הנסיעה באמצע שנות ה-70 לצילום כתבת אופנה למגזין "את" בקניה, היתה ללא ספק מהחוויות היותר מעניינות שלי כצלם אופנה. דבורה לוין ז"ל – שהיתה העורכת הראשונה של מדור האופנה והעיצוב בירחון, ולימים העורכת הראשית שלו – אספה שמלות מרהיבות מתמרה יובל ג'ונס, גדעון אוברזון, ג'רי מליץ, גוטקס ורוז'י בן יוסף, שהיו מטובי מעצבי האופנה בארץ.
בתום מסע מדהים ברחבי קניה נחתנו, קיטי ממון הדוגמנית, דבורה לוין ואני, במלון מפואר שבחבל מרה, מרחק נסיעה קצרה משבט מסאי. בעזרתו של מתורגמן מבני השבט, שכרנו בערב שלפני הצילומים את כפר המסאי – על הגברים, הנשים והילדים שבו – ליום המחרת.
מאוחר יותר באותו בערב, בהכנות האחרונות לקראת הצילומים, התברר לנו שהחדרנית הקנייתית שנבחרה לעיצוב השיער של קיטי לא מצליחה להתמודד עם הבלונד החלק שלה. לאחר שהיא פרשה מתוסכלת ונבוכה, דבורה נאלצה לקלוע לקיטי את הצמות והחרוזים.
מוקדם בבוקר יצאנו להרפתקה הגדולה, ללא תכנון רציני ויסודי. האירוע היה אמור להיות בגדר הפתעה מרובת נעלמים. למרבה השמחה, הרעיונות לצילום הבגדים צצו באופן אינטואיטיבי ומהיר. לכל בגד מצאתי מיד סיפור מצולם שהתאים לצבעו ולעיצובו, והרגשתי כבמאי המצלם סרט עלילתי.
צילמתי במצלמת ניקון 35 מ"מ, עדשה 105, עם שקופיות של קודאק. התאורה היתה טבעית, בלי פלאשים או רפלקטורים. כל הצילומים התנהלו בהצלחה רבה וללא תקלות. בשקט של הסוואנה אפשר היה לשמוע בעיקר את קולי, מתפעל עם כל לחיצה על כפתור המצלמה.
קיטי היתה בחירה מושלמת לתפקיד. היא השתלבה בקלות בין המצולמים המסאים והפכה מיד לאחת מהם, חברת השבט כשווה בין שווים, כשהיא מצליחה להציג בכל פעם את הבגדים במלוא יופיים. דגם אדום לוהט של גדעון אוברזון התאים בסטיילינג מושלם ולא מתוכנן לבגדי הלוחמים הצעירים של השבט, שהיו בגוון אדום כהה. העמדתי את החבורה בשורה כשהם נשענים על חניתות בתנוחת רגליים אופיינית.
את השמלה הצהובה של רוז'י בן יוסף צילמתי כשקיטי והבנות הצעירות צועדות במהירויות משתנות שוב ושוב על השביל המוליך לכפר כשהן מדברות וצוחקות. נעזרתי במנוע מיוחד של המצלמה כדי לקבל מספר גדול של תמונות ברצף, מה שהקל עליי לבחור את הטובה שבהן.
הבגד של גוטקס צולם כאשר השמש היתה באמצע הרקיע, ובצל שליד קיר הבקתה מצאתי את התאורה המתאימה. מבחינתי, הצילום לא היה שלם בלי העז שביקשתי להביא, ולו בשל העובדה שהמסאים מגדלים עזים ופרות – סמל לעושר עבורם. באותו הזמן ראש השבט, שישב ליד קיטי, העביר לה באנגלית קלוקלת (כך היא סיפרה) מסרים סקסיסטיים.
בסיומו של היום המרתק הגענו לצילום הבגד של ג'רי מליץ. אז הופיעה במפתיע קבוצת בנות סקרניות, עם תינוקות במנשאי גב. הושבתי אותן מתחת לעץ היחיד שהיה בסביבה. קיטי לבשה את הבגד הלבן, והנשים התבקשו לאפר אותה ככלה בערב חתונתה. את התוצאות המצולמות ראינו רק שבוע מאוחר יותר, כשחזרנו לארץ, וממש לא התאכזבנו. התמונות המופיעות בפוסט זה נסרקו מהדפסת הכתבה בירחון.
