לא פעם אני שומעת מהורים שאני פוגשת תלונות על המורה של הילד שלהם: היא לא מספיק חכמה, היא לא יודעת ללמד, היא לא מסוגלת להשתלט, היא סימנה את הילד כבר מתחילת השנה, היא נוקשה מדי, היא רכה מדי ועוד. נשמע לכם מוכר?

לא קל לנו, ההורים, עם דמויות הסמכות החינוכיות של ילדינו: גננות ומורות. העובדה שהן "לוקחות פיקוד" על הילדים שלנו מייצרת עבורנו קושי. התחושה ההורית היא שאנו אחראים על ילדינו ומשקיעים בהם רבות, שהם אהובים, יקרים ומשמעותיים מאוד עבורנו ואז, יום אחד, מודיעים לנו שיש עוד מבוגר שיהיה אחראי עליהם, שיקבע עבורם ושהם יבלו במחיצתו שעות רבות מאוד, לעיתים יותר מאשר איתנו. למבוגר הנוסף הזה יש לעיתים שיטות עבודה אחרות משלנו, סדרי עדיפויות שונים, דעות ורעיונות משלו לגבי ילדינו. יד זרה מגיעה ומתערבת. קשה, הא?

בראש שלנו יש פנטזיה ברורה: אנחנו רוצים מורה מרי פופינס שכזו: חכמה, טובת לב, מבינה אך קשוחה ועושה קסמים. מושלמת, בדיוק כמו שאנחנו רוצים להיות ההורים המושלמים. אבל מהר מאוד אנחנו מגלים, כמובן, שהיא לא בדיוק תואמת את התסריט הזה ויש לנו השגות על דברים שהיא עושה או לא עושה. אנחנו חשדנים, אנחנו בודקים אותה בשבע עיניים. יש לנו טענות ויש לנו הרבה מאוד ביקורת.

חשוב לדעת שיש קשר הדוק בין הסמכות המורית לסמכות ההורית. כשאנחנו, ההורים, מקטינים או מבטלים את סמכותה של המורה באוזניו של ילדנו, אנחנו מעבירים לו מסר מאוד בעייתי: בעיננו, אין כל ערך וחשיבות לסמכות. מבחינת הילד זה אומר שנתנו לו אישור לזלזל במורה ולהתעלם ממנה. זהירות, כי מכאן, הדרך שלו להתקומם גם נגד הסמכות שלנו היא קצרה. "אתם לא תגידו לי מה לעשות!", "אתם לא מחליטים עלי. רק אני מחליט עלי". נשמע לכם מוכר?

הקשר המשולש: הורה-מורה-ילד, אינו קל לקיום, אולם חשוב להתאמץ. שימו את האגו ההורי בצד, לטובתו של ילדכם, קחו אחריות על הקשר הזה ועשו את זה הכי טוב שאתם יכולים. הילד שלכם יודה לכם על כך בהתנהלותו. יחד עם זאת, אם נראה לכם שהמורה אכן לא מתאימה, שבית הספר לא מיטיב עם הילד שלכם, בדקו את העניין ביסודיות וברגישות וחפשו את המסגרת הנכונה עבורו. בית הספר צריך להישמר בזיכרון של ילדינו כחוויה טובה. הנה מספר כללים לקשר בריא ומועיל ביניכם לבין המורים:

כבדו את המורה

כשאנו לא מתייחסים אל המורה כאל אדם ראוי, כשאנו מדברים על כמה שהיא נוראית, בכל הזדמנות, עם בן הזוג שלנו, עם החברים, עם הילד או מעל לראשו, כשאנו מציידים את הילד שלנו באישור שקרי על חיסור או איחור, אנו נותנים לו דוגמא שלילית ואיננו יכולים לצפות ממנו שידבר אליה בנימוס, שירצה ללמוד אצלה או שלא ירמה אותה. עלינו לתת יחס מכבד למורה, בדיוק כפי שאנו מכבדים אנשים אחרים בחיינו. שימו לב, זה גם לא מכבד להתקשר למורה בשעת לילה מאוחרת או אחר הצהריים, כשהיא עם ילדיה ולדרוש בקולי קולות הסברים מיידים על משהו שקרה היום בכיתה. זכרו תמיד שאתם המודל. הילדים שלכם רואים ומעתיקים.

היכולת שלכם לזכור ולהעביר לילדיכם, שהמורה היא בת אדם, בעלת עולם וחיים גם מחוץ לבית הספר, שיש לה משפחה, ילדים, תחביבים, תכונות טובות יותר וטובות פחות, גורמת לילדים להרחיב את ספקטרום ההתבוננות שלהם על העולם ולהיות סבלניים וסובלניים כלפי אנשים שונים.

התייחסו אל המורה כאל שותפה לדרך

הילד שלכם, מה לעשות, מבלה שעות רבות מאוד בבית הספר. המורה שלו מהווה עבורו דמות משמעותית ורבת השפעה. נסו עד כמה שאפשר להפוך אותה לשותפה מוצלחת. בתור שכזו, חשוב כאמור לכבד אותה, לשתף אותה בפרטים חשובים הקשורים לילד שלכם, שכדאי שהיא תכיר, ליידע אותה בשינויים המתרחשים בחייו, להתייעץ איתה סביב התלבטויות המעסיקות אתכם לגביו ולנהוג מולה בשיתוף פעולה מירבי.

ככל שאיכות הקשר ביניכם לבין המורה תהיה טובה יותר - כך הילד ירגיש רגוע ושמח יותר, ירגיש עטוף ומוגן ויוכל להתפנות ללמידה. כשאתם נגד המורה, הילד שלכם מרגיש חצוי, יש לו קונפליקט נאמנויות והוא ומתקשה לאהוב אותה מחשש שהוא בוגד בכם ההורים ובדעות שלכם.

דמיינו את עצמכם בנעליים של המורה

בכל פעם שאתם מרגישים שאתם מלאים תלונות וביקורת כלפי המורה, נסו להעמיד את עצמכם במקומה. דמיינו אתכם עומדים, מדי יום, מול כארבעים תלמידים פעלתניים, קולניים ודעתניים וצריכים לספק מענה טוב ומותאם לכל כך הרבה רצונות, צרכים, דרישות וקשיים לימודיים, חברתיים ורגשיים. חשבו על עצמכם, מנסים ללמד את החומר הנדרש ובמקביל מתמודדים עם חוצפה, מרדנות, פריצת גבולות והתעלמות מחוקים. עכשיו דמיינו שכל זה נעשה תחת עיניהן הבוחנות של המנהלת, המפקחת והמון המון הורים חשדניים וביקורתיים. התרגיל הזה יאפשר לכם לפתח אמפטיה כלפי המורה ולזכור, שברוב המקרים, היא אינה עושה "דווקא" לילד הפרטי שלכם.

הימנעו מלגונן על הילד באופן אוטומטי

כל אחד מאיתנו מכיר את הסיטואציה הבאה: הילד חוזר מבית הספר עם מכתב מהמורה וכולו תלונות וטרוניות: "זה הכל היא אשמה. אני שונא אותה". בשנייה אחת אנחנו מופעלים. לבנו נחמץ על המלאך הקטן שלנו, שנעשה לו כזה עוול. אנחנו מרחמים עליו, מזדהים איתו (ואולי גם נזכרים במקרה דומה שקרה לנו כשהיינו בבית הספר), מתקוממים נגד המורה, שכשנזפה בילד גרמה לנו לחוש הורים לא מוצלחים ומוצאים את עצמנו מבטאים את התסכול שלנו בקול רם מול הילד.

ומה יקרה מחר כשהוא יחזור לכיתה? איך הוא יוכל לבלות יום שלם עם המורה הזו? גם כאן עלינו לשים את האגו ההורי שלנו בצד, לפעול בתבונה ולעצור לרגע. בררו עם הילד מה בדיוק קרה ונסו לראות איפה האחריות שלו בסיפור ומה הוא יכול לעשות אחרת. בסוף הוא זה שיצטרך לקום מחר בבוקר וללכת שוב לבית הספר. אם אכן קרה פה משהו לא תקין מצד המורה אז צריך למצוא את המקום הנכון, הזמן המתאים והדרך הראויה לברר את העניין עם המורה. נסו לא להתפרץ.

קחו חלק בפעילויות בית הספר

אם זה בטיולים של הכיתה, בארגון מסיבה או יום כיף. מפגש עם המורה, הכיתה והילד שלכם מחוץ לכותלי בית הספר יזמן לכם זווית ראיה חדשה על המורה ולה עליכם וגם הזדמנות להעמיק את ההיכרות ולחזק את הקשר.

מעורבים - לא מתערבים

המורה היא אשת מקצוע. היא אחראית על הכיתה והיא עושה זאת על פי הבנתה ויכולותיה. היא המומחית לחינוך, בדיוק כפי שאתם, המומחים לילד שלכם. גם אם משהו לא נראה לכם, גם אם יש לכם השגות והערות לשיפור, בדקו קודם כל עם המורה איך היא רואה את הדברים ומתוך מה היא פועלת. יש סיכוי סביר שתגלו שהיא פועלת בצורה הגיונית ובאמת "רואה" את הילד שלכם. הזכירו לעצמכם איך אתם הייתם מרגישים בעבודה שלכם, אילו היה מגיע מישהו חיצוני ומטיח בכם האשמות על דרך ההתנהלות שלכם, נוזף בכם ונותן לכם עצות לשיפור. תהיו מעורבים, אבל זכרו שהמורה היא האחראית כאן.

  • קרן יטיב היא יועצת משפחתית בכירה, בעלים של מרכז הפיל הצבעוני - מרכז לטיפול במשפחה.