בימים אלה הושקו אלבומים חדשים לגריין דיי ולסאונדגארדן, מהחשובות בלהקות הרוק האמריקאיות של שנות ה-90. שני האלבומים מתעדים סיבובי הופעות מצליחים: גרין דיי תפציע עם "Awesom as F**k", שהוקלט בהופעה חיה בטוקיו במסגרת סיבוב ההופעות שליווה את אלבומה האחרון "21st Century Breakdown"; סאונדגארדן מוציאים לראשונה אלבום Live מהארכיון, עם קטעים מסיבוב ההופעות האחרון שנערך ב-1996 בחוף המערבי בארצות הברית. גם אם מבחינה מוזיקלית לא הצליחו שתי הלהקות לשרוד בג'ונגל של iTunes, סגנונן – המוזיקלי והאישי – ניסח במידה זו או אחרת את חייהם של מיליוני מתבגרים ברחבי העולם. במחווה ל"ראש 1" ולזיכרונות הנעורים של חלקנו, קבלו אותם למלחמת ראש בראש רועשת מתמיד.
הרקע
גרין דיי: להקת הפאנק-רוק הוקמה בשנת 1987 על ידי שלושה מתבגרים צעירים בני 15: הסולן והגיטריסט בילי ג'ו ארמסטרונג, הבסיסט מייק דירנט והמתופף טרה קול, שיצרו ווייט טראש אמריקאי בטעם של דיינר ובריח מריחואנה. השם גרין דיי הוא כינוי ליום עישון ירוק, טענה שהלהקה מעולם לא אישרה באופן רשמי. הגיטרות המנסרות של השלושה יצרו פאנק חלבי, מהזן החביב על ילדים אמריקאים לבנים מהפרברים שחיפשו מילוט מהשעמום באמצעות נענועי ראש לטקסטים על נעורים, סמים ולבבות שבורים.
סאונדגארדן: מהלהקות המובילות שהוציאה סיאטל בגל הגראנג' של תחילת שנות ה-90, ובהן גם נירוונה, פרל ג'אם ואליס אין צ'יינס. רביעיית החברים בן שפרד, קים ת'איל, מאט קמרון וכריס קורנל הטעינו את האוויר בגיטרות מחשמלות ובקולו העמוק והמחוספס של הסולן החתיך קורנל. למרות ההצלחה, הלהקה פעלה במתכונת זו רק תקופה קצרה בין השנים 1997-1989. בשנה האחרונה הודיעה על איחוד מחודש.
הפריצה הגדולה
גרין דיי: בשנת 1994 יצא לאור אלבומם השלישי "Dookie", שהוגדר על ידי המגזין רולינג סטונס כאחד מ-500 האלבומים הטובים ביותר של כל הזמנים. הלהיט
"When I Come Around" והקליפ שנעשה בהמשך על ידי מארק קוהר כבשו את מצעדי הפזמונים ואת MTV, שנחת בדיוק בישראל. הקליפ "Basket Case", שיצא במקביל, היה לאחד הנצפים בערוץ.
סאונדגארדן: במרץ 1994 יצא אלבומם השלישי "SuperUnknown", ובו הלהיטים "Black Hole Sun" (עליו זכתה הלהקה בפרס MTV לשיר הטוב ביותר באותה השנה), "Spoonman", "Fell on Black Days", "My Wave" ואחרים. האלבום היה להצלחה גדולה בעולם, ובעקבותיו יצאה הלהקה לסיבוב הופעות רחב בעולם.
הסגנון
גרין דיי היא אחת הלהקות היחידות ששינו באופן ניכר את סגנונן במעבר משנות ה-90 לשנות האלפיים. בתחילת דרכם סומנו חברי הלהקה כטראבל מייקרס. הופעותיהם כללו מערכות לבוש שהורכבו ממכנסי דוקרס רחבים מעט שמהם בלטו שלשלאות מתכת שחוברו לארנקי עור בכיס המכנסיים, חולצות טי משוחררות עם הדפסים גרפיים, שיער פרוע וניחוח אלטרנטיבי של מרד נעורים. מאלבומם השביעי "American Idiot", שראה אור בספטמבר 2004 ויצר מחזמר באותו שם שעלה לאחרונה על במות ברודווי, החליפו גרין דיי את הקלילות בבגדים שחורים עם עניבות פסים טיפשיות ואיפור כבד בעיניים. במילים אחרות, הם הפכו לגרסה העצובה והמבוגרת של מתבגר אימו מהמיד ווסט עם פוני שמסתיר לו את הקהל. או את המציאות. כך הפכה גרין דיי מלהקת פאנק-רוק אגרסיבית למחזמר לכל המשפחה ברחוב 44 פינת השדרה השביעית בניו יורק.
סאונדגארדן היא להקת בנים. מהז'אנר שבנים לא מתפדחים להעריץ. כזה היה גם סגנון הלבוש שלהם: מטונף בחן. חולצות טי עם הדפס גולגולות, שיער ארוך שלא סורק מעולם, מכנסי ג'ינס שחורים בגזרה ישרה ולא הדוקה מדי, מכנסי ברמודה רחבים וחולצות משובצות לצד אביזרים חיוניים כמו קעקועים וזקנים. אבל היה בסגנון של סאונדגארדן גם מימד נוסף וחומק מן העין: אגביות. חברי הלהקה מעולם לא התאמצו להיות מגניבים מדי, משפיעים מדי, יפים מדי. הם פשוט היו כאלה, וברגע של התחממות הם עשו את כל שרצינו מהם: להוריד חולצה.
הלהקה ועולם האופנה
גרין דיי: דוגמה מובהקת לגל של להקות שהכתיבו סגנון בשנות ה-90 והפכו למוכתבות בשנות האלפיים. בניגוד לנערי הגראנג', לא הייתה להם השפעה על מסלולי התצוגות אבל הם כן השפיעו על האופן בו התלבשו כאן בשנות ה-90 ועל התפתחותה של אופנת הסטריט וור בעולם. בתל אביב לפחות נזרעו ברחוב שינקין בואכה קינג ג'ורג' מספר בוטיקים שפנו במובהק לקהל זה וסיפקו את תאוותם של המעריצים לנעלי ואנס, מכנסי דוקרס וחולצות עם הדפסים של אמירות מוזיקליות ואמנותיות.
סאונדגארדן: קולקציית הגראנג' שעיצב מארק ג'ייקובס בשנת 1992 למותג פרי אליס עלתה לו בעבודתו. ג'ייקובס הצעיד על המסלול דוגמניות בחולצות פלנל במראה שכבות, חצאיות עשויות ג'ינס וסריגים גדולי מימדים בשילוב נעלי דוקטור מרטינס. הקולקציה זכתה לתשואות המבקרים אך נגנזה על ידי בעלי החברה, שפיטרו את ג'ייקובס ואת יד ימינו עד היום, רוברט דאפי. בשנה שעברה התחולל קאמבק נוסף לסגנון הגראנג': מעצבי אופנה כג'ייקובס, אנה סוי, אדם קימל ואחרים העניקו לגראנג' פרשנות חדשה, והפכו את אופנת הרחוב למוצר יוקרה עבור אותם מתבגרים משנות ה-90 שהספיקו מאז לעשות כסף.
השורה התחתונה
גרין דיי: הפאנק לא מת. רצחו אותו.
סאונדגארדן: הגראנג' לא מת. זה אתם שהתברגנתם.
