>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות
בין קירותיו של ביתן 69, שמה הבלתי פורמלי של המחלקה לטיפול בהפרעות אכילה בשיבא תל השומר, מצאה את עצמה הדוגמנית דניאל סגל מסוכנות Simply You של עדי ברקן, במשקל בלתי נתפס של 39 ק"ג.
שלוש שנים מאז, בגיל 20, היא שוקלת 11 ק"ג יותר, ועדיין חסרה לה נקודה שלמה כדי להגיע ל-BMI (מחשבון מסת גוף) התקני לדוגמניות בתעשיית האופנה בישראל. אותו BMI 18.5 שהוכתב לתעשייה מתוקף "חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות", שנכנס לתוקפו היום (שלישי), ועיקרו איסור הופעתן של דוגמניות הסובלות מתת משקל בפרסומים מסחריים בישראל.
את סגל אני פוגש בדירתו של ברקן ברמת השרון, המשמשת גם כמשרד עמותת ''המרכז הישראלי לשינוי הרגלי אכילה'', שהקים ברקן בשנת 2002, ובראשה עומדת כיום איריס פנחסי. כמי שהיה ממנסחי החוק שעבר במרץ 2012 בכנסת בניצוחם של חברי הכנסת רחל אדטו (התנועה) ודני דנון (הליכוד ביתנו), עסוק ברקן מאז בהרצאות לבני נוער ובעבודה אינטנסיבית מול התקשורת. במקביל, הוא גם מפעיל סוכנות דוגמנות עם בנות שנמצאות רגע לפני הפריצה הגדולה, או לפחות כך הוא מאמין.
כצלם אופנה וסוכן דוגמניות, העבודה הקשה והמאומצת שעשה ברקן במשך למעלה מעשור לטובת כניסתו של החוק, מעלה תהיות לגבי המניע שלו. "לא חשבתי לעצמי האם זה פיצוי על חיי ההוללות שלי", אומר ברקן. "הבנתי שאני חלק מהבעיה, אבל גם חלק מהפתרון שלה. אני מגיע מתחום האסתטיקה. הרי בסופו של דבר את הילדה לא מעניין בריאות. אם אני בא ואומר לה: 'תאכלי את היוגורט הזה כי עצמות הלחיים שלך יבלטו - זה יעבוד. אין שום היגיון בזה שבנות שסובלות מהפרעות אכילה ישבו במחלקות פסיכיאטריות".
לקראת כניסתו של החוק השבוע, פעל ברקן על מנת לעורר את המודעות לרזון השולט בקרב דוגמניות בתעשיית האופנה. בין היתר, הוא פרסם בעמוד הפייסבוק שלו תצלומים מחשבון האינסטגרם הפרטי של דוגמניות, תחת הכיתוב: "הצצה נדירה אך אמיתית לעולמן של הדוגמניות המצהירות על עצמן 'רזון גנטי'".
המסומנת העיקרית היתה הדוגמנית המצליחה אניה מרטירוסוב מסוכנות MC2. מרטירוסוב, אמא לשתי בנות בת 26, שפתחה וסגרה תצוגות רבות בשבוע האופנה האחרון ומככבת תדיר בקמפיינים טלוויזיוניים ובקטלוגים של מעצבי אופנה, לא נשארה חייבת לברקן והגיבה בחשבון האינסטגרם שלה: "הבורות של האיש הזה לא מפתיעה אותי. אותו איש עלוב שמעולם לא פגש אותי וטוען שכל כך בקיא בנושא, כנראה לא פגש אנורקסית מימיו. כי אם כן, הוא היה יודע שזוהי מחלת נפש לפני שזו מחלה פיזית. לחולות במחלה הזו אין נפש בריאה, עור בריא, שיער בריא והחשוב מכול - כמויות אנרגיה לגידול ילדים! אתה איש קטן שבכלל לא מכיר אותי. איש קטן, קטן מאוד".
בחמ"ל של ברקן מכירים היטב את חשבונות האינסטגרם והפייסבוק של דוגמניות כמו מרטירוסוב. "אני נמשכת לרזון של אניה", אומרת סגל, המועסקת בעמותה שהקים ברקן. "זה כמו", היא מחפשת את המילים המדויקות, "זה כמו אוכל בשבילי. כל ערב אני נכנסת לבדוק אם היא העלתה תמונה חדשה באינסטגרם. זה לא משהו שאני גאה בו, אבל אין מה לעשות, הראש שלי כבר לא עובד כמו שצריך. גדלתי בסביבה תומכת ואף פעם לא אמרו לי שאני שמנה. אבל אניה, ספציפית, נראית לי הבחורה הכי מגניבה בעולם. זה אולי ישמע פתטי, אבל נראה לי שכיף לצאת איתה".
את רוצה להיראות כמוה או לאמץ את הסגנון שלה?
"אני רוצה את החיים האלה, והחיים האלה שייכים רק לבנות שנראות כמוה. היא והחברות שלה הן חבורה של בנות שנראות מעולה. אם היתה לי חנות בגדים, הייתי עושה הכול כדי שהן ילבשו את הבגדים שלי".
אבל איך הגעת מהערצה לאנורקסיה?
"הרגשתי שזה הדבר שאין לי ושאני יכולה לשנות בעצמי. גובה אני לא יכולה. אני גם בטוחה שיש דברים שהיא לא אוהבת בעצמה. אבל לא תראה אף אחת מהקבוצה הזאת במשקל עודף. היא יכולה להיות אתיופית, ערבייה, בלונדינית - אבל לא במשקל עודף. הייתי מתה להיות חלק מזה. אבל אני לא. וזה הורג אותי ומתסכל. כיף לה שהיא יפה".
גדלת בהוד השרון, עיר הולדתה של בר רפאלי. הנה לך מודל יופי בריא ובינלאומי.
"בר ואסתי (גינזבורג, א"י) הן יוצאות הדופן מתוך כל הדוגמניות. הן ה'ווירדוז' של התעשייה, ואני רוצה להיות אחת מהחבר'ה. בכל פעם שתראה עליהן כתבה ברכילות, נושא המשקל יופיע. אני בטוחה שאם תקליט אנשים בתעשייה, ידברו על זה שאסתי מלאה ולא נראית כמו בקמפיינים. זה לא נראה כמוה, אלא כפי שהיא נראתה בגיל 15".
ולמה את בוחרת לעקוב באינסטגרם דווקא אחרי דוגמניות רזות?
"אני מסתכלת על אניה כמו על אלילה. אני לא מאשימה אותה בהפרעות האכילה שלי. אני גם לא יודעת אם יש לה או אין לה הפרעות אכילה וזאת גם לא הנקודה. היא משדרת משהו שמעורר דברים לא טובים מבחינה פסיכולוגית ונפשית אצל בנות אחרות. יש מצב שהיא רזה גנטית ואוכלת ארבע-חמש ארוחות ביום. אתה יודע כמה פעמים כתבתי בגוגל 'איך להפוך לדוגמנית?'.
"אני בטוחה שאם אימג'ים של דוגמניות רזות לא היו קופצים לי מול העיניים, זה לא היה נכנס לי לראש. ונשים בצד את הקטע שסוכן אמר לי להוריד במשקל. אני רואה ילדות קטנות נגועות בזה. אימא שלי מעבירה שיעורי קרמיקה לילדים, ולפעמים אני נכנסת לסטודיו שלה. יש שם ילדה אחת מלאה, וילדות לא מוכנות לשבת לידה בגלל זה. אני מאמינה שזה עניין של חינוך, וחינוך מגיע מהחברה. אני מקווה שהחוק הזה ישנה כאן משהו. כי הרבה ילדים עוברים פה שואה בגלל שהם קצת מלאים. שואה יומיומית".
דבריה של סגל שופכים מעט אור על המתחולל בראשה של בחורה שנפלה אל האנורקסיה. אבל האם בהכרח תעשיית האופנה היא האשמה בתופעה? אם שואלים את ברקן, התשובה חיובית. ויש לו רשימה ארוכה של סיפורים על בנות הסובלות מהפרעות אכילה שפגש בשנים האחרונות. מנערות שבמקום ארוחת בוקר בולעות כדור משלשל, דרך כאלה שסוכני דוגמנות בארץ אמרו להן 'תורידי טוסיק' והעבירו אותן למשטר של דיאטה, ילדות שזכו להערות על משקלן מחברות לכיתה, כאלה שסתם רצו לזכות בתשומת לב מבני המשפחה, ועד למקרים קשים של אונס - מהסיבות הבולטות למקרי אנורקסיה ("היתה לי בחורה שכשהצעתי לה לאכול המבורגר היא אמרה לי, אתה נורמלי? זה גוף זר. כמו הזין של סבא שלי', מספר ברקן).
ברקן מספר כי בשנת 2003 נפגש עם מספר מנכ"לים של חברות אופנה, ביניהם גבי רוטר מקסטרו. "הסברתי לגבי שהפתרון הוא שקסטרו, כחברה מובילה, לא תפרסם מודעות עם דוגמנית רזה. זה עוד היה טרום תקופת גל גדות. החתמתי אותו על מסמך, 'אני, גבי רוטר, מתחייב בפני עדי ברקן לא לקחת דוגמנית מתחת ל-BMI שייקבע על ידי משרד הבריאות'. חשבתי שיישרתי קו. אבל הייתי האמא של הנאיבים. פתאום אני רואה שמתחילים להצטלם דברים ושום דבר לא השתנה. עד שחבר אמר לי - עדי, רק חוק יעזור במקרה הזה".
החוק עבר. מה הולך להשתנות החל מהיום?
"החוק האזרחי אומר בעצם שני דברים מרכזיים: מי שצילם עד ה-31 בדצמבר תצלומי אופנה ופרסום רשאי להשתמש בחומרים במדיה עד ה-14 במרץ 2013. מי שמצלם החל מהיום, ה-1 בינואר 2013, חייב להקפיד שהדוגמנית תהיה ב-BMI 18.5 ומעלה. אם הוא עושה פוטושופ והצרת היקפים עליו גם לפרסם אזהרה בגודל שבעה אחוזים מגודל המודעה".
מי יאכוף את זה?
"יש בארץ קרוב ל-400 אלף נפגעות, והן צריכות להוכיח שהן נפגעו מתמונה ספציפית או קמפיין. המנכ"לים של חברות האופנה יצטרכו לעמוד בפני שאלה והחלטה קשה: האם אנחנו מכבדים את החוק, או שאנחנו מעדיפים את הפרזנטוריות שלנו. שנינו יודעים שהקטלוגים והקמפיינים זה 100 אחוז שקר. החל מהיום לא ינסו לשנות גנטיקה של דוגמניות. תכל'ס, לפני עשרים שנה דוגמניות היו במידה 38. היום מידה 38 זה מידות גדולות".
האם אתה, באופן אישי, הולך מהיום בבוקר לתבוע חברות אופנה שלא יעמדו בחוק?
"אני, מי אני? יתבע כל מי שירגיש נפגע מדוגמניות וקמפיינים".
איך מוכיחים את זה?
"ניפגש בבית משפט. כולנו כבר נגועים בזה. אפילו הבת שלי, בת 16, פותחת את הפריז'ידר ואומרת לי: אבא, זה 15 אחוז שומן, זה יעשה לי קפלים בבטן".
החוק הזה משחק בעקיפין לידיים של תעשיית האופנה. הרי גם אם יהיה כתוב על המודעה שנעשתה כאן הצרת היקפים, הדוגמנית שבתמונה עדיין תהיה רזה מאוד. מה השגת בזה?
"הבעיה היא דימוי גוף של בחורה שמסתכלת בתמונה ואומרת לעצמה אני רוצה להיראות ככה. אני מקווה שהשינוי יתחיל אצל ילדות קטנות, שיראו את התמונה ויפנימו שנעשתה כאן מניפולציה. אני לא רוצה את האזהרה, אלא דוגמניות שלא סובלות מתת משקל".
ועדיין, יש כאן דוגמניות מצליחות שרחוקות מלהיראות רזות מדי - אור גרוסמן, אסתי גינזבורג, בר רפאלי.
"נכון, אור גרוסמן היא לא דוגמנית רזה, אבל עושים לה פוטושופ. אני יודע איך נראית אור גרוסמן, אבל במודעות של רנואר חותכים ממנה שלוש מידות. לעומת זאת, בר רפאלי היא לא דוגמנית. אסקדה לא לקחו אותה כדוגמנית, אלא כסלבריטאית. אם כולן היו בר רפאלי, אז היה בסדר, אבל הרוב נראות כאן כמו אניה מרטירוסוב. אני לא אומר שאניה אנורקסית, אבל המראה שלה גורם לבנות שאינן רזות גנטית לרצות להיות כמוה, והן לא יכולות. יש לה השפעה כשהיא מצטלמת עם תפוח ביד וכותבת 'ארוחת בוקר', או מצלמת את הרגליים הרזות שלה וכותבת בהמשך שהיא שמנה, מתוסכלת ולא במקצוע הנכון. אם את כוכבת יש לך אחריות".
רותם סלע וגל גדות, למשל, כן מנהלות אורח חיים בריא. הן מגדלות ילדים, עושות ספורט. גם הן חולות בעיניך?
"די, איתי, די. בוא נצא לפוסטר באיילון של גל גדות לקסטרו. כך נראית אישה? שטוחה לגמרי? אין ציצים, אין כלום. אני שומע גברים שמבקשים ממני, 'תחזיר את נערת הפוסטר'. אתה יודע למה? כי היום יש רק נערים. אני לא טוען שגל אנורקסית. הלחץ של התעשייה הביא אותה לשם. ברגע שאתה בתוך תעשייה ומרוויח כסף, אתה מאבד פוקוס. קשה להגיד לבחורה שעושה הרבה כסף להפסיק לרזות. אבל עכשיו מי שישלם את הכסף זה המנכ"ל של החברה המסחרית. ויגיע היום שהוא יצטרך להחליט: איך אני אסתכל ללקוחות שלי בעיניים. ומה שצריך לעשות כדי לשנות את זה - אנחנו נעשה. אנחנו מוכנים לכל. אני לא יושב ומגרד את הביצים 11 שנה סתם".
אניה מרטירוסוב מסרה בתגובה: "האנורקסיה היא מחלת נפש ועצוב לי לשמוע על בנות שנפלו אליה. עצוב שהן מאמינות שהרעבה עצמית תסייע להן לעבוד במקצוע הדוגמנות. כמי שעובדת בתעשייה בישראל ובחו"ל, אני יכולה לומר לך בוודאות שבנות חולות לא עובדות. כאם לשתי בנות ובריאה לחלוטין. לגבי כיתובי התמונה שלי באינסטגרם - לי ולחברות הקרובות שלי יש הומור פנימי. צר לי שהדברים הובנו אחרת. אני אשמח לעזור ולהגיע להרצות בפני בנות החולות במחלה, ולהסביר להן כיצד לשנות את הדימוי העצמי שלהן, ולהפסיק לחשוב, 'אה, היא רזה, אז אני אפסיק לאכול ואראה כמוה. מה לעשות שהתברכתי בגנטיקה משובחת כמו אימא שלי".מסוכנות ADD המייצגת את אור גרוסמן, גל גדות ורותם סלע סירבו להתייחס לדברים.
מקסטרו נמסר בתגובה: "הנושא הינו בעל חשיבות רבה בעיננו. אנו מאמצים את החוקים החדשים וכמובן שנפעל על פיהם".
