מלתי שלושה בנים. כל אחד מהם ביסורים קשים ובחרטה אין קץ. את החיים הפרטיים שלי העברתי בחוסר שביעות רצון מוחלט על כך שהוריי בחרו לימול אותי על לא עוול בכפי והנה, אני עושה את זה בעצמי לילדים שלי. על מאזני קבלת ההחלטות שלי עמדו מצד אחד הטמטום המוחלט שבחיתוך ילד בריא, חוסר האמונה המוחלט שלי בדת והרעיון האבסורדי של פגיעה בילד של עצמי ומצד שני, הקונפורמיות עם המוסכמה החברתית בישראל. הקונפורמיות ניצחה והסכין לא רק הסירה שלוש עורלות, אלא גם חרטה בתודעתי את ההבנה שלא תמיד ההגנה הטובה ביותר היא ההגנה.
ברית מילה, אולי מבחן היהדות הקשה מכולם עבור אבות בעולם כולו. ובכל זאת, הנורמה מוכיחה שגם חילונים גמורים עוברים את המבחן ונשארים בחיים כדי לספר על כך. אבות הפרלמנט חושפים את דעותיהם בעניין.
הדבר הכי מטומטם שקיים / טל חן
לא הרבה זמן אחרי שקומץ האורחים והמשפחה הלכו, רצינו להחליף לו חיתול. החיתול היה קצת צמוד לדם שנקרש מהברית ופתאום הפצע נפתח. התינוק הזעיר שלנו התמלא בדם. זרמים חזקים פרצו מכלי הדם הקטנים של האיבר הקטן שעשו בו סימן, רק לפני זמן קצר.אין דרך לתאר את זה בצורה יותר דרמטית. יש לכם תינוק, בן שמונה ימים והמון המון דם יוצא ממנו. זה התינוק שאני אחראי עליו. אני הופקדתי לשמור שלא יקרה לו שום דבר רע ואני הרשיתי לזוועה הזו להתרחש. אני לא זוכר מי מאתנו החזיק אותו ביד; אני לא זוכר מי הלך להביא את צמר הגפן ואת אבקת הדרמטול בשביל לעצור את הדימום; אני רק זוכר איך אלפי שנים של מסורת וברית קדושה היו נראים לי כמו הדבר הכי מטומטם שקיים.
לפוסט המלא: ואז היה מלא מלא דם
.
למי אכפת? / אור לבו
למול או לא למול? ישנן טענות כבדות משקל לכאן ולכאן, כמו שרבים מחברי לפרלמנט מציינים. לצערי, זה לא מעניין אותי. באמת שלא אכפת לי. שום טענה ששמעתי לא הכריעה את הכף מבחינתי. לא מאמין שסבל של ילד בן שבוע גדול יותר מסבל של ילדה בת שש שמחוררים לה את האוזניים (וכן, יש את זה גם בהרבה יותר צעיר, הייתי עדין) ולא חושב שהעתיד של הילד ישתנה אם יהיה חריג כי תרבות הריאליטי שהם גדלים אליה די מקדשת את השונה. את הטיעונים הדתיים והבריאותיים אני משאיר לאלו שחושבים שהם מבינים בזה, כי אין ממש החלטה לכאן או לכאן. הילד שלי נימול כי זה היה חשוב לאמו. לי, כאמור, זה לא באמת חשוב.להפוך אותו ליוצא הדופן זו התעללות / ברק שיטרית
מבחינתי, לעשות לבן שלי ברית מילה – זו פחות התעללות מכל מצב חברתי שבו יצטרך לעמוד. את ברית המילה הוא לא יזכור – אלו יהיו שניים שלושה ימים שבהם הוא יבכה ואנחנו לא נישן, אבל זה יעבור. להעמיד אותו במצב שבו הוא צריך להסביר את המצב שאנחנו בחרנו בשבילו – להפוך אותו ליוצא הדופן, זו התעללות הרבה יותר גדולה.זה לא העתיד שלנו על כף המאזניים. זה העתיד שלו. להפוך ליוצא דופן זו בחירה שהוא צריך לעשות. אין לנו זכות לבחור בשמו. זו הבחירה שלו ויהיו לו מספיק הזדמנויות להפוך ליוצא דופן. יהיו לו מספיק הזדמנויות למרוד במוסכמות ולהוכיח שיש לו גנים של מורד.
לפוסט המלא: חותך בבשר החי
.
למסורת כוח משלה / יואב כהן-מלמד
9 חודשים של חרדות, דאגות, חששות וציפייה מסתיימים להם באושר עילאי כשלעולם מגיח גוזל קטן ושברירי. מיד עם צאתו לעולם מרחפת מעל ההורים הדילמה – האם להביא את הרך הנולד בברית אברהם אבינו? ואיך זה מתיישב עם הרצון הטבעי שלנו להגן עליו ולא לפגוע בשלמות גופו? פעמיים התמודדתי עם הדיסוננס בין הגנה טוטלית על הרך הנולד לבין המסורת עתיקת היומין. לא שהייתה התלבטות אמיתית, אלא בעיקר חשש גדול מעצם המעשה. פעמיים המסורת ניצחה. אחרי הכל, מיליוני הורים נרגשים וחוששים לפנינו (וככל הנראה גם אחרינו) עמדו בסיטואציה הזו והחליטו שהמסורת חזקה יותר. בשתי הפעמים הטקס התקיים בהתאם לפרוטוקול: אולם, אורחים, מוהל, סנדק, הורים חוששים עם דמעות בעיניים ותינוק תמים קטן שלא יודע (עדיין) על מה המהומה. העצה שלי, תעבירו את זה הלאה. תעבירו - שלושה ימים וזה נגמר; הלאה – למסורת כוח משלה.לפוסט המלא: תעבירו את זה הלאה
.
למה דווקא במרכז העצבים שלנו? / עומר להט
אבא של סבא רבא שלי עבר ברית מילה, גם סבא רבא, אחריו סבא שלי, אבא שלי, אחים שלי, אני וכך גם ילדיי. זה עניין גנטי כנראה, היהדות הזאת. עד היום אני שואל את עצמי: "אוקיי, כרתּם ברית, סבבה, אבל למה לחתוך ת'בולבול בשביל זה? למה אברהם לא אמר: "סורי, אין דיל". לא יכולתם לסגור את זה על חוזה, משהו בכתב אצל נוטריון? אולי הורדת ידיים? כוס בירה? למה להקריב את מרכז העצבים שלנו בשביל ברית? באמת, מכל מה שהיה אפשר לעשות, את זה?! גם ככה קשה לנו עם בחורות. אז למה לבאס?אני לא מתנגד לברית מילה, אבל אני גם לא ממש בעד, כי אם נוציא את הדת שניה החוצה, מדובר בחיתוך איבר בריא של תינוק, שלא עשה מאומה לאיש ורק סיפור תנ"כי על ברית בין אברהם לישות מסוימת, היא הסיבה לחיתוך איבר מינו של התינוק. אז למה בכל זאת ערכתי ואערוך בריתות מילה לילדיי? כי ככה זה עובד בישראל. אנחנו מדינת היהודים, אנחנו עם של מנהגים ומסורת, אבל יותר מכך אנחנו עם שמסתכל אחד על צלחתו של האחר או יותר נכון, אחד על איברו של האחר. אני לא רוצה להעניק לילדיי את התואר "ערל", כי ערל זה שונה, לא כמו כולם. ילדים, וגם מבוגרים, עושים את המוות גם ככה לכל אחד שטיפה חורג מהנורמה. בסופו של דבר, כולנו יצאנו נורמלים ו-וואללה, פרינו והתרבינו, שזה הצד של אלוהים בעסקה.
תפס אותי במילה / עמירם בניון
איך הוא תפס אותי במילה, נעשה ברית הוא אמר, תקבל כסף, אדמה, רכוש, עסקים והרבה ילדים מוצלחים עוד יותר. נעשה ברית, תכיר בי כאלוהים ותעשה שינוי קטן בשם. סבבה, חשבתי, עסקה טובה, לא ככה, שרי? אז מעכשיו, בעצם מהרגע שנפעיל את החוזה אני אהיה אברהם והוא יהיה אלוהים! אגב, שרי, את תהיי שרה. טוב, מה את מתרגשת? את יודעת מה עוד אני צריך לעשות כדי להפעיל את החוזה? ברית! אהההה, גם אני חשבתי שברית זה מילה נרדפת לחוזה, אבל מתברר שברית, אצל אלוהים זה אומר שאני צריך לחתוך לעצמי ולכל בן שיהיה לנו או שאנחנו רוצים שייכלל בחוזה, את העורלה. כן כן, בדיוק מה ששמעת, שרה! לחתוך את העור של ה*** שלי!לפוסט המלא: החוזה
.
פה בגלל אישתי / אליסף יעקב
כל הנושא של ברית מילה הוא בעייתי מבחינתי, במיוחד בתור אחד שגדל בבית מאוד דתי. אני מנסה להסתכל על זה בצורה אובייקטיבית: אם הייתי נכנס לחדר ורואה חבורה של אנשים ממלמלים וחותכים את מה שחותכים לתינוק בן 8 ימים, כנראה שלא הייתי מקבל את זה ברוח טובה. בסופו של דבר ולאחר שחשבתי על זה הרבה, הגעתי למסקנה שאני אמול את הבנים שלי משתי סיבות:1. החברה בישראל. אני לא מוכן שהם ישלמו את המחיר על ההחלטות שלי. החברה בישראל עוד לא מוכנה מספיק לאנשים ערלים ואין שום סיבה שהילדים שלי ישלמו את המחיר בנושא.
2. אשתי. וכל מילה נוספת מיותרת.
תפסיקו עם זה / יובל אדם
כשיואב נולד עשינו הכנות לברית באופן אוטומטי, בלי לתת לשאלות שהטרידו אותי לצוף. הדחקתי. אבל אז הגיע הבוקר של הברית. משפחה קרובה הגיעה, המוהל הגיע ופתאום התחוור לי שהדבר האחרון שבא לי לעשות בעולם הזה הוא לחשוף את הילד הקטן הזה לטכס הזה. בלי שום סיבה בריאותית, יחתכו לו חלק מהגוף? הוא יחווה כאב, סכנת זיהום בחלק מאוד חשוב של הגוף ובשביל מה? הסיבה הכי טובה שהיתה לי בראש זה בכדי שלא יהיה שונה מהילדים האחרים סביבו בגן ובבית הספר. וזהו.כבר היה קשה לסגת, אבל מצאתי את עצמי מחזיק אותו, לא מוכן לעזוב וממש נאבק בצורך פיזי לברוח איתו על הידיים שלי. איכשהו אבא שלי עזר לי לעבור את זה, הרגיע אותי וזה הסתיים. ימים אח"כ, כשטיפלתי בפצע עם חומרי חיטוי, הבטן שלי התפתלה וירדו לי דמעות של אשמה.
כשאורלי נכנסה שוב להריון וגילינו שזו בת, ממש שמחתי והסיבה המרכזית היתה שממש לא הייתי בטוח שאני מסוגל לעבור שוב את הטכס הזה. אם תגיעו יום אחד לכוכב אחר ותראו בו יצורים שקוצצים לילדיהם את קצה האף, חלקם כי אגדה מספרת שעץ בוער אמר להם לעשות את זה והשאר עושים את זה כדי שהילדים שלהם לא ירגישו שונים, תרצו לצעוק עליהם שהם מטומטמים ושכולם פשוט יפסיקו עם זה. אז אולי באמת?
חותך ומתבייש / גבריאל ויינמן
אני צבוע. למרות שאני חי במסע-צלב מתמשך נגד שילוב של כל היבט של אמונה דתית בחיי משפחתנו, בסופו של דבר חתכנו לקטנצ'יק את הבולבול. מעבר לזה, לרוב בושתי, אני חושב שנעשה זאת גם לילדינו העתידיים. אין לי מושג למה אנחנו עושים את זה. מול מבול הטיעונים והתירוצים בעד ביצוע המילה (לא "ברית מילה", עובדי אלילים יקרים שלי, אלא רק "מילה"), אפשר למצוא את הביטוי לזהות יהודית, נקיון בבולבולון, הנאה מינית גדולה יותר, חוסר שוני מול בנים אחרים במקלחות והעובדה שבארץ הנשים רגילות לאיברי מין חסרי-עורלות, עומדת העובדה הפשוטה שזו התעללות בחסר-ישע, המונעת ממניעים לא-רציונאליים. אני לא רואה את עצמי כיהודי, במובן הלאומי של המילה ובנוסף סתרתי והפרכתי בעבר את כל שאר הטיעונים שהועלו בעד חיתוך הפין של ילדים בני שבוע. עדיין, אני עושה את זה ולא יודע באמת למה. חותך ובוכה. חותך ומתבייש. חותך ומבקש את סליחתו של הילד שלי. חותך ומעורר בתוך תוכי גל של בחילה - זה נוגד את כל הערכים בהם אני מחזיק וזה מנופף במוסר הכפול שלי. אבא של אורי פוגע באורי.לפוסט המלא: לחתוך בבשר החי
.
עשינו בו מעשה ברברי / גיא רוה
כשאיתי היה בן 8 ימים עשינו בו, אמו ואני, מעשה ברברי, ברית מילה. עברו מאז 12 שנים ואני לא זוכר אם היה דיון בנושא. כשאני חושב על זה היום די מפליא אותי כמה טבעי וברור זה כנראה היה לנו. בעוד שבנושאי דת אחרים בחרנו "למרוד" וברבנות לא הסכמנו להתחתן, הרי נושא הברית פשוט נעשה על אוטומט. התייחסתי לזה כמעט כמו אל הליך ביורוקרטי.אין לי את הידע המקצועי להגיד האם ברית זה משהו חשוב רפואית, האם אכן יש לזה השפעה על ההנאה בזמן קיום יחסי מין ונושאים אחרים שעולים לדיון בנושא הברית. אני גם לא חושב שלמישהו יש תשובה אחת נכונה ומוכחת לנושא. רק נראה לי מוזר, תמוה וברברי שאנחנו חותכים חלק מגופנו, חלק שהטבע ברא. אפשר להשוות זאת למעשה הברברי והחשוך של כריתת הדגדגן. אני לא חושב שכיום הייתי בוחר אחרת והסיבה היחידה היא איך זה יתקבל אצל איתי בגיל מאוחר יותר ומה תגיד הסביבה. כן, במקרה זה אם שואלים אותי "ואם כולם יקפצו מהגג גם אתה תקפוץ?" התשובה היא להפתעתי, כן.
לפוסט המלא: ברית מילה
.
אב יהודי, גאה / אילן שיינפלד
כאשר נולדו לי בניי, מיכאל ודניאל, שאלת המילה, האם למול אותם אם לאו, לא עמדה על הפרק כלל. היה לי ברור שאמול אותם, מסיבות רבות. אני יהודי, גדלתי בבית מסורתי ולא העליתי על דעתי אפשרות שאגדל ילדים ערלים בבית. גם לא רציתי שיגדלו שונים מחבריהם וייווכחו בשוני הזה, בזמן השוואות, כפי שכל הבנים עושים בגילאים כאלה ואחרים. לבסוף, מכיוון שנולדו באמצעות פונדקאית הודית ותורמת ביצית הודית והגיור היחיד שהתאפשר לי לגיירם בו, מבלי לשקר באשר לסיבת הורותי אותם בפונדקאות או להתחייב התחייבות שווא באשר לחינוכם היהודי, היה גיור רפורמי, על אחת כמה וכמה שביקשתי להכניסם בבריתו של אברהם.לפוסט המלא: לבוא בבריתו של אברהם.
