כולנו מכירים את הסיטואציה: אמצע השנה, זמן חלוקת התעודות בבית הספר. הילד שלכם רץ הביתה, גאה ומרוגש, מחכה להראות לכם את ציוניו ולקבל מכם פרגון והתלהבות. ויש גם ילד אחר באותו יום, בדרך הביתה, כולו לחוץ וחרד מתגובת הוריו לציוניו הנמוכים. ועוד ילד בדרך, אדיש לגמרי לכל העניין. ועוד אחד - חמוד, עם עצב כן בעיניו, כי למרות ציוניו הגבוהים, 90 הוא לא 100 ומאה היא המטרה האמיתית. הכירו את הילד הפרפקציוניסט.

מי מאתנו לא מכיר את הפרפקציוניסט? אותו ילדון שקורע את הציור לגזרים כי התוצר לא היה לשביעות רצונו; אותה ילדה שמעוניינת לעזוב את חוג השירה, למרות שהיא מאוד אוהבת לשיר, כי חברותיה שרות יפה ממנה; אותו תלמיד שספק אם נאמין שהוא באמת מאוכזב כי קיבל "רק" 95; אותו אדם בוגר שברור שהוא מבריק, אבל גם בגילו המתקדם, לא הפנים שאין באמת אנשים מושלמים. אז לכאורה נדמה לנו שמדובר בתכונה חיובית במעטה מלאכותי של מגרעת ולא לחינם תמיד הנחו אותנו שבראיון עבודה, לכשנתבקש למנות תכונה שלילית, נבחר ב"פרפקציוניזם".

האמת הכואבת היא שהנטייה למושלמות היא באמת מגרעת והשלכותיה נעות בין היעדר סיפוק בתחומים מסוימים לבין אומללות, פסימיות, ביקורת עצמית נוקשה, היעדר פעולה (פסיביות) ואף חרדה ודיכאון. החדשות הטובות הן שניתן להתמודד עם הנטייה הזו ואף למנוע אותה. קבלו 10 טיפים מועילים ופשוטים לביצוע:

1. מה אתם אומרים לו?

למרות שלכאורה נראה כי השאיפה למושלמות מגיעה מן הילד עצמו, מומלץ לשקול את המסרים שבאים מכם, ההורים. גם אם אתם אומרים לילדכם שציונים גבוהים לא באמת חשובים לכם, אך מנגד, כשהוא מגיע עם ציון גבוה הביתה אתם יוצאים מגדרכם, המסר המתקבל הוא שציונים גבוהים גורמים לכם להתגאות בו וציונים נמוכים - לא. מרבית הילדים משתוקקים לגילויי גאווה מהוריהם.

2. הדרך היא החשובה

מומלץ לתת חשיבות מרכזית להתנסויות חדשות, להשקעה והתמדה, על פני השאיפה להישגים גבוהים. כך למשל, כשילדכם מקבל ציון מעולה בבחינה, שבחו אותו על הדרך (השקעתו והתמדתו בלמידת החומר), במקום על התוצאה הסופית (הציון שקיבל).

3. לא חייב להיות מושלם

אמרו בבית משפטים כמו: "כולם טועים. הדבר החשוב באמת הוא מה שאתה לומד ולוקח איתך לפעם הבאה". מוטב אפילו לא להשתמש במילה "טעות", אלא להמיר אותה למילה מעודנת יותר, כמו "מכשול". המסר הוא: אתה לא צריך להיות מושלם. רק לעשות את הטוב ביותר שאתה יכול.

4. כשלונות והצלחות

עודדו את ילדכם לראות מעבר לפגמים. ילדים פרפקציוניסטים נוטים לראות את הכשלונות יותר מאשר את ההצלחות. כשאתם מבחינים בכך, מקדו אותם בצדדים החיוביים ובהצלחות שלהם. למשל, אם ילדכם במשחק הכדורגל לא היה זה שהבקיע את השערים, שבחו אותו על ששיחק נהדר, שיתף פעולה והיה בכושר מעולה.

5. אל תוסיפו לחץ

אל תמעיטו בערך החרדות של ילדכם לגבי הצלחתו בבית הספר. אמירות כגון: "אל תדאג, אנחנו יודעים שתקבל ציון מעולה, כמו תמיד", גם אם נובעות מכוונות טובות, יוסיפו ללחץ של ילדכם לשמור על מעמדו. במקום זאת, אמרו לו כי הדבר החשוב הוא להשקיע מאמצים ללמידת חומר חדש. למידת דברים חדשים וקבלת כלים ומיומנויות שישרתו את הילד בעתיד - הם החשובים באמת.

6. ליהנות מפעילויות

מצאו פעילויות מהנות לילדכם, גם אם הוא לא בולט בהם בהצטיינותו. למשל, חוג דרמה או ספורט, בהתאם לרצונותיו ויכולותיו של הילד. אם קשה לו להתמיד בגלל שאינו מצטיין בנושא החוג, למדו אותו ליהנות מהפעילות עצמה ולא רק מתוצאותיה. עזיבתו של ילד במצבים בהם הוא נתקל בקושי או לא בולט בהצטיינותו, תמנע ממנו התמודדות עם אחד המצבים בשכיחים ביותר שיאלץ לחיות איתם כבוגר.

7. כישלונות מהסיפורים

ספרו לילד על דמויות מפורסמות שביצעו טעויות לאורך חייהן ועדיין, לאחר מאמצים ואמונה בעצמם הגיעו לגדולות.

8. הראו להם את הכישלונות שלכם

זכרו שילדים צעירים נוטים לעשות אידיאליזציה להוריהם. חלקם אף עשויים להניח כי הוריהם אף פעם לא טועים. היו מודל לחיקוי בכך שהילד יראה שחייכם רצופים גם בטעויות ואי הצלחות.

9. האם אתם פרפקציוניסטים?

בחנו אם אתם עצמכם אינכם שוגים בפרפקציוניזם. כשאתם מחמירים עם עצמכם ומציגים דרישות גבוהות למדי, הילד יפנים ראייה דיכוטומית לפיה אדם צריך לשאוף לשלמות.

10. כולנו עושים טעויות

לעיתים, ילדים חושבים שאנשים מסוימים (המורה, מלכת הכיתה וכו') הם מושלמים. חדדו את המסר שלא קיים אדם מושלם. כולנו עושים ונעשה טעויות ולכל אחד יש תחומים שהוא מוכשר בהם, לצד תחומים בהם הוא פחות.

דנה אלוף-הראל, פסיכולוגית ילדים, מחברת הספר "הציור הלא מושלם", העוסק בנושא הנטייה לפרפקציוניזם בקרב ילדים.