לירון היא אישה תמירה ומרשימה וגם אם חד הורית ליעל, הסובלת מתסמונת דאון. לפרנסתה פתחה מעון שכונתי פרטי לטיפול בילדים, מצויד בצוות מקצועי מיומן של גננות ומטפלות. כל ההורים נענו ברצון לבקשתה לשלם למפרע במזומן שנה מראש, לדבריה, כדי לממן עבור בתה ניתוח פלסטי פרטי לקיצור הלשון ושיפור המראה. תוך שבועות ספורים ננעלו שערי המעון עקב נושים שהתדפקו על דלתו. התברר שמדובר בנוכלת סדרתית שמנצלת את הנכות של הבת לרווחיה האישיים ללא כל נקיפות מצפון. פעם קראו לאנשים כמותה פסיכופתים. היום מכנים אותם בעלי הפרעות אנטי-סוציאליות.
הכתבות הקודמות בסדרה:
נוכלות, בוגדנות והרסנות
כמו כל הפרעה, גם הפרעה זו נמצאת על פני רצף של חוסר מצפון. לירון חוברת לשורה של נוכלים ומתחזים ששכיחים בחברה בה אנו חיים. קווים פסיכופתיים ברמה זו או אחרת ניתן לזהות גם אצל אותם פוליטיקאים שמתאפיינים בחוסר נאמנות לאידיאולוגיה ושמירה קפדנית על האינטרסים האישיים שלהם. בדרגה החמורה מדובר ברוצחים שכירים שעושים את מלאכתם ללא הנד עפעף ומתאפיינים ברמה גבוהה של אגרסיביות והרסנות.
סימני אזהרה
שורשיה של האלימות והעבריינות בקרב בני נוער נעוצים ב"הפרעת התנהגות" (בנים מגיל 10 ובנות מגיל 14). בנוסף לחוצפה בולטת כלפי דמויות סמכותיות, בולטת אצלם התעלמות מזכויות הזולת ללא כל סימן לנקיפות מצפון. ההתעלמות מתבטאת בהצקות לבעלי חיים, הרס רכושם של אחרים, בריונות, אלימות, הצתות, גניבות, שקרים, השתמטות מבית הספר ובריחה מהבית. תוך כדי חיפוש אחר פרנסה קלה וארעית, רבים מהם מסתבכים בפעולות עברייניות של העולם התחתון, ביניהן גניבות והתפרצויות, זנות, סרסרות ומכירת סמים ועקב כך שורה של מאסרים חוזרים.
חוסר מצפון
מצפונו של הטיפוס האנטי סוציאלי לעולם אינו מייסר אותו ואין הוא חש רגשות אשמה. לורנס קולברג (1927 - 1987), פסיכולוג התפתחותי אמריקאי, טוען שהפסיכופתים סובלים מרמת שיפוט פרימיטיבית ביותר: "איענש או לא איענש". רמת שיפוט כזו של הימנעות בשל החשש מעונש היא טיפוסית לילדים עד גיל תשע, חלק מהמתבגרים ועבריינים קרימינליים בכל הגילאים. לשיטתו של לורנס, בגיל שנתיים לערך תפקיד ההורים הוא לפתח את ניצני הרגישות לזולת באמצעות גיבוי של אמפתיה בפרס והענשה על התנהגות רעה. ילדים כאלו קרוב לשנה הרביעית כבר יפנימו את תגובות ההורים ולכן יחושו רגשות אשמה על מעשים רעים גם בהעדרם. כך כשההתפתחות תקינה, הילד מסוגל כבר מגיל צעיר להזהיר את עצמו מפני מעשה רע.
איך נוצר כשל בהנחלת מצפון?
לפעמים הכשל בהנחלת המצפון נגרם בשל דמויות מטפלות ליברליות יתר על המידה. בגלל נטיות אופי או עקב קושי ועייפות, חלק מן ההורים ותרנים בדרכי חינוכם. הורים כאלו מאפשרים לעיתים קרובות להפעיל כריזמה אישית של ביטוי חרטה. רוב הסיכויים שאם יתמידו לוותר לו בשל הצהרות מן השפה ולחוץ הם יגדלו צאצא שלומד לחמוק מעונשים ומכללים בצורה מתוחכמת ובסגנון פסיכופתי.
לפעמים הכשל נגרם בשל היותן מופרעות במידה דומה. כאשר מדובר בהורה עבריין שהיווה מודל לחיקוי, נוצרת הזדהות שמתבטאת באימוץ של אותם דפוסי פעולה. ולבסוף ובמקרים אחרים מדובר במדיניות ענישה בלתי עקבית בגלל שאותם ילדים מתאפיינים ביצרים חזקים. מדובר בילדים הנתונים למצבי רוח משתנים, מרבים לבכות ולהתרגז ומפגינים קושי רב בהסתגלות למצבים חדשים. לכן גם הוריהם מתקשים בהנחלת מערכת ברורה של נורמות התנהגותיות. ליברליות מפליגה, הורה פסיכופת וחוסר עקביות אל מול ילדים סוערים, מייצרים ילדים פורעי חוק המשוועים לגבולות העונש מצד החברה.
הטיפול
לבעלי הפרעה פסיכופתית אין מוטיבציה לפנות לטיפול. כאשר הם פונים הם מופנים בדרך כלל ע"י עורכי הדין בניסיון להשיג חוות דעת שיקלו או יפטרו אותו מעונש בשל חוסר כשירות לעמוד לדין. המציאות מלמדת שלפסיכופתים ה"טהורים", אלו בעלי ההיסטוריה העבריינית שהסתיימה במקרי מוות או פגיעה ללא ייסורי חרטה - לא ניתן לסייע.
מסיכוי טוב לשיקום נהנים אותם מטופלים שמסייעים להם הגיל צעיר ונהנו לפני תקופת הפורענות מתפקוד תקין ומיכולת הפנמה טובה של ערכים. בסיכון גבוה נמצאים ילדים הגדלים במשפחות המתאפיינות בחוסר ארגון קיצוני. במקרים כאלו צריך לבנות תוכנית שיקום אישית ברורה ויציבה במשפחה, בבית הספר ובקהילה או להיעזר במסגרות של חינוך מיוחד.
כאשר נוצרים דפוסי עבריינות נוקשים למדי כדאי לשקול להוציא את הילד מהבית לפני שמשתרשים הדפוסים באופן שכבר אי אפשר לשנות אותם. לפעמים יש צורך בטיפול תרופתי ממתן כגון ריטלין או תרופות אנטי פסיכוטיות כדי להגביר את השליטה בדחפים המבעבעים. במקרים חמורים במיוחד יש צורך באשפוז פסיכיאטרי, אפילו כדי להשיג שיפור קטן. במקומות כאלו השיקום מותנה בטיפול קבוצתי שבו הצוות והמטופלים מעמתים זה את זה על סגנון חשיבה מוטעה ומדריכים על האופן שבו הם צריכים לקחת אחריות על מעשיהם.
בכל הגילאים משתדלים להשהות את הדפוס הפסיכופתי ולהכניס חשיבה בין הדחף לפעולה. במילים אחרות, בכל פעם שמתעורר הדחף, הצוות משתדל לעודד אותו לחשוב מה יהיו תוצאות מעשיו.
אפילוג
לירון הופיעה יום אחד בתוכנית חדשות תחת שם בדוי, בטענה שהיא נוטה למות ומחפשת עבור בתה משפחה אומנת. כל ההורים שהפכו למוזיאון הקורבנות של אותה נוכלת מיהרו לטלפן למערכת שקרסה מרוב פניות. הכתבת הנבוכה ספגה קיטונות של מחאות וטלפנה אלי להתייעץ כיצד לנהוג. יעצתי לה לברר את הסיפור של האם בקרב הצוות הרפואי של בית החולים. התברר שהפעם לירון דיברה אמת. הציניקנים יאמרו ש"כל כלב בא יומו" גם אם חמק מזרועות החוק, יראי שמיים יטענו לצדק אלוהי שלא ניתן לחמוק ממנו. כך או אחרת, בזכות אותה החשיפה, בתה יעל זכתה למשפחה מחבקת וחוויה מתקנת ולהתייחסות ראויה לצרכים המיוחדים שלה במקום ניצול מחפיר של מצבה לטובות הנאה של האם.
ד"ר דפנה כצנלסון בנק היא פסיכולוגית קלינית בכירה, בעלת קליניקה בת"א, מלמדת בקריה האקדמית קריית אונו ובאוניברסיטת חיפה.
