אישה ביום: פרויקט נשים 365

"לכל אישה יש לפחות רגע אחד או מיליון ששווה לשתף. אין חוקים על מה נדבר. יבוא מה שיבוא ויעסיק באותו רגע, מה שיבלוט ויבקש לצאת, מה שישמש כהשראה, יעורר מחשבה, יביא נחמה או מה שזה לא יהיה. אתם מוזמנים להצטרף אלי למסע הזה, לשתף, להקשיב, להיות".

לפני שנה, 5 ימים לפני יום האישה, דיפדפה ענת מגל בעיתון העסקי עליו היא מנויה. "החלטתי שמספיק. בכל פעם אותן נשים בתקשורת, נשות הקצוות – אלו שמצליחות מדי ואלו שסובלות מדי. ומה קורה עם הקולות של הנשים שבאמצע, הנשים ה"רגילות", אלו שאינן יכולות להחזיק כתבה שלמה, אבל רגע קטן שיחלקו איתנו, יכול להחזיק אותנו עם קצת יותר כח, אוויר, תקווה?"

ממש באותה שנייה, החליטה ענת, אמא לשלושה, עוסקת בשיווק, עצמאית, להקים את פרויקט "נשים 365". לראיין – בכל יום אישה אחת, לכוון אליה את הזרקורים ליום אחד, לתת לה מקום להביע – בשאיפה שהדברים שלה ייכנסו ללב של הרבה נשים אחרות. בכל יום במשך השנה האחרונה העלתה בבלוג שלה ראיון ותמונה - אישה אחת שפגשה בדרכה. "האישה הזאת יכולה להיות כל אחת", היא אומרת ומספרת שהיו לא מעט נשים שהגיבו מיד ב"אותי? מה מעניין בי?" לדעתה של ענת כל אחת מעניינת. "אנחנו לא רגילות לשים את עצמנו על במה", היא מסבירה אותן. "ולראות כמה אנחנו מהממות וסופר-על, לא כי אנחנו פמיניסטיות או כל הגדרה אחרת, אלא כי אנחנו מי שאנחנו, נשים שמתמודדות עם מורכבות רבה".

היא ראיינה נשים מכל שכבות האוכלוסיה, מכל איזור וממגוון אתני רחב: יהודיות, חילוניות, דתיות, בדואיות, ערביות ונוצריות, מגיל 6 ועד 96, ממגוון עיסוקים מאוד רחב. בתוך הפסיפס המקסים שבנתה ענת בפרויקט, ניתן לחוש גם את רוח התקופה, את השנה האחרונה שעברה עלינו. המחאה החברתית, חזרתו של גלעד שליט, החגים, יחד עם נושאים שהיו מאז ומתמיד בשיח ה"נשי" – הבית, המשפחה, הקריירה, קשיי החיים, השמחות.

היום, ביום האישה, היא מסכמת את הפרויקט – 365 נשים, שריגשו לא מעט נשים אחרות. הנה כמה מהן:

"תסתכלי עלי, הנה, זה שאני אמא זה לא אומר שאני צריכה להיות 24 שעות בבית. כי מה קורה, הילדים גדלים ואז האישה מוצאת את עצמה בערך בגיל 45 בין 4 קירות ועם בעל שחוזר מאוד עייף בערב. משעמם לה. היא לא עסוקה, היא לא יוצרת. כמה אפשר לנקות את הבית, הנה, נקי. כמה אפשר לבשל? אלו ימים של ריקנות".

יום 65, אבתיסאם, מוסלמית אדוקה, פמיניסטית.

"אני תיכף בת 62 וחיה חיים כאילו אני בת 20. כל החברות שלי בנות 20-30. בגילי כמעט אין לי חברות. אני נשואה לגבר שצעיר ממני ב–24 שנה, חתיך לא נורמלי, שדומה לג’ורג’ קלוני. הוא מאוד מצליח, אבל תזכרי שמאחורי כל גבר עומדת אישה".

יום 225, ציפורה, חיה בלאס וגאס, בת 62, עם תאומות שילדה בגיל 56.

"אחרי 5 חודשים שהיינו יחד, אני והיא, הבן הבכור שלי התאבד. הגיע מצב בו העצב והשמחה היו באותן עוצמות. הכל היה קיים זה לצד זה. כשהבנתי שהקשר שלי עם שרהל’ה רציני, סיפרתי לכולם מיד. הוא היה היחידי שזהר משמחה בשבילי".

יום 179, תמי, מאיירת וראש חוג.

"כל קשר עם אנשים היה דורש ממני מאמץ מאוד גדול. אף פעם לא הרגשתי בנוח באינטראקציה חברתית. פשוט נמנעתי מזה. זה היה מתיש אותי. כל הזמן כשאת שם, את מנסה לבדוק אם זה בסדר מה שאת עושה עכשיו. גם אם שרדת את השעתיים, את מרגישה שעבדת מאוד קשה, וזה בטח לא היה משהו שנהניתי ממנו".

יום 24, טלי, שסיפרה על התמודדות עם דיכאון.

"אמרתי שלא יתכן שאני אצא מהעולם הזה בלי להרגיש איך זה להיות בזוג, שמישהו אוהב אותי כל כך כמו ששניאור אהב את דנית. היו לי לפני כן אהבות סוערות, אבל זו לא הייתה התחושה של להיות נאהבת כל כך. זה לא זכור כחוויה מכוננת, מהמקום העוטף, כמו גבר שנושא אותי על כפיו".

יום 104, אלונה, שבסוף מצאה אהבה.

"זה היה מייאש מאוד, אבל אחרי זמן מה, ניסיתי לשכנע את בעלי שנעשה עוד טיפול. הוא התייאש. כל הזמן שאל אותי ‘למה את צריכה לעבור את כל הסבל הזה בגללי?’ בסוף הוא הסכים שננסה. כשנסענו להחזרת עוברים, הוא קנה לי פרחים ואז היה רגע שאני לא אשכח. הוא אמר ‘אם הפעם זה לא נקלט, אנחנו מתגרשים ואת תתחתני עם מישהו אחר’".

יום 136, אושרית, שלאחר מסע מפרך הצליחה להביא ילד.

"התרגשתי. באותו בוקר הקדים לי מאוד מחזור, שהגיע חזק במיוחד. זה הרגיש כמו צירי לידה. הרגשתי שאני הולכת לקבל את הילדה שלי. קיבלתי את המחזור בהשלמה. את אותו מחזור שבד”כ בכל הטיפולים ממש לא רציתי לראות, ופה אמרתי לעצמי שהנה, יש גם מחזור ויש גם ילדה".

יום 294, רינה, שלא הצליחה להרות ולבסוף אימצה ילדה.

"זה סיפור של התמכרויות, התמכרתי להכל, מסמים, סקס ועד ללהיות חרדית. ברחתי מכאב רגשי גדול. אבא שלי היה מאד מפורסם, אמא שלי סבלה ממאניה-דיפרסיה, ולי היה כאב, ההתמכרויות היו נתיב לברוח בקלות לברוח מהמציאות".

יום 348, ריבה, נכדתו של הרב הראשי לישראל לשעבר.

"הייתי אישה קטנה וכנועה, זאת שלא מצליחה למצוא את עצמה מקצועית. הייתי כל כולי לילדים, ואחרי שילדתי אותם לא יצאתי לעבוד בחוץ. ויתרתי על קריירה וגם לא עזרה העובדה שהוא דאג להקטין אותי כל הזמן".

יום 335, לילך, אב ילדיה רצח את שלושת ילדיה ביום הולדתה.

הפרויקט הזה הוא אני

רגע לפני סיום הפרויקט החליטה ענת לעבור לצד השני של המצלמה והרשמקול ולפרסם ראיון אחד, אחרון - איתה. יום 365. ראיינה אותה אושיק פלר. "אני אדם שנוח לו להיות מאחורי הקלעים", היא מספרת לאושיק בראיון. "אני יכולה לנהל את כל העולם, אם צריך, אבל מאחורה. עד שהבנתי שהפרויקט זה אני. לא שמתי לב שמישהו הסיט את הוילון ואני מזמן על הבמה, באולם מלא בעיניים צופות".

"באתי לכל ראיון ומיד התחברתי. זה הטעין אותי בהרבה מאוד אנרגיה. זה היה מדהים. לפעמים המעורבות הייתה קיצונית מדי, כמו בראיון עם לילך, שפשוט לא שמתי שום גבול ביני לבינה והתערבבתי לגמרי. זה היה ראיון קשה. היו לי ממש סיוטים ולמחרת בקושי יכולתי לתפקד. נסעתי לירושלים וכל הדרך אני עם דמעות. הראיון העיף אותי למחוזות שאינם שלי. גם בשיחה עצמה, אמרתי ללילך שיושבת מולה ערימה של רסיסים ומראיינת אותה. זה היה אחרת מלקרוא על זה בעיתון. היא מולי, אני רואה את העיניים שלה. זה לא משהו שעוזב".

לעמוד הפייסבוק של הפרויקט: נשים 365 .