השם אנה ווינטור הוא ללא ספק השם הראשון שקופץ לראש כשחושבים על מגזין האופנה "ווג". שנייה אחרי שמתאהבים במגזין, רוצים לדעת כל מה שאפשר על האישה שעומדת מאחוריו. צפייה בסרט הדוקומנטרי "גיליון ספטמבר" מגלה שמדובר באישה שמפעילה אימפריה כלכלית המגלגלת עשרות, אם לא מאות, מיליוני דולרים בשנה. היא קובעת בכל עניין ודבר וכולם רוצים לדעת מה דעתה, תוך שהם תוהים מיהי האישה שמסתתרת שנים מאחורי משקפי שמש כהים של שאנל, מתלבשת באותו סגנון (שכולל גם פרוות אמיתיות) ודואגת לטפח אותה תספורת כמעט 25 שנה.

שאריות אור הזרקורים מופנות לעורכות האחרות של מגזין "ווג" על גרסאותיו הבינלאומיות. רבים לא יודעים, אך מדובר בנשים שמניעות את עולם האופנה ומשפיעות עליו לא פחות מווינטור עצמה. מדי פעם עולים שמותיהן לכותרות, בעיקר כשהן מתחלפות או פורשות לתפקידים אחרים. האמת היא שרובן הרבה יותר מעניינות, ססגוניות ומיוחדות מהעורכת האמריקאית, ובימים אלו הן מושכות תשומת לב רבה מבעבר.

עמנואל אלט, "ווג" פריז

בפברואר האחרון, בשקט־בשקט ובלי לעורר מהומות, נכנסה עמנואל אלט לנעליה הענקיות של קרין רויטפלד, עורכת "ווג" הצרפתי, שפרשה אחרי שנים רבות. פרישתה של רויטפלד עוררה רעש רב בעולם האופנה, ורבים הרימו גבה לשמע הידיעה. יש שטענו כי לא בפרישה מדובר, אלא בפיטורים על רקע מעורבותה של רויטפלד בגניבת דוגמה של ז'קט מבית האופנה בלנסיאגה והעברתו למעצבי מקס מארה. מה שהזין את השמועה הזו היה ביטול כל עמודי הפרסום של בלנסיאגה ב"ווג" פריז כל עוד רויטפלד הייתה חלק מהמערכת.

אלט, בת 45, הייתה אחראית על הסטיילינג בהפקות הגדולות ביותר של המגזין, הידוע בצילומיו האקסטרווגנטיים והאמנותיים. למרות הריחוק המוקפד שלה ממוקד תשומת הלב, היא גרמה לחובבי אופנה מכל העולם, ובהם גם כאלה שלא מבינים מילה בצרפתית, לחכות בשקיקה להופעת המגזין מדי חודש כדי להציץ בהפקות האופנה המיוחדות והמרשימות שעליהן הייתה אחראית.

עמנואל אלט היא לא אנה ווינטור, ובכך אין צל של ספק. להבדיל מהמראה המחויט והמשורטט כמעט של ווינטור, אלט דובקת במראה הרוק'נרול הקולי. היא נראית לרוב כשהיא לובשת מכנסי עור שחורים הדוקים או ג'ינס משופשף, בצירוף חולצה גברית וז'קט מחויט מעל. נדיר לתפוס אותה בשמלת ערב נשית עם תיק קלאץ' תואם, היא לא נוהגת להתאפר ולרוב שערה הארוך הכהה פשוט גולש על כתפיה בטבעיות. טרנדים לא מעניינים אותה, והיא אמרה לא פעם שהיא מאמינה בשילוב של חולצת טי מושלמת עם ג'ינס מחמיא, שנראה כאילו התאימו את גזרתו לגוף הלובשת. מגמות, פריטים, טרנדים ושאר גחמות עונתיות של עולם האופנה היו מאז ומעולם ממנה והלאה. כריסטוף דקרנין, שעיצב למותג בלמיין ופורש בקרוב מתפקידו, העריץ את הסגנון האישי של אלט ואף עיצב קולקציה שלמה בהשראתה. היא אף שיתפה פעולה עם הצלם הדי סלימן (שגם עיצב בעבר למותג דיור) - הוא צילם הפקות אופנה רבות שבהן עבדה אלט כסטייליסטית.

כשנשאלה לגבי תכניותיה כעורכת המגזין שבו, אגב, היא עובדת מאז שנת 2000, אמרה שאין בדעתה לערוך בו שינויים מרחיקי לכת. גם קודמתה, קרין רויטפלד, הייתה ידועה באהבתה לסגנון הרוק'נרול ולבגדים השחורים ההדוקים, ולאורך כל הדרך הקפידה על שיק צרפתי עם ייחוד משלה. חוץ מגישתן הדומה לאופנה, גם רויטפלד עבדה כסטייליסטית לפני שערכה את המגזין. עד כה יצאו שני גיליונות של "ווג" בעריכתה של אלט, ונראה כי היא אכן מקפידה לשמר את השיק הצרפתי הידוע, ובמקביל לתת במה למעצבים חדשים.

לא מושפעת מטרנדים. עמנואל אלט (משמאל) עם קרלוינה קורקובה (צילום: gettyimages)
לא מושפעת מטרנדים. עמנואל אלט (משמאל) עם קרלוינה קורקובה (צילום: gettyimages)

אנה דלו רוסו, "ווג" יפן

עורכת "ווג" יפן היא בהחלט פרסונה מיוחדת. תחילה, יש לציין שהיא בכלל לא יפנית, ואת זה רואים כבר במבט ראשון - מדובר בבלונדינית גבוהה, בעלת סגנון לבוש ייחודי. בחשבון הטוויטר שלה תיארה את עצמה כפשניסטה ובלוגרית אופנה. מעקב יומיומי אחר פעילותה ברשת מעיד כי תיאור זה מדויק - דלו רוסו מתמידה בכתיבת בלוג אופנה שבו היא מתעדת את הנסיעות שלה, מהאופן שבו היא אורזת, דרך בתי המלון שבהם היא ישנה ברחבי העולם ועד, כמובן, התמונות של התלבושות שלה לאירועים השונים שאליהם היא מוזמנת. המלתחה שלה מורכבת מאינספור פריטים יקרים ומסוגננים, שהיא דואגת לשלב ללא הרף וכך ממציאה את עצמה מחדש בכל פעם שהיא נדרשת להופיע בפומבי. היא מודעת היטב ליתרונות הגוף האצילי שלה, ודואגת לרוב להדגיש את מותניה הצרים ולחשוף את רגליה הארוכות והחטובות.

עתיק היומין שלפיו לפני שיוצאים מהבית כדאי להציץ במראה ולהסיר אביזר אחד - לא חל עליה והיא בהחלט פוסחת עליו: היא אוהבת להתקשט בכמה שיותר אביזרים גדולים ובולטים, כמו קשתות וסרטים צבעוניים לשיער, שרשראות, המון צמידים וכפפות בדוגמאות תחרה. היא גם לא מהססת לעלות על מסלולי התצוגות כשמעצבי־העל מבקשים ממנה לדגמן עבורם, למרות שהיא כבר בת 48, ועושה זאת בהצלחה רבה.

דלו רוסו תמיד נינוחה ולא נראית לחוצה כמו עורכת מגזין טיפוסית. היא שואפת לאופטימיות ולאהבת החיים ונהנית מהשמש הזורחת ומהתעמלות. להבדיל מעורכות "ווג" האחרות, סגנון הלבוש שלה מוחצן ולא מעודן. היא מתייחסת לנושא בהומור ולא בכובד ראש כמו חברותיה למקצוע, וניכר שהיא נהנית מאופנה בכל רגע נתון ועושה ככל העולה על רוחה. לא פעם נראתה לובשת שמלות קוטור של ממש לאירועי בוקר כמו תצוגות ופרזנטציות ואפילו סתם כשהיא מתהלכת ברחובות. ללא ספק, טוקיו הרבה יותר מעניינת עם אנה בשטח.

עוד GO Style:

פרנקה סוזאני, "ווג" איטליה

עורכת "ווג" איטליה בת ה־61 היא אישה של מילים. ביטחון עצמי, דעה נחרצת וחופש מחשבה וביטוי הם מהמאפיינים הבולטים שלה, ויש שיגידו שהיא האנטיתזה לאנה ווינטור. המגזין בעריכתה (מאז 1988) ידוע באופיו האמנותי וחסר הפשרות יותר מכל גרסה אחרת של "ווג" בעולם. פרט לעריכת המגזין, סוזאני יוזמת ואוצרת תערוכות אמנות, ייסדה קרן למען ילדים מעוטי יכולת יחד עם תאגיד קונדה נסט כדי לאפשר למי שידם אינה משגת לרכוש השכלה, היא אם בעצמה והיא כתבה וערכה עשרות ספרים בנושאי אמנות, צילום, אופנה ועיצוב. כמו אנה דלו רוסו, גם היא מתחזקת בקביעות בלוג אופנה שבו היא משמיעה את דעותיה. כך, למשל, גינתה את התנהגותו של ג'ון גליאנו נוכח גילויי האנטישמיות האחרונים שלו וכתבה שהיא מתנגדת לכל אפליה על כל רקע.

גם את דעותיה הקיצוניות יותר היא לא מהססת להשמיע. לאחרונה, למשל, יצאה נחרצות נגד תופעת בלוגרי האופנה המתפשטת, ואמרה כי העובדה שכל אחד יכול לסקר אופנה בפומבי מגוחכת בעיניה וגורמת לזילות המקצוע. עוד אמרה בעבר כי איטליה מלאה בעיתוני זבל וכי אין ערך לגיבובים הנכתבים בעיתונות שם מדי יום. דמיון נוסף בינה לבין דלו רוסו: גם לסוזאני יש חשבון טוויטר שהיא מעדכנת על בסיס יומי, ובו היא מדווחת בזמן אמת מתצוגות ומאירועי אופנה שבהם היא נוכחת. סוזאני מבינה את חשיבות המדיה הדיגיטלית החדשה, אך בו בזמן קוראת שוב ושוב לשמירה על איכות ולא על כמות.

באשר לסגנון הלבוש שלה, הוא חופשי ולעתים כמעט רומנטי. היא אוהבת להתהדר בטוטאל־לוק של קטיפה, בחצאיות ובשמלות ארוכות ומתנפנפות, בתחרות ועוד. שערה הזהוב מונח בפשטות על כתפיה, אך פניה תמיד מוארות וסקרניות, כאילו היא בולעת את העולם במבט אחד. סוזאני היא אישה חזקה שבטוחה בכל צעד שהיא עושה. היא עובדת רק עם אנשים שהיא סומכת עליהם בעיניים עצומות, כמו הצלמים סטיבן מייזל, ברוס וובר ומריו טסטינו. היא צופה תמיד את המהלך הבא בעולם האופנה ולא חוששת להקדים את זמנה. כך, למשל, בחרה להציג על שער מגזין ינואר תמונה של דוגמנית שמועדת על מסלול תצוגת אופנה, וזאת כדי להביע את התנגדותה לעקבים הגבוהים מדי שדוגמניות נאלצות לנעול על המסלול, מה גם שלאחר מכן נעלי העקב האלו נמכרות בחנויות כטרנד הבא. היא גם ידעה לפרסם את "הגיליון השחור", שבו הופיעו רק דוגמניות כהות עור שנייה לפני שהן הפכו לדבר הטרנדי ביותר על המסלולים.

פרישתה של אנה ווינטור מתקרבת מיום ליום, והשאלה הנשאלת היא האם אחת מהנשים החזקות הללו תיכנס לנעליה ותתערב כמוה בתעשיית האופנה המסחרית, או שהן ימשיכו לספק לנו עיתוני אופנה עם אמירה וישאירו את אור הזרקורים למחליפתה בבוא הימים.

חברות טובות. פרנקה סוזאני (מימין) ודונטלה ורסאצ'ה (צילום: gettyimages)
חברות טובות. פרנקה סוזאני (מימין) ודונטלה ורסאצ'ה (צילום: gettyimages)