כבר בהריון שמעתי את הביטוי המשונה "לחזור לחיים", בדרך כלל בצירוף "אז מתי את מתכוונת לחזור לחיים?" השואלים והתוהים בטח התכוונו למשהו בסגנון "מתי את מתכוונת להיפגש עם חברות כמו שהיית פעם, מתי את מתכוונת לצאת בלילה לברים והופעות, מתי תחזרי להיות זמינה בנייד 24/7 ומתי תמצאי עבודה של 8-8" או בקיצור "מתי התינוקת תפסיק להיות מרכז העולם שלך?"
אז התשובה החד משמעית שלי היא - אף פעם. קרה לי הדבר הכי מדהים בעולם, הדבר הזה שהפך לי את העולם ואת סדרי העדיפויות ובלא מעט מובנים יצק משמעות לחיים הבנאליים, חסרי התוכן הממשי ונטולי ההתרגשויות האמיתיות, שלא מעט אנשים משום מה מתעקשים להחזיר אותי אליהם.
הסיבה שהחלטתי ליצור חיים חדשים, במובן העמוק ביותר של המילה, היא שקצת נמאס לי לשבת בברים, להשתכר ולעשן. קצת נמאס לי לצאת שלוש פעמים בשבוע להופעות של אמנים שעושים חרא של מוזיקה רק כדי לא להיות עוד ערב בבית. קצת נמאס לי שהפלאפון הפך לאיבר נוסף בגוף שלי וממש נמאס לי מעבודה שאף פעם לא נגמרת ומהמרוץ המיותר.
בחיים החדשים שלי גיליתי דברים מדהימים על עצמי, על בן הזוג שלי, על מה זה לחיות כמשפחה. גיליתי שאני מוכנה לעבוד בשעות משוגעות, לרדת מרצון ברמת החיים והכל רק בשביל להמשיך להיות עם הילדה שלי. גיליתי מה זה להיות תשושה, עצבנית, מיואשת ועדיין הכי מאושרת בעולם. גיליתי אהבה שלא ידעתי שקיימת ושאני רק בהתחלה שלה. גיליתי שהרבה דברים שהיו נראים לי הכי חשובים בעולם, הם תפלים וחסרי משמעות. גיליתי שרק מהמקום הזה אני יכולה ליצור לעצמי את הדברים שאני באמת אוהבת, שאני באמת טובה בהם.
מאוד אהבתי את החיים הקודמים שלי, אבל אני מאוהבת בחיים החדשים שלי, גם אם מבחוץ הם נראים משעממים לאללה. אני לא ממש רוצה להחליף רביצה על הספה עם הבעל שלי, מרחק 2 חדרים מהבת הישנה שלי, באיזה בר מעודכן ואפוף עשן. אני אוהבת את זה שבין 14:00 ל-16:00 הפלאפון שלי סגור כי אנחנו ישנות ביחד צהריים ולחברות שחשוב לי לפגוש, אני מוצאת זמן. למעשה, אני לא חושבת שאני יכולה כרגע לעשות משהו יותר משמעותי מליצור את המקום שלי בעולם הזה ומלגדל את הבת שלי, לעקוב אחרי כל תנועה ומחווה חדשה שלה וללוות אותה כשהיא גדלה בעולם הזה.
אז מתי אני אחזור לחיים? אף פעם. כי לא השארתי שם שומדבר מספיק אטרקטיבי ואת כל מי שאני אוהבת וכל מה שחשוב לי, לקחתי איתי לחיים החדשים שלי.
לא מוותרת על שנ"צ (צילום: shutterstock)
