"בני, לך תתקלח", אני מתחילה את הריטואל הקבוע. "טוב, אמא", עונה האוצר. כעבור חמש דקות. "נו, בני, אתה במקלחת?", למרות שברור לי שלא. "אני בדרך", כעבור עוד חמש דקות. "מה אתה עושה, חמוד?" "אני מביא פיג'מה". כשחולפות חמש דקות נוספות והמים במקלחת לא החלו לזרום, אני מאבדת סבלנות והולכת לבדוק מה מעקב אותו. הוא משחק בכפפות שנפלו מהארון כאשר שלף פיג'מה.

"תקשיב, גם אחותך רוצה להתקלח והיא מחכה שתסיים", הפעם אני מוודאת שהוא נכנס לחדר אמבטיה. בשנים קודמות הייתי גם נכנסת אחריו שלא ייתקע עוד רבע שעה מול המראה במקלחת וחצי שעה מתחת לזרם כי הוא חולם או משחק בבועות סבון, אבל היי, הוא כבר בן 10, אז אני מסתפקת בקריאות זירוז עד שהוא יוצא משם. זוהי דוגמה קטנה של כמה מסובך יכול להיות ביצוע פעולה פשוטה עבור ילד עם בעיית קשב וריכוז ובני לא בדרגה גבוהה. אפילו לא בדרגה שמצדיקה מתן תרופות למיניהן.

רק 10% יקבלו התאמות. ומה עם השאר?

תארו לעצמכם מה עובר עליו בבית הספר. אין לי מספיק מקום כאן כדי לפרט את כל מה שעובר עליו במשך יום אחד ואת כל הקשיים איתם הוא מתמודד, החל מארגון הספרים והמחברות ועד לקושי להעתיק שיעורי בית מהלוח, כי יש לו גם לקויות למידה. עכשיו, תגידו לי שהוא יכול להסתדר בעצמו בכיתה של 40 תלמידים, בלי עזרת מורה, בלי התאמות מיוחדות שמגיעות לו עקב אבחון. תגידו לי שהוא יכול לסיים בית ספר עם בגרות לגמרי בכוחות עצמו, כי זה מה שהוא יצטרך לעשות, לפי הרפורמה שהעביר שי פירון, שר החינוך הקודם. לפי הרפורמה ילדי כיתות י' שיבקשו התאמות למבחנים יקבלו אותן רק לפי החלטה של וועדה בית ספרית שתחליט אם הילד אכן צריך את ההתאמות. וועדה זו אמורה להגביל את מספר מקבלי ההתאמות למקסימום 10% מהתלמידים. אם יהיו בבית הספר יותר מ-10% המבקשים התאמות - ההחלטה תעבור לוועדה חיצונית.

מתברר שלפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד החינוך, יש יותר מדי תלמידים (יותר משליש) שקיבלו התאמות שונות בבחינות הבגרות, בזכות הגדרתם לקויי למידה. עכשיו, יכולים להיות הרבה הסברים לנתון הזה, אבל משרד החינוך בחר דווקא בהסבר כי "זהו מצג שווא". ״אחוזים לאהגיוניים מקבלים הקראה והכתבה במבחנים. ילדי ישראל יודעים לקרוא ולכתוב". באמת?! אכן, עד כיתה ד' מספר מורות טענו בפניי שבני קורא וכותב מצוין, אבל אז הכרחתי אותן לעשות לו מבחן קריאה והתברר שמצבו יותר גרוע ממה שאפילו אני חשבתי. הילד פשוט פיתח שיטות מענה לשאלות מבלי לקרוא את הטקסטים ודי הצליח "לעבוד" על כולם. אלה המורים שלפי הרפורמה החדשה ייקבעו מי יהיה זכאי להתאמות? דעו לכם שמורים מפנים לאבחון רק תלמידים שמפריעים בכיתה. ילד שקט ומנומס, כמו בני, כלל לא היה מגיע לאבחון ללא ההתעקשות שלי.

שום דבר לא הגיוני במערכת החינוך שלנו

וכן, אני מאמינה שיש אחוזים לא הגיוניים של תלמידים שמתקשים בלימודים, היות ושום דבר לא הגיוני במערכת החינוך שלנו. אין שום הגיון בלדחוס 40 ילד לכיתה, ביניהם ילדי חינוך מיוחד, ולצפות שמורה אחת תצליח ללמד אותם משהו ולא תבזבז את כל השיעור על בעיות משמעת. אין שום הגיון בכמות החומר והעבודות שמעמיסים על התלמידים במהלך השנה. אין שום הגיון בשיטות למידה מסובכות ואין גם שום הגיון במה שקורה לאחר שילד אובחן עם לקויות למידה.

למשל, הדרישה לעשות אבחון פסיכולוגי ולהוציא הון תועפות, למרות שאבחון דידקטי מציג את כל הליקויים והמלצות מדויקות למה הילד זקוק, אבל זאת הדרישה של המערכת כדי לקבל שעות שילוב. אין שום היגיון בתקציב דל כל כך למורות שילוב, שבגללו מורחים כל מאובחן שנה לפחות (עד לתקציב חדש) וגם אז מה שהוא מקבל הן שעות בודדות בלבד וגם אין שום הגיון לכך שכל מה שילד כזה יכול לקבל בינתיים זו עזרה בשיעורי בית פעמיים בשבוע. אני לא רוצה עזרה בשיעורי בית! אני שולחת אותו לבית הספר כדי שמורה מקצועית תעבוד איתו. אם אני זו שצריכה לספק לו מורים ובית הספר הוא זה שישגיח על שיעורי הבית, למה אני צריכה את בית הספר בכלל? זהו אבסורד בהתגלמותו.

הופכים את ביה"ס לשדה קרב

אני אישית בטוחה שרפורמה המציעה לצמצם את מספר התלמידים הזכאים להתאמות ל-10% ולהפוך את בית הספר לשדה קרב בין המורים לתלמידים והוריהם, היא לא פתרון. לדעתי, זוהי אף רפורמה אנטי-חינוכית, כי איזה מסר שלח שר החינוך? "אני לא מאמין לכם. אתם כולכם רמאים! לא יכול להיות שרוב המאובחנים הם מהשכבות החזקות יותר". הלו! לך תבדוק את השכבות החלשות. שלח אותם לאבחון ובוא נתערב שזה רק יגדיל את אחוז הזקוקים להתאמות פי כמה וכמה. ומה תהיה המסקנה המתבקשת? משהו לקוי במכוני האבחון או משהו לקוי במערכת החינוך? כמובן, תלוי את מי שואלים.

לסיכום, כבוד שר החינוך החדש נפתלי בנט, מאחלת לך בהצלחה בתפקידך החדש ומציעה לך בהזדמנות זו לצפות בסדרה "שש אמהות" בהשתתפות משפחתי. אתה תראה שם איזה ילד מקסים הולך להיפגע מהרפורמה המדוברת של שר החינוך הקודם. אני מקווה שתמצא לנכון לבטל אותה לאלתר וגם שתבין שמערכת החינוך זקוקה ל-restart אמיתי ושכל צעד, כל שינוי, כל רפורמה וכל שקל חייבים לשקול בכובד ראש.