צמרת האופנה העולמית רועשת – משחק הכיסאות על תפקידי מפתח בבתי האופנה הגדולים מעיד על רענון השורות ותחילתה של עת חדשה. זוהי אינה מגמה מכוונת, כי אם אבולוציה טבעית שהחלה בהתאבדותו של המעצב אלכסנדר מקווין והמשיכה בפיטוריו של ג'ון גליאנו מבית האופנה דיור, ומאוחר יותר מהמותג הנושא את שמו. שיא התקופה החדשה נרשם בסוף השבוע האחרון, עת התברר סופית כי ממשיכת דרכו של מקווין, המעצבת שרה ברטון, אחראית לשמלת הכלה של קייט מידלטון – גילוי שהזניק את בית האופנה לשחקים. זו היתה ההוכחה הסופית שמעצבים צעירים תופסים עכשיו את מקומם של אלו שהיו ה-קונצנזוס במשך שנים רבות, והופכים בעצמם לקונצנזוס הבא.

מינויו של אוליבייה רוסטאנג לתפקיד המעצב הראשי של בית האופנה בלמן הוא, אם כן, עוד ציון דרך בתעשייה המתחדשת. רוסטאנג הוא בן 25 ואנונימי לחלוטין, עד כדי כך שרק תמונת תדמית אחת מסתובבת ברשת והפרטים הידועים עליו דלים. אך למעצב הצרפתי הצעיר יש קשר לישראל. או ליתר דיוק, למעצבת ישראלית. תמרה יובל ג'ונס, שעבדה במשך שנים רבות בבית האופנה רוברטו קוואלי ואף ניהלה את הסטודיו שלו, מכירה את רוסטאנג היטב. הוא עבד שם במשך חמש שנים ובין השניים נוצר קשר אמיץ שבו יובל ג'ונס משמשת כמעין יועצת – כפי שהיא מיטיבה לעשות גם עם מעצבים צעירים אחרים.

"כשהכרתי אותו היו לו רסטות ארוכות", מספרת יובל ג'ונס. "ילד מולטי שאומץ על ידי משפחה צרפתית בורגנית, בלי לדעת מי הוריו ומה מוצאם. הוא גדל בבורדו, ובגיל 18 עבר לפריז ולמד אופנה ב-ESMOD. כבר בזמן הלימודים החליט כי הוא רוצה לעבוד באיטליה ומיד עם סיומם פנה לממש זאת. הוא רצה מאוד לעבוד בוורסאצ'ה ואפילו סיפר לי שישב בבית קפה קרוב וחיכה שיזמינו אותו, אך לא הצליח להתקבל לשם. אז החל לעבוד בקוואלי תחת המעצב פיטר דנדס".

תמרה יובל ג'ונס. "הוא היה סופר-מוכשר אך חסר ביטחון, ואני עודדתי אותו לאורך כל הדרך"
תמרה יובל ג'ונס. "הוא היה סופר-מוכשר אך חסר ביטחון, ואני עודדתי אותו לאורך כל הדרך"

עם עזיבתו של דנדס עבר רוסטאנג לקו הגברים, שם גילתה אותו יובל ג'ונס – מעצב צעיר ואמביציוזי היושב שעות על שעות, מאייר ויוצר פרזנטציות מרהיבות. "התרשמתי מאוד מהעבודה שלו אז הלכתי לאווה, אשתו של רוברטו קוואלי ומנהלת המותג, אבל היא מאוד התלבטה. עד שיום אחד הגיעה אנה דלו רוסו, שבמשך שנים היתה יועצת הסטיילינג של קוואלי, ראתה פרזנטציה שלו, התלהבה מאוד והמליצה בחום להעבירו לקו הנשים. שם אני הייתי ונוצר בינינו קשר עמוק. הוא היה סופר-מוכשר אך חסר ביטחון, ואני עודדתי אותו לאורך כל הדרך".

הפריטים שעיצב רוסטאנג היו Best Sellers, והוא הכה שורשים בבית האופנה. טעמו האישי תאם את הלך הרוח של קוואלי, ולדברי יובל ג'ונס הוא "סטריט סטייל אמיתי". יחד עם זאת, רוסטאנג הבין שלא יתקדם כפי שהיה רוצה בתוך בית האופנה, והחל לחוש תסכול. יובל ג'ונס עודדה אותו להמשיך הלאה, כי על פי אמונתה רק במעבר

ממקום למקום צוברים ניסיון וביטחון. לאחר שבנה פורטפוליו מרשים, ביקש רוסטאנג להתמודד על תפקידים בבתי אופנה, וביניהם ורסאצ'ה ובלמן. הוא קיבל כמה הצעות והחליט לעבור לבלמן – שם הוצעה לו משרה כיד ימינו של כריסטוף דקרנין. "עזיבתו היתה קשה לאווה, אך רוברטו הבין אותו. רוסטאנג עזב בצער, אך אמר שישמח לשוב לעבוד שם בעתיד".

הוא סיפר לך מדוע עזב דקרנין?

"זה לא בגלל התמוטטות עצבים, כמו שהופיע בתקשורת. דקרנין היה עייף. זה לא היה פתאומי, זה נבנה לאט לאט. עמנואל אלט, שהיתה חברתו הטובה והרוח החיה של המותג, עזבה והפכה לעורכת של ווג, ונראה שזה דחף אותו לעזוב. הוא ביישן מאוד. לא בדיוק הטיפוס של מעצב-על. את רוסטאנג הוא אהב מאוד. הם עבדו נפלא יחדיו ואף יצאו לבלות בערבים".

איך מרגיש רוסטאנג בתפקיד החדש?

"הוא נרגש מאוד והיה אפילו בפאניקה – הוא חשש מהתגובות למוצאו המולטי, מפני שלא היה מעצב מולטי מוכר לפניו. הוא חזר לחוסר הביטחון שאפיין אותו בתחילת דרכו, אך אני מעודדת אותו ובטוחה שהוא יקצור הצלחה רבה".

רוסטאנג נכנס לנעליים הגדולות שהשאיר אחריו דקרנין, שהצליח למקם את בלמן במרכז סצנת האופנה עם קולקציות עכשוויות בניחוח רוקיסטי מחוספס, סופר-נשי ואיכותי. אולם יובל ג'ונס בטוחה כי הוא יוביל את בית האופנה הצרפתי להישגים בזכות טעמו הייחודי וחריצותו הרבה.