זה יום חשוב, אבל גם עצוב.

זהו יום חשוב היות וביום הזה קבע בית המשפט הגבוה לצדק של מדינת ישראל שכשאישה אומרת 'לא', זה אומר: לא.

זה לא אולי, זה לא.

והוא קבע את זה חד משמעית. פה אחד.

"זה לא אולי. זה לא" (צילום: ליהיא לפיד)
"זה לא אולי. זה לא" (צילום: ליהיא לפיד)

היום הזה חשוב כי ביום הזה הודיע בית הדין הגבוה לצדק שהוא מבין מה נשים עוברות. שהוא מבין שאישה אשר סבלה מניצול מיני בידי אדם שהוא המעסיק שלה, מותר לה שייקח לה זמן עד שהיא תתפטר או תתלונן, כי בית המשפט מבין כמה זה מלחיץ. וכמה זה קשה. ולתוך איזו סערה זה מטיל את המתלוננת, את משפחתה את נפשה ואת כל חייה.

בית המשפט עמד היום והודיע, לכולנו, ששבעת מדורי הגיהנום שעוברות מתלוננות בבואן להוכיח אונס או הטרדה מינית, לא עושים עליהן שום רושם. חקרו אותן, הטילו בהן דופי, על עדות אחת מהן אפילו ויתרו, אבל בסוף, ברגע האמת, בית המשפט הקשיב להן.

והאמין להן.

מסר זה הוא מסר חשוב מאין כמותו לכל אישה ונערה.

בית המשפט הודיע היום שזה לא את, זה הוא.

היום הזה חשוב.

היום הזה חשוב כי בית המשפט אמר שמגיע לנשים בישראל להיות בטוחות.

ועבורנו, הנשים, ביטחון הוא לא לפחד.

לא לפחד ללכת ברחוב, לא לפחד ללכת לעבוד ולא לפחד לחזור הביתה. היום נקבע, מעבר לכל ספק, שמגיע לנו את הביטחון הזה.

ולא משנה איך התלבשנו, מה אמרנו, אם ברגע האמת אמרנו 'לא', אז לזה התכוונו.

אבל היום הזה עצוב.

היום הזה עצוב היות והיום הוכח מעבר לכל ספק, שמעשים כאלו, של הטרדה מינית ושל אונס, אינם נחלתם של רחובות חשוכים ושל אנשים משולי החברה. היום הזה עצוב כי בו הוכח, מעבר לכל ספק, שמעשים אלו יכולים להתבצע בכל מקום, על ידי כל אדם. גם על ידי שר. גם על ידי נשיא.

ושגם בית נשיא מדינת ישראל אינו מקום בטוח עבור אישה.

היום הזה הוא עצוב, כי זהו יום שבו הבושה מכסה את כולנו.

היום הוכח מעל לכל ספק: היה לנו נשיא אנס.

מה זה אומר עלינו?