שני ספרים מרגשים במיוחד הגיעו אל תיבת הדואר שלי לאחרונה. שניהם נכתבו על ידי נשים נפלאות שאני ממש שמחה שזכיתי להכיר אישית. האחד נכתב על ידי המורה שלי, גילה רונאל, האישה והאגדה, אצלה עשיתי לפני 11 שנים קורס הכנה ללידה ולפני כמעט עשור גם קורס דולות. השני נכתב על ידי נועה לזר-קינן, שחקנית, תסריטאית ומחזאית, שיצא לי לעבוד איתה לאחרונה ולהכיר מקרוב את חוכמתה הייחודית.
ספר אחד עוסק במוות או יותר נכון, במה עושים החיים עם הסיפור הזה של המוות. השני עוסק בהריון ובציפייה לחיים שאחרי הלידה, אבל מבחינתי שניהם עוסקים בחיים, בתקשורת ובנשימה ובמה שאפשר ובמה שצריך ובנו. "תרנגולת וביצה" הוא ספר מצחיק עד דמעות ו"השמיים של סבא" הוא דמעות נטו. טוב, לא רק.
תרנגולת וביצה
ספר המתנה החדש האולטימטיבי שלי לאמהות שמצפות. אמהות שמצפות לתינוק, שמצפות ללידה, שמצפות שמישהו יגיד להן שככה זה בסדר. נועה לזר-קינן אומרת להן את זה. בחריזה שהיא לא פחות מגאונית, מארגנת לזר חנינה כוללת לכולם, גם לאמא וגם לאבא, גם לתינוקות שבפנים וגם לרופאים שבחוץ, גם לחלומות המוטרפים של ההריון, גם לחברות ולשכנות שמטריפות את דעתך, גם לאלו שקורנות כל ההריון וגם לאלו ששונאות את זה חצי מהזמן ובחצי השני בוכות.
באיורים חכמים ומלאי הומור מנחיתה קרן מאי מטקלף, המאיירת, היטב וברגש, את כל ההרמות לווֹלה שלזר מרימה לה, כאמור בגאונות, דף אחרי דף. אז בהצלחה לרצפת האגן שלך מותק, כי את תצחקי טוב-טוב ב"תרנגולת וביצה" וגם זה תר(נ)גוּל מצוין לקראת הלידה.
השמים של סבא
ואחרי שצחקנו, הגיע הזמן לבכות. אודה ולא אבוש. אמנם קראתי את כתב היד, אך כשהגיע לידיי העותק החתום (אני אוהבת כל כך הקדשות אישיות בפנים הספר!) מגילה, התיישבתי לקרוא ובכיתי מהדף הראשון ועד האחרון.
רונאל נוגעת ביד אמיצה, בוטחת ורגישה בנושא שכמעט לא מדברים עליו – מוות במשפחה. היא מספרת על בן, ועל סבא שלו, ואמא שלו, אומרת "סרטן", השמיים לא נופלים, מלווה כמו הדולה שהיא את המשפחה הקטנה בדרכה אל הפרידה הבלתי נמנעת, מאפשרת לנו להיות חלק מהדרך שלהם ולהרגיש בעצמנו, בלי יותר מדי הסברים, שאפשר. אפשר לחיות ולנשום ולאהוב. אפשר גם למות ובכל זאת להישאר ואפשר גם לדבר עם הילדים על מוות ולהישאר בחיים. "השמיים של סבא" הוא ספר שהיה צריך להיכתב. ספר לילדים שלנו ולילדים שבנו, לילדים שאנחנו עדיין ולאלו שעוד נהיה.
ספר "קטן", כתוב בשפה פשוטה ובגובה העיניים, מלווה באיורים נעימים וחכמים של המאיירת NOZOMI INOUE, אל תנסו להגיד את השם הזה בבית. פשוט תקראו, תבכו, תנשמו ותהיו שמחים שגילה כתבה את "השמיים של סבא", כי הספר הזה היה צריך להיכתב.
