"באמת יש פיות?" שואל אותי בני בן השבע ואני בוחנת בקפידה את פניו בניסיון להבין איזו סוג תשובה דרושה לו. האם הוא שואל מתוך סקרנות וברצונו לדעת את ה"אני מאמין שלי" או שהוא רק מחפש חיזוק ל"נכון שיש פיית שיניים ואם אשים שן מתחת לכרית, מחר אמצא כסף?"

  (צילום: shutterstock)

אל תקנו פיות בשק

אני זורמת עם האמונות שלו, גם אם נראה לי שהוא כבר קצת מבוגר בשביל סיפורי אגדות. לא אשכח את האכזבה שלי כשאמי הציעה לרכוש יחד את המתנות לנובי גוד (נוסח רוסי לחג המולד), בזמן שעדיין נאחזתי ברעיון ש"סבא כפור" (סוג של סנטה קלאוס) הוא זה שמביא אותם. למען ההגינות כלפי אמי, כבר הייתי די בוגרת ובתוך תוכי היה ברור לי לגמרי שאין דבר כזה "סבא כפור" ומי שאחראי לכל הטקס הזה של הכנסת המתנות תחת העץ בדיוק בחצות (באופן יצירתי ביותר) - אלה הם הוריי. למרות הידיעה הזו, לא הייתי מוכנה לוותר על מאית הספק שנותרה לי. הספק הזה פירושו עוד כמה רגעי קסם אחרונים של ילדות.

ואפרופו ספק, השבוע קראתי כתבה על חבורת ספקנים ישראלים המציעה לבדוק כל דבר לעומק ולא לקבל שום מידע כאיזושהי עובדה מוגמרת. הם מדברים על תרופות טבעיות, אסטרולוגיה, כדורים למכונת כביסה ולמעשה, כמעט על הכל. הרי כמה "עוּבדות" אנחנו בודקים באמת בעצמנו? לרוב אנחנו מסתפקים בהמלצות של הקרובים אלינו או של מעצבי דעה למיניהם. זוהי עובדה שמנוצלת היטב על ידי פרסומאים.

בנקודה הזו אני מסכימה עם החבר'ה הספקנים. אנחנו ניזונים מהמדיה המניעה אותנו לצרוך חפצים ומוצרים שונים תחת הבטחות שווא של "נהיה בריאים יותר", "יפים יותר", "מאושרים יותר". כפי שנאמר, "אל תקנה חתול בשק". הבדיקה של המוצר, ניתוח עלות-תועלת והשוואת מחירים, יכולים לחסוך לנו כסף רב. אין ספק בכך. מוצרי צריכה ניתנים לבדיקה. לא קשה לוודא האם אכן כדורי כביסה מועילים או האם אכן מהירות הגלישה משתפרת וכדומה. שחור או לבן, עובד או לא.

אולי יש איפשהו דלת מסתור?

אלא שקיימים גם תחומים אפורים בחיינו. הרפואה האלטרנטיבית למשל, נופלת לתחום האפור. האם דיקור סיני הוא טיפול אפקטיבי? יש אנשים שהטיפול עזר להם ויש כאלה שלא. נכון, התחום רווי שרלטנים, אבל מצד שני, נותן מענה לרבים. לא במקרה הקופות בארץ אימצו אותו תחת גגותיהן. אף אחד לא יכול לומר בוודאות מה בדיוק עובד שם. נכון גם שלאלמנט של "האמונה העיוורת" חשיבות רבה במסגרת הטיפול. מזמן גילו חוקרים את "אפקט פלצבו" והופתעו לגלות שתרופות דמה משפרות את מצבם של החולים לא רק ברמה הפסיכולוגית, אלא אף ברמה הפיזיולוגית. אז אולי הטיפול עובד כי הוא באמת פותר את הבעיות שנוצרו ואולי הטיפול עובד כי אנו מאמינים בו וכל השאר מסתדר בעצמו. מה זה משנה? מה שחשוב זו התוצאה הסופית. מרגישים יותר טוב? הטיפול היה שווה.

מה שאני מנסה לומר, זה שנכון - הקסם נמצא במוחות של אנשים, אבל אנו זקוקים לו - חלקנו פחות וחלקנו יותר. בכוחה של האמונה העיוורת לספק לנו תקווה ברגעי ייאוש. אולי בני אדם פתיים במובן הזה, אבל מפחיד לחשוב כיצד העולם היה נראה ללא הפתיות וללא האמונה. לדעתי, שכל אחד יאמין במה שעושה לו טוב על הלב. מי אני או אחרים שנשפוט? יש המאמינים באסטרולוגיה או נומרולוגיה ויש המאמינים בברכת הרב. כמו שבתי בת עשר אמרה: "מי אמר שאין קוסמים בעולם? אולי ישנה איפשהו דלת מסתור לעולם הקסום שאנו המוגלים (היא עכשיו בקטע של הארי פוטר) לא מודעים אליה?"