>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות
"תגיד לי", תוהה פתאום הרקדנית והמעצבת ברי סימון, "איך פתאום נהיו כל כך הרבה הומואים?".
מה זאת אומרת פתאום? ומה זה הרבה?
"תמיד היו, נכון? אבל עכשיו רואים אותם מלא".
כי הומואים לא באמת מתאבדים בגיל 40 כמו שחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי מאמינה.
"עזוב אותה. היא מדברת שטויות. היא כנראה לא באמת מכירה הומואים".
ומה את חושבת על הומואים?
"אם הקב"ה הוליד אותם, מי אני שאשים את עצמי נגד הבריאה. הומו זו לא מחלה. ורובם, לדעתי, אנשים רגישים ומוכשרים. מה הם עושים בחיים הפרטיים - זה כבר לא ענייני. מניסיון החיים שלי, הומואים הם אנשים מיוחדים ומצחיקים. אבל אני פחות אוהבת את אלה שהולכים במצעדים כמו נשים".
למה?
"כי זה לא אסתטי. אבל קח את דנה אינטרנשיונל, למשל, היא מאוד אסתטית".
אבל היא טרנסג'נדר, לא הומו.
"לא משנה. היא גם לא בדיוק אישה".
זוהי שעת צהריים מאוחרת בסטודיו לעיצוב שמלות הכלה החדש של ברוריה (ברי) סימון (כיום זוהר) בזכרון יעקב. לפני כחודש היא פתחה אותו בשושו, ללא פרסום או יחסי ציבור. שני חללים קטנים במרתף בית מגורים, בהם תלויות עשרות שמלות כלה המיועדות לקהל נשים חרדי, עם שרוולים ארוכים וצווארון סגור, לצד שמלות ערב חושפניות לכל שאר הנשים. מאז פרצה לפני למעלה משלושה עשורים והפכה לאחת מרקדניות הבטן המפורסמות בישראל, בת בית בתכניות אירוח, חאפלות משפחתיות ובבית השגריר המצרי מוחמד בסיוני, ברי סימון, שחגגה השבוע 53, ממשיכה לספק כותרות. עיני האנקונדה הכחולות-ירוקות עדיין שם, וגם עור הזית והכריזמה הממגנטת.
הסטודיו החדש והצנוע של סימון אומנם רחוק שנות אור מהסלונים המפוארים של דני מזרחי ופנינה טורנה בחצרות יפו, או מהחנויות המפונפנות בצפון דיזנגוף, אבל המחירים, 3,000-1,000 שקל לשמלת כלה, מספקים תמורה הוגנת לנשים שחפצות בשמלה עם נוכחות בתקציב זול. מצד שני, זה לא המקום לתור בו אחר שמלת כלה טרנדית או שם מפוצץ.
עד לפני ארבע שנים החזיקה סימון סלון כלות מפואר בבני ברק, אותו פתחה במחצית שנות ה-90, ובשנים האחרונות הפעילה סלון קטן בחיפה. עם המעבר לזכרון יעקב לפני כשנה, העבירה גם את הסלון. "לא למדתי עיצוב", היא אומרת כבדרך אגב. "אבל גם לרקוד לא למדתי - והגעתי הכי רחוק שאפשר". ותאמינו לה, עם שבע חתונות פרטיות ברזומה - שתיים מתוכן היו חתונות חוזרות עם אותם בעלים - יש לה מושג או שניים לגבי מה שכלות רוצות, או לפחות צריכות. "נישאתי לראשונה מספר חודשים לפני שמלאו לי 15", היא מספרת. "הייתי בהיריון וחיתנו אותי. ידעתי מה אני עושה?! לבשתי שמלה לבנה מלאה מלמלות ואפליקציות. היום אפליקציות מורידים לטלפון". מאז, כאמור, עמדה תחת חופה עוד שש פעמים "והיד עוד נטויה", היא צוחקת. כיום היא נשואה לאיש הסאונד יוסי זוהר, אבל סימון היא פרא אציל שקשה ליישב. "אם לא הייתי דתייה הייתי מנפנפת גברים", היא אומרת. אני אדם שצריך את החופש שלו".
באתר האינטרנט ברי סימון היא ממתגת את הסלון שלה כבית לכלות דתיות. אבל בשיחה פנים מול פנים, ולפי המצאי בסטודיו, גם נשים חילוניות יכולות למצוא בו את מקומן. "בבני ברק עבדתי רק עם דתיות חרדיות, היום אני פונה לכולן", היא מצהירה. "אם תבוא בחורה צעירה לא חרדית ותגיד לי תעצבי לי כאן פתוח", היא מצביעה על עצמות הבריח ויורדת לכיוון המחשוף, "לא מתפקידי להעיר לה. אני לא בורא עולם".
אבל את לא מרגישה חוטאת כשאת מלבישה אישה בשמלה ללא שרוולים?
"אז אני אציע לה שרוולון שיכסה אותה. אני מאמינה שאדם לא נמדד בלבושו, אלא במעשים. הקב"ה בוחן כליות ולב. יכול להיות שאותה אישה לא פחות טובה מבחורה שיצאה מסמינר של בית יעקב. אז היא לא שומרת שבת? לא נורא. לטעמי, אדם צריך להיות קודם כל טוב במעשים ובנתינה לזולת".
ואם תגיע אלייך כלה שמתנדנדת בין אמונה לחוסר אמונה, תנסי להחזיר אותה בתשובה? הרי היית מרצה דגולה בכנסים של חזרה בתשובה.
"פעם הייתי חזקה מאוד בתחום. כמו אמנון יצחק (מחזיר בתשובה נודע, א"י), להבדיל אלפי הבדלות. היום אני כבר לא בעניין ולא דוחפת לאנשים את הדת בכוח, כמו שלא הייתי רוצה שיכפו עליי. כפייה זה דבר מכוער ושלילי. כל מה שקשור לכפייה וקיצוניות לא מדבר אליי. אבל לקח לי 20 שנה להגיע לזה. אחרי 20 שנים הבנתי את המשפט 'חנוך לנער על פי דרכו'".
ב"האח הגדול" דווקא לא חסכת כפייה דתית מיתר המשתתפים בתוכנית.
"אני כפיתי?!", היא נזעקת. "לא כפיתי. הדבר היחיד שביקשתי היה סכו"ם כשר ושיבררו את האורז לפני שמבשלים אותו, שחלילה לא אוכל תולעים. אתה יודע שאכילת תולעת זה כמו אכילה של חמישה חזירים".
למי שפספס את העונה הרביעית של "האח הגדול": סימון וזיוה כהן בהנם, הדתייה שהגיעה מברוקלין ויצרה פרובוקציות בבית, הפכו שם לתלמה ולואיז גרסת השביס - צמד חמד פרוע ומשעשע, שהביא את הסעיף לכל הדיירים. לשיא הגיעה סימון כשבחרה לעזוב את התוכנית במהלך שידור חי, לאחר הדחתה של כהן בהנם. "לא עזבתי, נסתי על נפשי", היא מדייקת היום. לדבריה, ההיכרות עם כהן בהנם הולידה חברות אמת. במהלך הראיון מקבלת סימון טלפון מפתיע מזיוה, שמתכננת לדברי סימון לעשות בקרוב עלייה. "אני ואת היינו הכי אמיתיות", אומרת לה סימון בשיחת הטלפון. "היינו תקועות להם (ליתר דיירי הבית, א"י) כמו עצם בגרון. אם היינו נשארות - הם היו יוצאים מהבית באמבולנסים אחד-אחד".
אני רואה שנשארתן חברות טובות.
"בוודאי. היא כמו אחות. זיוה, שתדע לך, היא בחורה מצחיקה, גאונית, עם שריטה לא מובנת".
את יודעת מה אומרים: משוגע תמיד מוצא את המשוגע השני, גם באצטדיון מלא באנשים.
(צוחקת). "זיוה גאון. אפשר לדבר איתה על כל נושא שבעולם. על עו"ד, שופטים, שחקנים. מכל הדורות, מהתורה, מאיפה לא. היא בן אדם מורכב ומיוחד, והיא מאוד מאוד מעניינת אותי".
בימים אלו נמצאת סימון בפרשת דרכים. לדבריה, היא מאוד נהנית מהסטודיו הקטן בזכרון יעקב, אבל היתה שמחה מאוד למצוא משקיע פיננסי, או לעשות שיתוף פעולה עם מעצב ישראלי להשקת קו של בגדים מוכנים ללבישה, שפונה לנשים, לא לדתיות בלבד. עם הברנז'ה התל אביבית היא כבר לא בקשר, אבל היא כן שומרת על יחסים טובים עם הקולגות דני מזרחי, פנינה טורנה ועובד כהן. "אנשים מוכשרים עם לב גדול", היא אומרת עליהם.
יש לך מחשבות לפתוח סלון בתל אביב?
"לא מעוניינת. טוב לי בשקט שלי".
ואולי הסיפור הבא ממחיש יותר מכול את הבחירה של סימון לשמור לעצמה זכרונות טובים מימי התהילה של פעם ולהתרחק מתל אביב. "כשהפעלתי בבני ברק את סלון הכלות, סבלתי כל יום מאנשים שבאו לחפש את ברי סימון", היא משחזרת. "יום אחד בשמונה בבוקר ניקיתי את הכניסה לפני שהלקוחות הגיעו, ובאה מישהי, כנראה פקידה באחד המשרדים ליד, ואמרה לי: 'איפה ברי סימון? אני רוצה לראות אותה'. ואני ככה, עם הסמרטוט ביד, אומרת לה: 'נראה לך שהיא תהיה פה?! זאת ברי סימון. היא בקושי מגיעה לכאן'. זה הראה לי שהשם שלי היה יותר חזק ממני. אפילו ממראה עיניים, כי אותה אישה אפילו לא זיהתה אותי".
