"אנחנו עוברים כמעט בכל שנה דירה למקום אחר לגמרי כי זה מה שההורים שלי בחרו, לחיות כל פעם במקום אחר ולהכיר אנשים חדשים וצורות חיים אחרות. אנחנו אוהבים לעבור דירות ואני אוהבת להכיר כל פעם ילדים חדשים ומקומות חדשים ובית ספר חדש. עברתי דירה המון פעמים. לפעמים אני קצת מתגעגעת, אבל שום דירה שעזבתי לא היה לי קשה, כי רציתי ממש להכיר דירה חדשה. במקום להיות עצובה אני שמחה. כל כך רציתי לעבור. בבית ינאי יש לנו חצר ענקית שגם השכן שלנו גר שם. אנחנו נישאר פה הרבה זמן. אולי אפילו עוד שנה".

עוד סיפורים בסדרה:

המשפחה שלי

----------------

אני: מעין בן המוריה, בת 6, כיתה א'

אמא: רונית בן המוריה. אמא עובדת בבית ספר. היא מלמדת איך להתנהג אל הצמחים ואיך לעשות מהם דברים. איך לשתול אותם ודברים כאלה. היא יודעת המון על צמחים כי כשהיא היתה קטנה היתה לה חצר ענקית בבית שלה.

אבא: אייל בן המוריה. אבא שר וכותב ומנגן על גיטרה. הייתי אצלו בשתי הופעות, למשל בכפר סבא.

אחים ואחיות: שקד, בת 4. היא מעצבנת אותי נורא, כי בכל פעם שאני קמה בבוקר היא צועקת עלי כדי לשחק איתה וגם היא חוטפת לי כל מיני דברים מהחדר שלי בלי שאני שמה לב. סער, בן 3. הוא יותר חמוד, כי הוא מצחיק נורא.

משמעות השם שלי: מעין זה מים שגדלים מהאדמה. קראו לי ככה בגלל שאחרי שנולדתי אבא ראה שלט שכתוב עליו מעין וגם הם ישבו מול מעין.

ארוחה משפחתית: ביום שישי כולנו אוכלים יחד ואני אוהבת את זה כי אמא מכינה לי סלט וגם היא מכינה לי מרק. ביום שבת אנחנו אוכלים כל המשפחה עם סבא וסבתא והדודים והדודות. אני אוהבת את זה כי אני יושבת עם סבא וסבתא וסבא הוא הכי מצחיק אותי בעולם.

המטלות שלי בבית: אני חייבת לעשות שיעורי בית מבית הספר וגם אמא אומרת שאני חייבת לסדר את החדר.

הבית שלי

-----------

הישוב: בית ינאי. אני אוהבת לגור פה כי אנחנו נורא קרובים לים.

הבית: יש לנו חצר גדולה והצמחים צומחים בקלות בגלל שיש שמש גדולה וגשם חזק שיורד.

ילד:

החדר: יש לי חדר לבד ולשני האחים שלי יש חדר אחר. חבל שהם מאוד קרובים, כי הם יותר רבים מאשר שמחים להיות ביחד. שקדי חוטפת דברים גם לסער.

הנדודים: גרנו בעפולה ואהבתי לגור שם, אפילו שהיו הרבה מכוניות כשישנו, אבל היו שם מלא קומות והיו הרבה חדרים שהם שלנו. שני חדרים שהם רק שלנו. היתה לי שם חברה שגרה איתי. אחר כך עברנו למעלה שומרון והתרגשתי איך זה יהיה בדירה החדשה, אבל בסוף עברתי לגן משעמם נורא. לא היו לי שם שום חברים. אבל הבית היה כיפי, כי היו שם שכנים שמה זה כיף להיות איתם ואז עברנו לרעננה. שם היה כיף כי היתה שם חצר ענקית. והשנה עברנו לבית ינאי ואני אוהבת לגור כאן.

בית הספר שלי

-----------------

בית ספר גבעול, בית ספר דמוקרטי בגבעת אולגה.

מה מיוחד בביה"ס שלי? יש אצלנו שיעור מוזיקה, שאפשר לבחור איזה כלי שרוצים בכל פעם שנרצה לנגן ושיעור תפירה, ששם אפשר לבחור איזו תפירה שנרצה ויש הרבה אפשרויות שאפשר לתפור. אפשר להפסיק באמצע ולתפור משהו אחר וזה ממש כיף. אני בינתיים תופרת כרית קשה. אפשר גם לעצור, לצייר קצת ולעשות כיף.

בית ספר דמוקרטי זה... בית ספר שהוא לא כמו בית ספר רגיל. זה בית ספר שעושים בו קצת שעשועים, כמו למשל שיעורים כיפיים והפסקה ארוכה ואפשר לעשות שם כיף חיים. אני בחרתי את המערכת שלי, יחד עם המורות שלי, אבל אז יש לי מערכת שאני חייבת ללכת לשיעורים שבה. אם לא בא לי ללכת לשיעור מסוים, אז אני הולכת בכל זאת כי אני חייבת, אבל אז אני נזכרת כמה כיף שם.

השיעור שאני הכי אוהבת: תפירה וקרקס. אנחנו עושים שם תעלולים. אני הכי טובה בקביים.

המורה האהובה עלי: סול, המורה לתפירה והמורה רן לקרקס. אני אוהבת את סול כי היא תופרת והיא עדינה, היא חמודה וחברותית.

מה הכי חשוב שיהיה במורים? לדעת איך כיף איתם, איך אפשר לעשות איתם שעשועים, איך לשחק איתם, איך להיות איתם.

אוהבת ללמוד? כן, מאוד.

שיעורי בית: אני מכינה לבד בבית, במחשב. שולחים את זה באופק מטח.

הזמן הפרטי שלי

------------------

אחר הצהרים: אחרי שאני מגיעה הביתה אני משחקת עם שקד וסער ואני מספרת לאמא ואבא כל מה שהיה לי בבית ספר ואומרת להם כמה כיף לי איתם ואז כשיורד הלילה אני כבר מתחילה לישון. וגם לפעמים אחר הצהרים אני הולכת לשכנים שלי – יש לי חברה שקוראים לה עלמה וחברה שקוראים לה מעין – הן מבית ספר אחר, אבל הן גרות ממש קרוב. אנחנו אוהבות לשחק ולעשות כיף חיים ולחשוב על דברים ולהגיד אם זה הגיוני או לא.

הכי אוהבת לעשות בעולם: אני אוהבת הכי הכי לבוא לחברים ולבית ספר.

מאכל אהוב: פיתה עם מיונז ועגבנייה.

טלוויזיה: אני רואה הרבה טלוויזיה. אני אוהבת לראות פוני קטני.

מחשב: משחקת הרבה. הכי אני אוהבת לשחק רוץ ילד רוץ.

הכי אוהבת לעשות עם אמא: ביום שישי אנחנו רק שתינו ואז אני הכי אוהבת להכין סלט לבד ולהכין עם אמא חביתה.

הכי אוהבת לעשות עם אבא: אני אוהבת שהוא מרים אותי על הגב שלו.

הכי אוהבת לעשות עם האחים שלי: אני משחקת עם הבובות שלי וחושבת שכולם ביחד איתי, כל החברים שלי. פשוט כשאני מתגעגעת לחברים, אז אני ממציאה אותם בראש. אני מדמיינת שכולם לידי והם משחקים איתי ושכולם איתי בבית שלי ומדמיינת שכיף איתי.

הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים? יותר חברים, כי אבא ואמא הם יותר עושים איתי כיף מאשר רבים איתי. זה יותר נכון כי אני משחקת איתם המון וכיף לי איתם נורא וגם כל מה שאני חושבת שזה יפה הם אומרים גם ומה שאני מתארת שהוא מכוער הם גם מסכימים איתי וגם על תפירות שאני תופרת.

החברה הכי טובה: עלמה, כי היא מרשה לי המון לשחק איתה והיא חמודה ועדינה והיא מסכימה איתי הרבה והיא חושבת עלי והיא ממש חמודה וגם כשהיא רצה, אז היא רצה אלינו הביתה וכשהיא באה אז הכל מתחיל בכיף וישר משחקים איתה.

החלום שלי: להיות רקדנית פלמנקו. אני אוהבת לרקוד פלמנקו וגם יש לי שיעור פלמנקו. זה כיף כי יש שם תנועות שאני אוהבת – תנועות ספורט ואני הכי אוהבת את שיעור ספורט בבית הספר.

כשאהיה גדולה: הייתי רוצה לגור באילת ולהיות רקדנית פלמנקו.

מתי כועסים עלי? כשאני למשל חוטפת לשקד ולסער דברים.

הרגע הכי כיפי שהיה לי: שישנתי פעם בים. זה כיף כי ישר כשקמים אפשר לשטוף את הפנים בים ואז רוצים להיכנס לים ושואלים ואמא מרשה לי. יש פוך באוהל שעליו אנחנו ישנים ויש את השמיכה הנוחה שלי והיא נורא נעימה ומתי שאני רוצה להירדם אני נרדמת.

חיות: יש לי שלושה כלבים ואני אוהבת אותם. אני מלטפת אותם ומשחקת איתם וגם מזמינה אותם למקום שאני רוצה עם האוכל שלהם, זורקת אחד על הרצפה ואז הם אוכלים והם באים. הם יכולים לעשות סיבוב בגלל האוכל והם יכולים לעקוב אחרי בזיג-זג וזה נורא כיף איתם שמשחקים.

חוגים: חוג פלמנקו.

לגדול או להישאר ילד לנצח? להישאר תמיד ילד כי כשילדים אז יותר משחקים.

ההמלצה שלי לספר: סיפורי סבתא – כי כיף לקרוא אותו והוא ממש חמוד ויש בו תמונות יפות וגם צייר וכותב מאוד מפורסמים כתבו את זה.

טקס שינה: אמא משכיבה אותי לישון. היא מבקשת ממני ללבוש פיג'מה, משכיבה אותי במיטה, מחבקת, מלטפת אותי ונותנת לי נשיקה ואז העיניים שלי כבר חצי נרדמות. אחרי שהיא הולכת אני מדמיינת שאמא עושה לי דברים כיפיים, נגיד שאמא מלטפת אותי ופתאום זה הופך לי להיות חלום. ואז אני חולמת על מה שחשבתי.

* * *

מעין היא אחת הילדות שהגיעו אלינו דרך המייל, בעקבות הפרויקט. מכירים ילדה או ילד שמתאימים לפרויקט 100 ישראלים קטנים? ילדים שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.

שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (שמות ההורים, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.