הפנים של חברת לנקום, והשתתפה בקמפיינים של טומי הילפיגר. החודש היא בחרה להופיע בעירום על שער מגזין פלייבוי, אולי כניסיון להידמות לאמה, שכיכבה עליו ב-1985. ג'אגר הבת סיפרה כי רצתה לעשות זאת כבר ב-2005, אך אז הניא אותה אביה מהרעיון בטענה שהיא צעירה מדי. כנראה שהוא באמת התבגר.
