הפעם האחרונה שהייתי באילת היתה בגיל שבע. בשנים שלאחר מכן נסענו למקומות אחרים וכאשר הפכתי להיות אישה עצמאית, אילת היתה רק תחנת מעבר זניחה בדרך לסיני (מחוז חפץ שאני זוכרת בגעגועים, השם יקום דמו).

לב מבלונים ומועדון ילדים

במשך השנים שמעתי לא מעט על אילת. ברור, ידעתי שבני נוער נוהרים לשם כדי לבדוק את גבולות החופש. גם משפחות שמציעים להן "אטרקציות", מילה שתמיד נשמעה לי כמו חוויה צפופה, מפוקפקת, מתאמצת. שמרתי מרחק.

והנה כשאת הופכת לאמא לילדים קטנים והכל, את מבינה שסתם שפטת, סתם! ומה שטוב להמון משפחות – אולי יש לזה סיבה טובה. הגישה הזו היא מדרון חלקלק, אני יודעת. הפעם החלקתי עליו לאילת והיה נהדר.

גילוי נאות: הכותבת לא היתה אורחת של אף אחד. הכל שולם כמו כולם. לכן אני מרגישה בנוח להמליץ על המלון שהיינו בו, ריביירה קלאב. זהו מלון דירות פשוט ונחמד ומתאים במיוחד למשפחות, בעיקר כאלה עם ילדים קטנים. במלונות רגילים (עם חדרים) משפחה עם יותר משני ילדים נדרשת לשכור שני חדרים וזה גם יקר וגם לא מתאים לילדים צעירים. אנחנו לקחנו דירונית עם מטבחון וזה היה בדיוק. המלון היה בסיסי וטוב, עם שירות קשוב ותמורה טובה לכסף.

היום שבו הגענו לאילת (ברכב) היה יום ההולדת של בן הזוג שלי. במזימה משותפת עם הקבלה תיאמתי עם בעלת עסק אילתית שתקשט את החדר כהפתעה. היא מילאה אותו בבלונים, כולל לב מ-100 בלונים קטנים! ובלונים בצורת ברבורים ופרחים! ועלי כותרת על המיטה בצורת הספרות שיצרו את גילו. שוב, לא חשבתי שאני בנאדם של לב מבלונים והנה – היה שמח מאוד.

במלון יש בריכה מזמינה ותכלכלה, אבל היא לא מוצלת בכלל – צריך להביא בגדי ים סגורים, לפחות לילדים. בפעם הראשונה התנסינו במועדון ילדים. זה פתרון לא רע לשעה פה ושם. הם חזרו עם מוביילים שצבעו וגזרו. אפשר להידבר גם עם העובדות שם לבייביסיטר בערב תמורת תשלום נוסף.

למי שיש תקציב יותר מפנק, כדאי להתאכסן ברויאל גארדן. גם זה מלון דירות של ישרוטל, אבל מושקע, מעוצב ומרווח יותר. בעיקר הבריכה שלו מדליקה מאוד, מוצלת היטב ובנויה עם תעלות ומעברים מעניינים. גולת הכותרת היא בריכת החול – גן עדן. מה שטוב לגיא זהר – בחיי, הוא רודף אחרי כבר מאז שהיינו יחד במלון בתאילנד לפני, אה, בעצם עברו שמונה שנים, אז זה לא נקרא ממש רדיפה – טוב גם לכם.

צאו מאילת להרים וטיילו קצת. שווה! (צילום : דליה נוימן)
צאו מאילת להרים וטיילו קצת. שווה! (צילום : דליה נוימן)

אין כמו הים האדום

לקראת נסיעה לאילת כדאי לסקור את גרופון ואת אפליקצית כרטיס האשראי שלכם, כדי לחפש הצעות לבילויים בהנחות. אנחנו השתמשנו בגרופון לשני סוגי שיט מוצלחים: טורנדו, שהוא שיט בסירה קלה ומהירה מאוד, ממש עפים על המים. בת השמונה חזרה עם חיוך מאוזן לאוזן. את הצעירים יותר לא לקחנו. השיט השני היה על ספינת שתי קומות, נינוח ויפה, עם תצפית על ריף הדולפינים, החופים הדרומיים והגבול עם ירדן. במהלך השיט הספינה עוגנת לשעה והצוות מוריד מגלשה מתנפחת. כיף גדול לגלוש ישר למים הקרירים. מורידים גם מזרונים ועוד איזה מצוף מתנפח עגול שאפשר להיכנס לתוכו. תענוג. הקטנים, שחששו להיכנס לים או לגלוש, נשארו בבריכונת הקטנה שעל הספינה עצמה ושכשכו בכיף. בירידה מהספינה מציעים לכם את התמונה החמודה שצילמו אתכם כשעליתם.

הים האדום נפלא. הייתי מחליפה אותו בלי להסס בתיכון הזעפן והחולי. חתיכת ים בלאי. תמיד גלים, אין דגים, מקסימום קצת זפת. ובינתיים באילת: ים שקט וצלול, החוף שקט ולא עמוס. מושלם. בתקופות סיני הרחוקות פינטזתי על היום שבו יהיו לי ילדים והם יתהלכו על החוף, יהנו מהטבע וישחקו בצדפים. באילת זה קרה! היינו ב"חוף של מוש" (של מוש בן ארי), שמשתדל לשחזר את האווירה הנינוחה ההיא. המוזיקה רגועה, סביב המסעדה מפוזרות כריות ויש גם פינת מסז'. התפריט מוזר, אבל הסתדרנו. העברנו שם אחר צהרים נהדר. ביום אחר היינו בחוף רגיל לגמרי ליד הטיילת, גם שם היה נפלא ושחינו למשטח שיזוף גדול שנטוע כ-200 מטר מהחוף.

חוף אחר הוא שמורת האלמוגים (חוף אלמוג), אליו הגענו פחות כדי להסתלבט ויותר כדי לראות קצת דגים ואלמוגים. הים היה סוער יחסית, אבל יש במים שביל ברור, מסומן בחבל ובמצופים, שמשנרקלים לאורכו ורואים דברים יפהפיים. אצלנו רק בת השמונה שנירקלה ממש והקטנים הסתפקו בבריכות השכשוך הנחמדות במים הרדודים.

עשינו גם טיול באיזור, לשינוי אווירה מהחופים ומהבריכה. מדריך נחמד הגיע לאסוף אותנו בג'יפ מהמלון. יש טיולים דומים בגרופון. אנחנו הזמנו משהו אחר (אורן אטלנטיס), אבל יש להניח שגם ההצעות המוזלות מהנות. עצם הנסיעה היא הרפתקה נחמדה וכמובן הטיול: ראינו שוב את הגבול הירדני, פגשנו חמורים. יצאנו לראות מערות עתיקות לכריית נחושת, טיפסנו להר שלמה ועצרנו ליד קירות סלע עם המון צבעים. עם השקיעה הגענו לתצפית וראינו רחוק עד ערב הסעודית. לרגע אפשר היה להרגיש חלק ממרחב מדברי אינסופי, עם ים יפהפה שמחבר בין המדינות. האם זו תהיה פעם מציאות שלווה?

ועכשיו כמה המלצות מקוצרות:

  • המצפה התת ימי: חובה. להגיע בימים הראשונים, כדי שאפשר יהיה לחזור לביקור נוסף ללא תשלום במהלך השהייה באילת.
  • מופע WOW של רשת ישרוטל: נפלא. אקרובטיקה מדהימה על רקע תפאורות מרהיבות ומוזיקה. מתאים לילדים מגיל חמש או קרוב לזה.
  • אוכל: במינימרקט של ריביירה היה יקר והפירות והירקות היו בדיכאון עמוק. ממילא לא בישלנו הרבה במטבחון ואכלנו ברשתות הרגילות: מוזס, ארומה, ג'ירף. אילתיות ראויות לציון: פסטורי (איטלקית) וללו (מרוקאית).
  • צמות וקעקועי חינה: כדאי. אחרת ידעו בבית הספר ובגן שהיינו באילת?
  • שופינג: עשינו קצת. הבחור הגשים רצון ישן ורכש נעלי טימברלנד בהנחה של כ-300 שקל ממחירן המלא.
  • לא הספקנו, בפעם הבאה כנראה: אטרקציית (כן!) החלקה על הקרח, מזרקות עם מופע תאורה וסתם השפרצות מים כיפיות, ריף הדולפינים.

בואי נימלט מן האספלט ומן הערים המקומטות. בואי נימלט אל הלגונות השקטות, בואי לאילת, לאילת. (מילים: ירון לונדון)