לא מעט אנחנו נתקלים באמצעי התקשורת בסיפורים קשים על מתבגרים, שקשורים לשתיית אלכוהול בכמות מוגזמת, המובילה לאלימות, תקיפה, פגיעות מיניות ולעתים אפילו מוות. למה בעצם ילדינו מגיעים למצב כזה? הרי המטרה המקורית בשתיית האלכוהול היא לשמוח מעט ולשחרר עכבות. משום מה, שתיית אלכוהול קיבלה איזה פירוש עכשווי וצעיר בדמות שכרות קיצונית, איבוד שליטה ואף שימוש בסמים. פנטזיות על עצמאות, שוטטות ללא השגחת מבוגרים ופריצת גבולות הופכות למציאות, הנוער מאבד כיוון ואפילו הוא עצמו כבר לא מכיר את עצמו.

לא לשלול. לדבר

אז מה עושים כדי להתמודד עם הבעיה הקשה, שרק הולכת ומתעצמת, במיוחד לפני חופשות ארוכות במערכת החינוך, כמו חופשת הפסח שלפנינו והחופש הגדול? איך אפשר לשלול מהילדים, שהם כבר בעצם אוטוטו בוגרים, את ההנאה שבשחרור ובחופש? קודם כל, לא שוללים באופן מוחלט. הרעיון המרכזי בהתמודדות והכנה של בני ובנות הנוער הוא "ניהול סיכונים" והליכה על חבל דק, אשר מאפשרים להסתכל למציאות בעיניים ועם זאת, להציב גבולות וסייגים ברורים מאוד לחגיגות.

חשוב לזכור שיוזמה והתנהגות אקטיבית היא חלק מתפקיד ההורה כמבוגר האחראי, אך יש לעשות זאת באופן המחבר את המתבגרים לבעיה. כדי לפרוט את ההתמודדות לפרקטיקה המאפשרת שיח כן ומורכב, כדאי להשתמש בחמש שאלות מרכזיות שעליהן יש לענות יחד עם הילדים ועל ידי כך להשריש הבנה עמוקה של הסכנות והאיומים שמגיעים עם שתיית אלכוהול ופריצת גבולות.

1. איפה אני שותה?

האם השתייה מתבצעת במקום בטוח, כמו בית של חבר, מועדון נוער יישובי / שכונתי או בניין תנועת הנוער, לעומת מסיבה במועדון במרכז העיר או בעיר זרה או שתייה בתחנת אוטובוס או יער מבודדים, במקום לא מוכר וללא שום קשר אל הציביליזציה?

2. עם מי אני שותה?

האם שותים עם חברים קרובים ומבוגרים כולם יחד או שמא עם כל "עם ישראל" בלי הבחנה וללא הכרה? זה אמנם נשמע לא חינוכי ואפילו קצת מוזר, אך התעלמות והטמנת הראש בחול לא תעלים את הסקרנות והרצון של המתבגרים לשתות ואם זה כבר יקרה, עדיף שיעשו זאת עם סביבה תומכת ומוכרת, שגם יכולה להציב גבולות, לעומת שתיה לא מבוקרת בסביבה מתירנית.

3. כמה אני שותה?

כאשר מדברים על "גבולות הטעם הטוב", מדברים על העניין הזה בדיוק. חשוב להעביר למתבגרים שיעור במינונים בכל הנוגע לדברים שעושים אותנו שמחים יותר ומאושרים ולנסות להסביר מה ההבדל בין שתייה במינון נמוך ומבוקר, לעומת שתייה מאסיבית ומסוכנת.

4. למה אני שותה?

בין השאלות, חשוב לעמת את המתבגרים עם השאלה הבסיסית אך המסובכת, מדוע שותים ומה המטרה של כל העניין. על ידי העמקה בתוכן ובמשמעות, ישנה סבירות גבוהה שמושגים כגון "שחרור" ו"חופש" יקבלו משמעות עמוקה יותר ולא יקודשו עד כדי התפרקות.

5. מה לא עושים? הקווים האדומים

אמנם כדאי לשאול את המתבגרים מה אסור לעשות ומה הם הקווים האדומים שלהם, אך חשוב גם להיות הורים ולהגדיר את הגבולות הברורים אותם הם אינם עוברים. בכל הידברות ושיח צריך גם סמכות ואסור לפחד להפעיל אותה במקרים שעלולים להסתיים בפגיעה חמורה.

פעמים רבות נראה כי המציאות קשה ואין באמת אפשרות לסייע ולשנות את המצב, אך בהתמדה וחזרה על מסרים, השינוי ייטמע בתוך המתבגרים, בשל העובדה שהם עדיין בשלב ובגיל בו הם יכולים להתעצב. אולי הם ישתו, אך אין ספק כי גם הדברים עליהם דיברתם יצופו בין לגימה ללגימה.

  • הכותב הוא רכז חינוכי בכפר הנוער "יפתח" של עמותת תימורה.