"שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל, תנו לה מפרי ידיה ויהללוה מעשיה" (משלי ל"א 30-31). האומנם? קוראים יקרים, קחו נשימה, הפעם זה קצת ארוך. הנושא מורכב ולא פשוט, וכמובן יש לי הרבה מה להגיד...

"לכל החברות כבר יש" (צילום: thinkstock)
"לכל החברות כבר יש" (צילום: thinkstock)

לפני שבוע הוזמנתי לשמחתי למסיבת יום הולדת של נכדתו בת ה-4 של אחד מחברי הטובים. כבכל אירוע רב ילדים, מצאתי את עצמי ללא כוונה מוקדמת בשדה מחקר קטן. הילדה המקסימה בת ה-4 המתינה בסבלנות מופתית למועד פתיחת המתנות ובהינתן ה-ok מאמה, פתחה במהירות שיא את מלאי המתנות שקיבלה לרגל המאורע. ומה היה בארסנל המתנות של הנסיכה? שמלות ובגדי מעצבים (ותוך כך גיליתי שיש בגדי מעצבים לילדים!), שרשראות בכמויות מכל הסוגים ומכל הצורות, לק לציפורניים, זוג נעלים, וגולת הכותרת: שידת איפור לילדות "אותה היא מבקשת כבר חצי שנה, ויש גם לכל החברות", לדברי אמה.

מבט חטוף בסובבים העלה את התמונה הבאה: ילדה שלהערכתי מלאו לה לא מזמן 5 שנים הסתובבה עם לק על הציפורניים (גם בידיים וגם ברגליים). אחרת, שנראתה כבת 12 (אבל בירור מאוחר יותר העלה שהיא בת 10) היתה עם שפתון וצללית על העיניים ("אני מרשה לה רק בימי הולדת" ענתה האם כששאלתי אם זה מקובל היום בגילה). נכחה עוד אחת שנראתה כבת 13 ולה היתה תסרוקת מסולסלת שלא ממש הבנתי את טיבה, אבל בסיועה של אשתי היקרה התברר לי שמדובר ב"בייביליס", מעצב השיער האישי שיש היום לכל נערה. ועוד בת דודה או קרובת משפחה שככל הנראה היתה כבר על סף ה"מתבגרת" הסתובבה בלבוש מינימלי, שממש לא מוצדק לאור קיומו של המזגן וגם בהיעדרו אני כאב לא הייתי מאפשר לה להראות כך בציבור.

אז האווירה הייתה נפלאה, וכך גם העוגה, אך כל אותה העת ראיתי לנגד עיני איך מלכת האירוע הקטנה בת ה-4 נכנסת למירוץ היופי המטורף, לא מעט בעל כורכה, כשברקע הדהד בראשי קולם של אותם הורים מתוסכלים שפונים אלי כל הזמן ואומרים "אני מבינה את הצורך להיות יפה, אבל בכל זאת פן, החלקה יפנית, איפור, לק, פוש אפ, עקבים... זה קצת מוגזם, מה עושים?" אז בואו נרד לעומקו של העניין, למה ואיפה שמים את הגבול לילדים במרוץ אחר המראה המושלם?

כן, זה נכון, עוד הרבה לפני שאורי זוהר (הרב) שאל השכם והערב "תגידו, אני יפה?", היופי דיבר ומדבר, ובגדול. אבל היום חברים, כן היום, הוא מדבר אולי בקול גדול מדי וביתר שאת. וכאשר אנו כהורים מקדישים זמן ניכר מזמננו, מכספנו ומשיחותינו ללהיות יפים יותר ובה בעת מוחם של הילדים שטוף בפרסומות, אין זה מפליא כי הם הצעירים (מאוד) יבקשו לעצמם בדיוק את אותו הדבר.

ולמה בעצם ההורים כל כך מתבלבלים כשזה מגיע לעולם היופי והטיפוח של הילדים? הסיבה לכך חברים היא שהם נמצאים כאן בסיטואציה לא פשוטה, כי הלוא באיזשהו מקום יש איזו תחושה (מבוססת או לא, אין זה נושא דיונינו היום) שליפים החיים קצת יותר קלים: מחייכים אליהם יותר, נותנים להם יותר הזדמנויות, סולחים להם יותר בקלות.

אנחנו אמנם מדברים בינינו ועם ילדינו רבות ובצדק על חשיבותו של היופי הפנימי, החשוב לא פחות מזה החיצוני, אך בפועל אנו מתקשים להתעלם מהתחושה כי הסבירות שהם יהיו מקובלים בין חבריהם, יקבלו הזדמנויות לבחור מבין רבים את בחיר/ת הלב, יקבלו סיוע ואמפטיה כאשר יתקלו בבעיה, ייבחרו למועצת התלמידים, ויצלחו את גיל ההתבגרות במינימום טלטלות, גבוהה בהרבה באם הבורא (והתורשה) דאגו כי מראה פניהם, מבנה גופם, אפם, עינהם, שיערם וגובהם תואמים את הקריטריונים המוגדרים כיפים בחברתנו.

ומה יכולות להיות התוצאות, ולמה כל כך חשוב להציב כאן גבולות? ובכן, בואו נעשה סדר בעניינים. אתחיל בכך לבל יהיה ספק: אין פסול בעידוד טיפוח במידה! זה חשוב וזה נכון וזה מתאים. אבל בזמן שנרצה ללמד את ילדינו להתלבש בבגדים ייחודיים ולהקפיד על מראה מטופח ונאה במיוחד כאשר הם משתתפים באירועים חגיגיים, לעיסוק אובססיבי יום יומי מוגזם בטיפוח המראה, במיוחד בגילאים הצעירים, יש מחיר, ולעיתים הוא כזה העלול לטמון בחובו סכנות פוטנציאליות. חשוב כי אנו ההורים נהיה ערים לכמה נקודות:

1. הגזמה וחוסר מידתיות

ככל עיסוק מוגזם אחר, גם העיסוק הלא מידתי במראה החיצוני גוזל זמן יקר, על חשבון עיסוקים אחרים, בתחומים החשובים להתפתחותם החברתית והאישית של ילדינו.

2. התנהגויות מסוכנות

מכיוון שלעת עתה יופי מתקשר עם גזרה דקה (מאוד), לא פעם ההתעסקות בטיפוח בקרב הילדים מלווה בשינויים תזונתיים ודיאטות לא מבוקרות כאלה ואחרות. נסיונות לרדת במשקל במהירות, הרעבה עצמית, חסרים תזונתיים, עיסוק מוגזם בספורט - כל אלו יכולים להתלוות לעיסוק לא מידתי במראה חיצוני. ומכאן הדרך להפרעות אכילה עלולה להיות מאוד קצרה.

3. לבוש פרובוקטיבי והתבגרות מוקדמת מדי

מכיוון שבחלק מהמגזרים התרבותיים לבוש פרובוקטיבי, המאפשר חשיפה של חלקי גוף אינטימיים במידה זו או אחרת, מזוהה עם יופי, עיסוק מוגזם ובלתי מבוקר במראה כולל לא אחת לבוש המשדר פתיחות מינית, נכונות ובגרות שאינן תואמות גיל או כוונה. חולצות בטן, חצאיות מיני ומחשופים שלא בנסיבות מתאימות ובמצבים בהם אין בקרת מבוגרים, עלולים להוביל לסיטואציות חברתיות לא פשוטות, ומה שכוון להיות אולי טיפוח תמים יכול להתפרש כהזמנה בעיניהם של אחרים. בואו נפרוש את הקלפים על השולחן: כשיופי משדר פתיחות ובגרות הוא אינו מתפרש כאסטטיקה גרידה.

4. מסרים מבלבלים

העובדה שהורים מאפשרים לילדים בגיל צעיר להתלבש בצורה שאינה תואמת גיל, מעוותת את הדימוי העצמי שלהם ומשדרת מסרים מבלבלים לגבי המצופה מהם. הורים שאינם מונעים מילדיהם להתלבש באופן המקובל בשכבות גיל בוגרות יותר, אך בה בעת מצפים מהם להתנהגות תואמת גיל בתחומים אחרים, למעשה משדרים מסרים לא ברורים, ומעוררים קשיים בהבנת הגבולות הנדרשים.

אז ת'כלס, מה אנחנו ההורים צריכים לעשות? להלן מספר עצות יישומיות:

1. להפריד בין קודש וחול

המסר לילדינו בנושא לבוש וטיפוח צריך להיות ברור ולא מעורפל, מה מתאים ומותר לימות חול ולשיגרה ומה יוצא הדופן המיועד לאירועים מיוחדים. בארון הבגדים הנעליים ואביזרי הטיפוח אולי גרים בשכנות אלו ואלו, אך השימוש בהם הינו במועדים שונים. אני בהחלט ממליץ בגילאים צעירים לעשות הבחנה פיזית כך שמדף אחד בארון, מגירה או קופסא מסויימת יכללו את אותם אביזרי טיפוח בהם ניתן לעשות שימוש בימי חג, מסיבות, שבתות וכדומה ואותם מוציאים רק בעיתות אלה ולא באחרות. לאחר השימוש, עם החזרה לשיגרה, מגיע שלב ההבדלה, בו מחזירים את אותם פריטים למקומם עד למועד הבא.

2. לחזק ולעודד תכונות אופי ולא מראה

אנו מורגלים כל כך לקרוא לילדינו בכינויי חיבה מסויימים, עד כי איננו שמים לב למשמעות הכינויים ולמסר המועבר בהם. "יפהפייה שלי", "נסיכה", "מהממת קטנה", "יפה של אמא"... כל אלו נשמעים בכל פינה ושגורים בפינו. יוטב באם נמיר כינויי חיבה אלו לכינויים בעלי משמעות שונה, המדגישה תכונות אופי ופחות מתמקדת בחיצוניות. "טובת לב יקרה", "נדיבה של אמא", "ילדה יצירתית שלי" אולי ישמעו מעט מוזר בתחילה, אך ככל כינוי יוכלו להפוך לשגורים בפי ההורים במהרה.

3. לעמוד בלחצים

הורים יקרים, המשפט "אבל לכולם מרשים" פורט לנו על הנימים. אני יודע, זה לא פשוט, אבל זו לא הפעם היחידה שבה נצטרך לעמוד איתנים ולהעביר את המסר: את זה לא! גם אם לאחרים מרשים. הציבו את הגבולות במעונכם. גם אם אצל השכנים הם פרוצים, אלה הילדים שלכם שאותם אתם מחנכים.

4. לא כל מה שמותר לנו מותר גם להם

זוהי עוד מלכודת שהקטנים גילו את השפעתה המופלאה: "אבל למה לך מותר?", ושוב אתם נדרשים לעמוד יציבים ולא ליפול למקומות של היסוס, כי חברים, יש דברים שמותר רק למבוגרים. וזה בסדר, וזה נכון וכך צריך להיות, ואין סיבה להתנצל. בעזרת השם כשתגדל, גם אתה תוכל. אפשר ומומלץ להסביר רציונל, אבל עשו זאת פעם אחת, בפעם הראשונה שסרבתם לבקשה כהסבר מקדים ולא לאחר התנגדות, אבל אחרי הפעם הזו היחידה, העניין סגור. אל תגררו לתהליך של משא ומתן או ויכוחים.

5. לשים לב להתנהגות שלנו

אתם הרי יודעים, ילדים קולטים הכל. שימו לב באיזו תדירות אתם משוחחים על ענייני טיפוח וחיצוניות בנוכחות הילדים, עד כמה אתם מעבירים מסר שזה נושא מרכזי בחייכם שיש לעסוק בו ולהשקיע בו זמן. בחנו את עצמכם. האם אינטראקציות רבות שלכם עם הילדים מקושרות לעניין זה (תסרוקות, בחירת פרטי לבוש וכדומה)?

6. טיפוח וחיזוק של עיסוק בפעילויות שונות

הזמן ביום הוא מוגבל. ככל שתטפחו ותעודדו עיסוק בתחומים אחרים, בהכרח יקטן הזמן אותו יבלו הילדים בטיפוח ושיפור מראם החיצוני. עודדו את הילדים לעסוק בפעילויות מגוונות, חשפו אותם למשחקי קופסא, פאזלים, קריאת ספרים, פעילויות יצירה, ריקוד, שירה, המחזות וכדומה. כל אלו מהווים פעילויות נהדרות לשעות העירות הפנויות, ומקור מצויין לתשומת לב מכם ההורים. עם מעט יצירתיות תוכלו להעשיר את עולם הפנאי והתחביבים של ילדיכם ואלו רק יצאו נשכרים מהעניין.

אז בסיכומו של דבר, כשזה מגיע לטיפוח, חן ויופי מה נדרש מאיתנו ההורים? לשים יותר לב, לקבל החלטה ולנקוט בגישה קצת יותר שמרנית, קצת פחות מתירה, וכן, קצת יותר מגבילה חברים. גבול זו לא מילה גסה. אנחנו גם הפעם עושים את זה בשבילם ולטובתם, ובל נשכח זאת.

נ"ב - לאבות שבין קוראי, אל תפטרו עצמכם בטענה שזה עניין של נשים ובכך תחלצו ממעורבות. אני פוגש אתכם מודאגים מאוד אחר כך כשמגיע גיל ההתבגרות.

תודה מיוחדת ליעל שורצמן בן אדרת על הסיוע בכתיבת טור זה.