>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות
תעשיית האופנה ידועה בסגידתה לנעורים – ויעידו על כך הכוכבות הקטינות אל פנינג, היילי סטיינפלד
ואפילו הבלוגרית טאבי גבינזון
– אך נראה שאט אט משתלטות על משבצת איקונות הסטייל דווקא נשים בנות 40. גוון סטפאני, ג'ניפר לופז, ג'ניפר אניסטון, איילת זורר ועינת ארליך אומנם נחשבו לנשים יפות גם כשהיו צעירות יותר, אך רק לאחר שעברו את גיל 40 התחלף טעמן האופנתי המפוקפק מעט במראה חדש ומשופר. הן זנחו את חולצות הבטן והמחשופים הצעקניים לטובת שיק קלאסי ומתוחכם, והפכו פתאום לנשים אלגנטיות עם אישיות. האם זה הביטחון העצמי שעלה עם השנים, או שאולי רק סטייליסט מוצלח ושעות נוספות במכון הכושר? יצאנו לחקור, מה אחראי לפריחה האופנתית של נשים בגיל 40.
"נשים אחרי גיל 40 מבינות מה הן רוצות – בסקס, ביחסים וגם בסטייל", אומרת הצלמת, מגישת הטלוויזיה ואייקון האופנה תמר קרוון, 44. "בגיל 40 אני כבר לא מחפשת אישור מאף אחד, לטוב ולרע. ואחרי ארבעה עשורים שלא קיבלתי שום פידבק על הלבוש שלי, פתאום בשבוע האופנה בתל אביב שהתקיים בשנה שעברה הוא הפך להיות פופולארי. פתאום אני מגיעה לתצוגות ומקבלת מחמאות. אפילו אימא שלי מחבבת אותי יותר מאז שאני בת 40, היא טוענת שיפיתי בשנים האחרונות".
עם זאת, קרוון שומרת גם על מידה של הומור ביחס למעמדה החדש כאייקון אופנה. "יכול להיות שאנחנו (נשים בגיל 40, ה"ש) פשוט מבינות שזה העשור האחרון לפני הירידה למטה ואנחנו חייבות לנצל אותו עד תום", אומרת קרוון. "יחד עם זאת, יש לי תקווה קטנה בלב שהצלילה מטה תתחיל רק עוד שני עשורים, בגיל 60". כשחוקרים אותה יותר לעומק, קרוון מודה שסגנונה אכן השתנה מעט עם השינויים האישיים שעברה לאורך השנים. "השינוי הגדול שלי חל אחרי שילדתי את בני", היא אומרת. "אז הפסקתי לחלוטין להיות טום בוי וגיליתי שאפשר ללכת עם שמלות וחצאיות סקסיות. באורח פלא, הארון שלי התמלא מאז בשמלות וחצאיות".
"אני מתחילה להיות מודעת לזה, וזה מעציב אותי. למשל, עם מכנסיים קצרים שפתאום מגלים צלוליט ואז עולה השאלה – למה לא עשיתי ספורט? אני חושבת שגם אישה בת 100 יכולה ללכת עם שורטס, אבל ברור שהם ייראו הכי טוב על נערה בת 16. רק לאחרונה התחלתי להתעסק בגיל, ואני חושבת שההזדקנות הנשית לא פיירית. נשים מזדקנות פחות טוב מבנים. מצד שני, כשאומרים לי שאני נראית צעירה מכפי גילי זה לא אומר לי כלום. מה זה להיראות בת ככה וככה? העניין הוא להרגיש טוב עם עצמך, זה הכול. בשורטס או במקסי, זה לא משנה בכלל. העיקר שעם השנים אני מחבבת את עצמי יותר".
מי שבוודאי תסכים עם קרוון היא השחקנית ג'ניפר אניסטון, שעלתה לכותרות בשבועות האחרונים בזכות ההכרזה על אירוסיה לשחקן ג'סטין ת'רו. בגיל 43 היא נראית טוב מתמיד – ולא רק בגלל טיפולי הפנים, הדיאטות והכושר. סגנון הלבוש הקלאסי והשיקי שבו היא בוחרת בשנים האחרונות הפך אותה לשם קבוע ברשימות "המתלבשות הטובות" ולהשראה לנשים רבות. גם שרה ג'סיקה פרקר, שלנצח תיזכר כקארי בראדשו מ"סקס והעיר הגדולה", הוכיחה שאפשר להפוך מצעירה מכוערת למדי בגיל 20 לאייקון אופנה סקסי בגיל 40. נראה שהסיבה לכך היא ההבנה שסגנון אינו רק הבגדים שאת בוחרת ללבוש, אלא הדרך שבה את נושאת אותם על עצמך. עם ההתגבשות של האופי האישי ואורח החיים, וההעדפה המתבקשת של נוחות על פני טרנדים, נשים רבות מגלות שדווקא בגיל מבוגר יותר הן מצליחות ליישם את הסטייל שבו הן חפצות.
"מאז שאני זוכרת את עצמי, החלום שלי היה להיות בת 37", אומרת שלי גרוס, 40, כתבת אופנה ב"ידיעות אחרונות" ובעלת הבלוג המלבישה ב-Xnet. "מבחינתי זה היה הגיל הכי יפה. אבל יותר ויותר אני שומעת מנשים מבוגרות ממני שהעשור בין גיל 35 ל-45 הוא הכי מוצלח שלהן. זה קצת מדכא אותי, כי אני בדיוק באמצע העשור הזה, אבל בינתיים אני מסכימה איתן לגמרי. הילדים כבר קצת יותר גדולים (גם אם, כמוני, לא התחלת לעשות אותם ממש מוקדם), ואם התמזל מזלך לגלות מה את אוהבת לעשות ואפילו להתפרנס מזה, זה בכלל אושר אדיר (ואצלי זה קרה רק בגיל 35)".
"כשהייתי צעירה יצאתי מהבית עם פלטה של צבעים על הפרצוף. כיום, רוב הזמן אני בלי מייק-אפ. אפילו בסדרה ("יום האם", ה"ש) אני מתאפרת במינימום, בעוד שפעם זה היה במקסימום. אני חושבת שהפחד שלי מהמצלמה קטן, וזה משחרר אותי גם במשחק. כשהייתי צעירה חשבתי להגדיל את הציצי, ועכשיו לא רק שאני מסתפקת במה שיש אלא חושבת שזה היה צעד נכון".
"קוקו שאנל אמרה כי אופנות משתנות והסטייל נשאר. לדעתי, סטייל זה לא דבר שנרכש – או שיש לך או שאין לך. אולי אחרי החשיפה בתוכנית 'צו האופנה', רואים את זה יותר. אני חושבת שפעם פחות נתתי לזה אאוטינג, אבל לדעתי סטייל הוא חלק מביטוי עצמי וחלק ממך. כמו שאני מרגישה שנוח לי יותר עם עצמי, אני חושפת גם את הצד הזה שלי".
את מרגישה שיש איסורים שאולי מחדדים את הסטייל?"לחלוטין. אני משחקת עכשיו במחזה של פינטר ("המאהב", ה"ש), והטקסט שלו כל כך מהודק, כל פסיק הוא פרטיטורה, כל סימן פיסוק וכל מילה מוכנסים לסד מאוד נוקשה. אבל דווקא הסד הזה נותן חופש ויכולת לבטא את עצמך באופן רבגוני וכמעט בלתי נדלה. אם אני משווה את הסד הזה לגוף, לפעמים דווקא המסגרת הנוקשה כביכול נותנת את החופש".
