לכל מהפכה יש את הסמלים שלה, אלה שבולטים בלב ההמון וממשיכים לשמש כאייקונים גם לאחר שהקולות הזועמים שוככים. פריטי הלבוש הללו, שחלקם מגיעים מתוך הקהל וחלקם מזוהים עם המנהיגים, הם מדי המחאה. אלו הבגדים שמייצרים את החזות החיצונית דרכה ניתן לקשר את הלובש עם רעיונות פוליטיים וחברתיים. לעתים, כמו שהוכיחה הכומתה של צ'ה גווארה, הם עוברים לבסוף תהליך של מרצ'נדייזינג ונטמעים במיינסטרים כפריט אופנתי לכל דבר.
במחאת הדיור הנוכחית נשמעים מגוון קולות ודעות, אך כולם מסכימים על דבר אחד: קשה לסגור את החודש במדינת ישראל. בהתאם, גם הלבוש המאפיין את המחאה מחזיר לאופנה את המראה המוזנח והלא ממותג, את הכפכפים והטי שירט, את האין. בתוך כל הפשטות והאנטי-אופנה של המאבק, העין נתפסת לפריטים הבודדים שמייצרים זהות זכירה – הכובע של דפני ליף, למשל. כך נוצרת אט אט אופנת המחאה הנוכחית. למרות שאת תוצאותיו החברתיות של המאבק עדיין אי אפשר לצפות, אלו הם עשרת פריטי האופנה שנזכור מקיץ 2011.
1. טי שירט ב' זה אוהל
מאז ומתמיד היתה הטי שירט פריט המשמש להעברת מסרים. החולצה שהתחילה את המאבק, והפכה תוך ימים ספורים לסלוגן הנישא בפי כל, היא הטי שירט שעליה מופיע אוהל צהוב והכיתוב "ב' זה אוהל" – כל כך פשוט, כל כך אפקטיבי. החיבור של שיר הילדים עם הגרפיקה המוקפדת הפך לסמל של אובדן האמונה בהבטחה לאפשרויות דיור ראויות, וכבש מיד את הקהל.
2. הכובע של דפני ליף
כובעים ומהפכות הולכים תמיד טוב יחד, ויעיד על כך דיוקנו הבלתי נשכח של צ'ה גווארה. כובע הפדורה של דפני ליף בת ה-25 משלב אופנתיות מעודכנת ההולמת את גילה ומודעות לשמש קופחת שאיתה נאלצים להתמודד השוהים במאהל. אך מעבר לכל אלו, הוא מסמן אותה כמנהיגה שאינה חוששת להתבלט ולנסח את החששות והתקוות של הנוכחים סביבה. לאחרונה נדמה כי ליף ויתרה על הכובע, אולי משום שהיא כבר לא זקוקה לו כדי לבלוט בשטח. ובכן, כנראה שגם הכובע כבר לא זקוק לליף - הוא כבר הפך לטרנד שמתפשט כמו מגפה.
3. מניפות
אחד הגילויים המרעישים ביותר של מחאת הדיור הוא שאפשר לעבור את הקיץ הישראלי בלי מזגן. ואם את הבתים החליפו האוהלים, הרי שאת הורדת הטמפרטורות בשלט החליפו המניפות הוותיקות – שחזרו לאופנה וכבשו את המאהלים וההפגנות בסערה. מלבד שירות של עקרונות הפשטות ושמירה על משאבים, המניפות הצבעוניות הן פריט אופנתי של ממש, שמוסיף צבע וטקסטורה לכל גופייה מהוהה ומכנסיים גזורים.
עוד כתבות בסדרה אופנת המחאה:
4. המשקפיים של רגב קונטס
רגב קונטס בן ה-35 מוסיף למאבק את מראה החנון האינטלקטואל, המתוגבר במשקפי ראייה במסגרת אדומה. בניגוד למהפכות אלימות שעוטרו במדי צבא ולחימה, המשקפיים של קונטס מייצגים את נושאי הבשורה של המחאה הישראלית – מעמד ביניים של גילאי ה-30 פלוס, שהחליטו לקום ולזעוק את תסכולם על חוסר יכולתם לנהל את חייהם בכבוד במציאות הישראלית. כאן, מזכירים לנו המשקפיים, לא מדובר בקרב עקוב מדם על שטח טריטוריאלי מדיני, אלא על בית – מקום שאפשר לחזור אליו בסוף יום עבודה.
5. את גברת, אני חברת כנסת
אחד מהאירועים שהעלו את המחאה לראש סדר היום התקשורתי היה ביקורה של ח"כ מירי רגב במאהל בשדרות רוטשילד בתל אביב, שם התיז עליה אחד מהנוכחים מים. בהמשך התייצבו רגב ונציגת המאבק סתיו שפיר לעימות טלוויזיוני, שהוביל להדפסת טי שירט נוספת. ההדפס על החולצה, שעיצב ניר בכר, נושא את דיוקנה של רגב עם המשפט שאמרה רגב לשפיר, אשר הפך זה מכבר לקאלט ברשת - "את גברת, אני חברת כנסת". חולצת הטי הזו היא מזכרת לבישה, המתעדת יותר מכל את הניכור הברור שנוצר בין העם המוחה לנבחריו בכנסת.
6. כפכפים
בשבוע שעבר פורסמה ב-Ynet ידיעה
כי בית מרקחת ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב, הנמצא סמוך למאהל בשדרות רוטשילד, מפרסם את כפכפי הנוחות של חברת שול תחת הכותרת "נעלי דפני", ומסביר כי כדי לבלות שעות ארוכות על הרגליים יש צורך בנעליים המספקות תמיכה בריאותית הולמת. למרות השימוש הצרכני הצורם בדמותה של ליף, יש להודות כי הכפכפים לסוגיהם אכן מככבים בתחומי המאהלים. הוואינס, ריף, שורש או קרוקס – מי צריך כפות רגליים אסתטיות וארוזות היטב כשנלחמים על יוקר המחיה?
7. הזיפים של יגאל רמב"ם
הגבר המרושל, סמל הצבריות של שנות ה-50, חוזר לאופנה, ותודה ליגאל רמב"ם, ממובילי המאבק, על שהחליט לחסוך גם בסכיני גילוח. כמו החלוצים של שנות ה-20, שיצרו קוד לבוש חדש דווקא דרך הניסיון להתעלם מתכתיבים אופנתיים, גם מראהו של רמב"ם בוחר בעקרונות ולא באסתטיקה המקובלת. הזיפים הופכים למסמן של איש מעשה שבא לעבוד, אדם המתמקד במטרה, בכאן ובעכשיו. הוא לא מתעניין בטרנדים חולפים, הוא רוצה תוצאות ארוכות טווח.
8. התלתלים של סתיו שפיר
מדוד המלך ועד כריסטינה הנדריקס – אדומי שיער נתפסים תמיד כבעלי אישיות תוססת ועצמתית. התלתלים הג'ינג'יים של סתיו שפיר, שעם חשיפתה לתקשורת הפכו לנושא לדיונים רבים,
מסמלים חופש רענן וצעיר כמו גם מרידה במוסכמות. תשכחו מהחלקות יפניות וגוונים כאילו טבעיים – נשות המהפכה לא מנסות להיבלע ברקע.
9. שמלות קיץ
על רקע המראה המוזנח המזוהה עם דרי האוהלים וכולל גופיות וג'ינסים קרועים, בולטות שמלות הקיץ של סתיו שפיר, המאובזרות בחגורת מותן דקה. לא מדובר אומנם באופנה ייחודית או מקורית, אך השמלות הקלילות מוסיפות ניחוח נשי ועדין למאבק, ומזכירות את סגנון ילדי הפרחים של שנות ה-60 – טרנד קיצי שחזר לאופנה בכל העולם. גם כששפיר מתנסחת בנוקשות, שמלותיה יוצרות חזות רכה ונעימה לעין העומדת בניגוד לחליפות המעונבות של נבחרי הציבור.
10. מכנסיים קצרים
אחרי שנים של דיונים בשאלה למי באמת מחמיאים מכנסיים קצרים, הקיץ הזה לאף אחד כבר לא איכפת. "אין לי בעיה בלי מזגן, אין לי בעיה עם מכנסיים קצרים, כבר לא אכפת לי מה יגידו על הירכיים שלי", אמרה דפני ליף בראיון לדה מארקר,
וניסחה שוב את דעתו של ציבור שלם, שמורד עכשיו בכללי השוק והיופי המקובלים במדינת ישראל.
