אשטון קוצ'ר התחיל עם זה: כאב טרי הוא גילה שבמקומות ציבוריים אין לו אפשרות להחליף חיתולים לתינוקת בשירותים. "אף פעם אין עמדות החתלה בשירותי הגברים", כתב והבטיח: "המקום הראשון שאכנס לשירותים שלו ואראה שם עמדת החתלה – יקבל פרסום בדף הפייסבוק שלי".
סחתיין עליך, אשטון. התפעלתי (באמת!) ואני שוקלת למחוק את הנקודה השחורה שרשמתי לחובתך כשנפרדת מאישה מבוגרת ממך לטובת צעירה בחמש שנים.
לא לאמהות בלבד
נכון, יש דברים דחופים יותר לתקן כדי ליצור חברה שיוויונית יותר. הייתי שמחה אם האלימות נגד נשים היתה נפסקת, אם ההתייחסות לנשים כקישוט סקסי היתה נעלמת, כנ"ל האפלייה בשוק העבודה. אבל גם בדבר הזה, הפעוט כאילו, יש חשיבות. פינת ההחתלה בשירותי הנשים בלבד היא ביטוי של תובנה שאומרת, רק אמהות מחליפות חיתולים. רק אמהות מסתובבות בקניון בחופשת לידה, רק אמהות נמצאות שם בשעות שבהן הפעוטות ערים. אבא, בינתיים, בעבודה. מרוויח יותר כסף, אז ברור שהוא ממשיך את הקריירה, בעוד שהיא נתקעת בחוג ג'ימבורי בקניון. היא מפסידה סיפוק מקצועי. הוא מפסיד שעות הורות יקרות.
זה מה שעמדת ההחתלה בשירותי נשים בלבד אומרת בעצם. לכן טוב עשה עמרי אימבר חלפין, יחד עם רוני מילוא, שייבאו את הסוגייה לארץ. לעמרי יש היסטוריה של פעילות בתחום החדש והחשוב – אבות שרוצים להיות הורים פעילים. הוא באמת חושב שהעובדה שהוא גבר לא צריכה להפריע לו ליהנות מהילדים הקטנים שלו. הוא דיבר על הנושא אתמול, אצלנו, בפוסט שהתחיל את גל המחאה בארץ. מאוחר יותר העלה את הנושא כאן, בפוסט בפייסבוק שלו, שהופץ בהמון שיתופים ותגובות, בדרישה להקצות בקניונים פינות החתלה שלא מיועדות לאמהות או לאבות בלבד. ומשם, ההורים כבר לקחו את זה ועכשיו הרשת כבר מוצפת בפוסטים וממים של הורים בנושא הזה. רוב התגובות היו תומכות. הגולשת חני אייזנשטט הציעה לעשות פלאש מוב של אבות מחתלים. הגולש איתן מושקה חיבר את מצוקת פינת ההחתלה לעוד בעיה שכל הורה מכיר: איך מלווים ילד קטן בן המין השני לשירותים. היצירתיים ישבו מיד על המחשב והכינו ממים יצירתיים, שאתם יכולים בתמונות למעלה.
המחאה אגב היא לא מחאה לגברים בלבד. לא מעט אמהות הביעו את מחאתן והשתתפו בהעלת פוסטים ותמונות בנושא. גם קבוצות נשים חשובות כמו שיח פמיניסטיו מאמאזוןהתייחסו לעניין היום.
אממ... סליחה, סיימת להיניק?
חבל רק שהתחלה של מאבק מוצדק כבר הופכת, בחלק מהתגובות והדיונים, לוויכוח מיותר בין ההורים, כי אחד הדברים שעמרי וחבריו טוענים הוא, שכאשר פינת ההחתלה לא נמצאת בשירותי הנשים, אלא יחד עם חדר הנקה – זה לא פותר את הבעיה: "אני לא רוצה לחתל בחדר בו נשים מניקות. אני לא צריך להרגיש אורח או להתנצל או לשאול אם אפשר", כותב עמרי. הוא צודק. וטועה מי שכותב/ת לו, שאם נשים לא יאפשרו לו להחליף בזמן שהן מניקות – הן המדירות אותו, הן אשמות באי נוחות שלו.
מה שיפה בקמפיין הזה הוא שכנראה אפשר לקבל כאן תוצאות. הגולשת קרין שי מספרת שבעקבות תלונות שלה על כך שבן זוגה לא מוצא מקום להחליף בו חיתולים, הותקנו בקניונים בבת ים ובראשון לציון עמדות נגישות לגברים (אופס, יצא לי כאילו להיות גבר זו נכות. לא חושבת שלזה התכוונתי). אחד המגיבים: "קרין, הרבה גברים כועסים עלייך עכשיו. נגמרו התירוצים". הוסיף סמיילי. חמוד.
וזה כנראה אפשרי. בניגוד למאבקים אחרים למען שיוויון, שהם באמת קשים כשאול, כאן יש עניין פשוט יחסית, אבל חשוב. הלקוחות ישדרו לגורמים במרחב הציבורי שגברים רוצים להיות אבות פעילים והמרחב הציבורי ישדר לגברים שזה אפשרי. יש כאן גם שיעור חשוב על הכוח של הציבור ליצור שינוי, אפילו קטן. לא להחרים קניונים שאין בהם עמדות החתלה. הפעם אני לא בעד. לפנות להנהלה, לדרוש את השולחן הקטן עם המזרון ולצפות לקבל אותו. אם זה לא ילך, נראה להם שגם אשטון קוצ'רים חמודים יכולים להיות ענקים ירוקים.
ולסיום, הנה ההסבר של עמרי אימבר ורוני מילוא, על איך אתם יכולים לעזור למחאה:
אם נתקלתם בפינת החתלה, צלמו אותה, העלו לרשת החברתית וכתבו היכן היא נמצאת והאם היא נגישה לשני המינים. בנוסף, הוסיפו לסטטוס שלכם בפייסבוק את ההאש-טאג #מחאתהחיתולים, כדי שנוכל לראות אתכם.
