אני בטוחה שברגע שאשים את ידי על הקלאסיקה מאתאינס דה לה פרסאנז’, חיי ישתנו מן הקצה אל הקצה.
כה אמרה אינס:
"לבישת חזייה עם רצועות פלסטיק שקופות צריכה להיחשב פשע אופנתי. הן הולכות להן ומעמידות פנים כאילו אנחנו לא רואים את הרצועות השקופות הכעורות שלהן!".
ספר הסטייל החדש של אינס, הילדות של אינס, רגליה המשוכלות של אינס עת היא יושבת בשורה הראשונה (צילום: gettyimages)
אינס,אם תהיתם, היא האם טיפוס של הפריזאית השיקית
דוגמנית, מוזה, מאיירת, מעצבת והראשונה שחתמה על חוזה עם שאנל אי שם באייטיז.
בתמונות: אינס עושה שאנל (אי שם באייטיז).
בזמנו הצליחה אינס לריב ריב מתוקשר עם קרל לגרפלד, אבל בשנה שעברה הוא צעד לצידה ונתן לה לסגור את התצוגה שלו. אני תמיד אומרת שהחיים קצרים מדי ואסור להעביר אותם בברוגז עם קרל לגרפלד.
צועדים בסך: קרל ואינס (כבר בת 53!), המוזה הגברית בפטיסט ג’יאקוביני והמוזה הנשית פרייה באה אריקסן (צילום: gettyimages).
אינס מוסרת שאלה שבעת הפריטים שאתן חייבות בארון:
שמלה שחורה, טרנץ’, סריג בגוון כחול נייבי (לשם מה? לא ברור. כנראה שצריך להיות מוזה פריזאית כדי לפצח את התעלומה), גופייה, ג’ינס, ז’קט גברי ומעיל עור.
המלקטים בשדות השפע לא נחים לרגע. הוכחה:
עוד אני כותבת אייטם ל"זמנים מודרניים" על ספרה הוורוד של אינס (ביום רביעי הקרוב, אל תחמיצו) תוך שאני דומעת מגעגועים לפריז, והנה, מצלצל הטלפון עם הזמנה לנסיעה קצרה ומפתיעה לעיר האורות.
רציתי לארוז לפי הרשימה של אינס, אבל מוסרים לי שחם מאד בפריז עכשיו ואין טעם לסחוב ז’קטים גבריים, טרנצ’ים, מעילי עור וסריגים בגוון כחול נייבי.
אם לצטט את שיר הנושא של הסרט הצרפתי האהוב עלי בכל הזמנים:
Illusions are a common thing
I try to live in dreams
It seems as if it’s meant to be
