בחודש שעבר ביקרה באוסטרליה העיתונאית והסופרת הבריטית נייג'לה לוסון, הידועה בעולם בזכות תוכנית הבישול "נייג'לה נותנת ביס" וספרי הבישול הפופולריים שהוציאה תחת ידה. השמועות מספרות שלוסון הגיעה לאוסטרליה לצילומי המהדורה המקומית לתכנית הבישול "מאסטר שף", אבל זו לא הסיבה שבגללה תמונות מביקורה נמרחו על עמודיו של כל צהובון בעולם. לוסון
בחרה לבלות בחוף הים עטופה בורקיני – בגד ים שלם במובן המקסימליסטי של המילה, המכסה את הגוף מכף רגל ועד קו השיער. הבורקיני פופולרי בעיקר בקרב נשים מוסלמיות, ומכאן גם נובע שמו: שילוב בין ביקיני ובורקה - הלבוש האפגני המסורתי המכסה את הגוף והפנים. מי שתהה אם לוסון היהודייה התאסלמה, נתקל בתשובה מפתיעה: הבחירה בבורקיני השחור המעוטר בהדפס מוזהב נועדה להגן על לוסון מפני קרני השמש.
הבורקיני הוא המצאה אופנתית חדשה, בת ארבע שנים בלבד, אשר נולדה מתוך הצורך של נשים מוסלמיות בעולם המערבי ליהנות מבילוי על חוף הים או על שפת הבריכה, תוך שמירה על דקדוקי הצניעות של הקוראן. המעצבת הראשונה שיצאה בקולקציית בורקיני היתה האוסטרלית ממוצא לבנוני אהדה זאנטי, שהקימה באותה השנה את המותג Ahiida.
הבורקיני נתפש אולי כגימיק או כלא יותר מקוריוז אופנתי, אבל כמו החיג'אב, כיסוי הראש המוסלמי, הוא טעון במשמעויות סימבוליות של דת ומדינה. באוגוסט 2009 נדרשה אישה מוסלמית בצרפת לצאת מבריכת שחייה ציבורית לאחר שהופיעה בבורקיני. המקרה הוא חלק בשרשרת אירועים המתקיימים בצרפת, המפרידה באופן אגרסיבי בין דת למדינה. זאנטי כותבת באתר שלה כי הבורקיני הוא הכרטיס של אישה לחופש, מכיוון שהוא מעניק לה את האפשרות להתכסות ולבלות בחוף הים. לכך מוסיפות נשים מוסלמיות רבות כי החופש הוא גם מהמבט הגברי הבוחן והמעיק.
עוד במדריך בגדי הים
באופן די מפתיע, במקביל ל-Ahiida הושק בישראל באותה שנה מותג בגדי הים כסותא, שהוקם על ידי מיכל זיו, בעלת תשובה, שבעברה היתה אושיית אופנה בולטת בתל אביב. מי שחצה את גיל 30 והתבגר בתל אביב זוכר אותה כחצי מחנות פריטי היד השנייה "מיקי וטל" ברחוב קינג ג'ורג', וכמעצבת תלבושות לטלוויזיה ולקולנוע. בארבע השנים האחרונות היא מתרכזת בעיצוב וייצור בגדי ים המכסים את הגוף בהתאם להלכה היהודית. עם זאת, בשיחה עם Xnet היא מצרה על הדימוי ה"דוסי" שדבק בעיצוביה.
"נכון שנשים דתיות הן עדיין קהל היעד שלי", אומרת זיו, "אבל אני חושבת שבגדי הים שלי מיועדים לנשים. בגדי ים שלמים לא מתאימים לכל אחת ובטח שלא ביקיני. הרבה נשים מרגישות חשופות על חוף הים ואני מעניקה להן אפשרות של בגד ים אחר". הדגמים הצבעוניים שהיא מציעה באתר האינטרנט שלה מיוצרים מלייקרות שהיא מייבאת באופן אישי מאירופה, ונתפרים במתפרה שבעבר ייצרה עבור גוטקס. למשל, בגד ים המורכב מטוניקה היורדת עד קו הברכיים, ומתחתיה טייץ המסתיים בקו הברכיים, או דגם של אוברול ארוך בגזרת רגלן, שעליו ניתן להרכיב חצאית לייקרה צבעונית.
ניכר כי זיו מתאמצת לתת מענה אסתטי, במסגרת המגבלות שבהן היא פועלת. אם לשפוט את הדגמים על פי הטרנדים הבולטים של העונה, מדובר בתוצרת מעולם אחר. אבל בשוק המצומצם של בגדי ים ייעודיים לנשים החוששות מחשיפה לשמש או מחשיפה בכלל, זיו מעניקה טיפול פרטני לבגדי הים, הכולל חזיות מרופדות, תמיכה לבטן וכמובן, כובע תואם שישמש ככיסוי ראש (מחירים: 500-450 שקל).
מותג נוסף באותה נישה הוא Sunway, המציע באתר החברה "בגדי ים צנועים" במחירים שנעים בין 190 שקל לאוברול ל-270 שקל לדגם הכולל חצאית. המינוח "לא אופנתי" יהיה מחמאה בבואי לתאר את הדגמים.
השאלה מדוע יש צורך בבגד ים כזה נותרת כמעט ללא מענה, בהתחשב בעובדה שבישראל קיים "חוף נפרד" לציבור הדתי על קשת גווניו. העיתונאית החרדית שלהבת חסדיאל אומרת כי כאשר היא מבקרת בחוף נפרד היא תבחר בבגד ים שלם. לעולם לא ביקיני. "אני חושבת שמעולם לא ראיתי ביקיני על אישה חרדית", היא אומרת. ועדיין, לדבריה, גם בחוף הנפרד ישנן עדיין נשים רבות ("ההארד קור של בני ברק וחצרות של חסידויות מירושלים") שבוחרות להיכנס אל המים בחלוקים, מפאת עיניהם של המצילים הגברים. אחרי הופעתה בציבור של נייג'לה לוסון, האם ישנו סיכוי קלוש שה"בני ברק שיק" יהפוך לטרנד לוהט בחופי הרחצה של ישראל?
