"זו כבר הפעם השנייה שיש לי את אותו החלום. חנוכה. אמא באה עם סופגניות לאבא. עברו כבר שנתיים מאז שהתגרשו וזו הפעם הראשונה שאנחנו חוגגים ביחד. אני זוכרת שעלינו במדרגות והם התחילו לצעוק, הסופגניות נפלו על הרצפה ואבא גירש את אמא מהבית. אני לא זוכרת יותר כלום. רק שאני וסהר עמדנו בחדר המדרגות ולא ידענו אל מי ללכת".

בגיל 16, שמונה שנים אחרי הגירושים, לירן התחילה טיפול כשבטחונה העצמי נמוך מאוד והיא מתקשה לסמוך על אחרים. לפני הגירושים הוריה התווכחו מולה על כל דבר ותמיד היו צעקות. כשהתגרשו, האווירה בין ההורים נותרה מתוחה.

עבור ילדים קטנים ובוגרים, גירושי ההורים והמעבר לחיים בבתים נפרדים, עשויים להיות חוויה קשה. בעוד ההורים עברו תהליך של פרידה לפני הגירושים, הילדים מתעוררים לפתע למציאות חדשה. כיצד עליהם להתנהג, האם הם עדיין אהובים? מציאת שלוותם המחודשת לא תמיד פשוטה ומהירה כל כך?

עוד ילדים בסדרה:

כללי עשה:

1. רק האמת: ספרו לילדיכם את האמת בנושא הגירושים, חסכו את הפרטים הלא נעימים והתאימו את הסיפור לגילאי הילדים.

2. הגנים נשארים איתכם: עזבתם את בן הזוג, אבל לא את התכונות שלו שהועברו לילדיכם המשותפים. זכרו שהילדים זקוקים לשימור הדימוי החיובי של שניכם. לכן, התמקדו בצדדים החיוביים של גרושכם. דברים שליליים שנאמרים על ההורה השני פוגעים בילדיכם, מעליבים את היקר לו ואת התכונות התורשתיות שהוא קיבל ממנו.

3. ביטחון: הראו את אהבתכם במעשים ולא רק במילים. ילדים חוששים לפעמים שאם אבא עזב את הבית, זה בגלל שהוא לא באמת אוהב אותם. על כן אמרו להם שאתם אוהבים אותם, אבל עשו גם מעשים שיתנו להם את תחושת הביטחון שכך הדבר.

4. לו"ז מסודר: יש להבהיר לילדים מתי בדיוק יתראו עם כל הורה. אם הילדים מביעים התנגדות, צריך לברר מה המניע. בגיל צעיר יתכן שהם לא אוהבים את האוכל. בגיל ההתבגרות יתכן שיש להם מסיבות ואירועים ובמקרה זה צריך להיות גמישים. במידה ולא נמצאה סיבת ההתנגדות, יתכן ששיחה עם גורם נטרלי תאפשר להם את העלאת הקשיים.

5. רגשות אשמה: ילדים מרגישים לפעמים שהוריהם נפרדו בגללם, כיוון שלא התנהגו יפה או שהמריבות סבו סביב ענייני החינוך שלהם. לכן, חשוב להסביר לילדים שההורים לא נפרדו בגללם ושהם גם לא יחזרו לחיות ביחד בגללם.

כללי אל תעשה:

1. תנו להם זמן: אל תפריזו בהערכת כושר ההסתגלות של ילדיכם. תנו להם זמן לעכל את החדש ואל תעמיסו עליהם התמודדויות נוספות. אתם אלה שהחלטתם להתגרש והילדים לא עברו את התהליך שעברתם.

2. צמצמו מתחים: אל תחשפו את ילדיכם לקונפליקטים ביניכם. ילדים חשים מתח גם אם אינם מראים זאת. הם אמנם לא תמיד יודעים מה הם חשים, אך הם מגיבים למתח באופנים שונים: התפרצויות זעם, בכי, נשיכות, קושי בקשב וריכוז.

3. ילדים הם ילדים: אל תתייחסו אל הילדים כאילו היו מבוגרים. הם לא מבינים את התכנים כפי שאתם מבינים אותם כמבוגרים.

4. המריבות הן שלכם: שדרו לילדיכם שהקשר איתם חשוב לכם ואל תשתמשו בהם כמניפולציה נגד ההורה השני. אל תאמרו דברים כמו: "אבא שלך תמיד לא שם שצריך אותו" או "היא תמיד עושה סיפור".

5. לאט לאט: אל תהפכו את ילדיכם לעצמאיים בין לילה. נכון, המציאות השתנתה, אבל ילדים צריכים מישהו שידריך אותם ויגדל אותם. אם אין ברירה לוו אותם בתהליך השינוי בהדרגתיות.

ועוד עצה אחת

חשבו על חמש תכונות חיוביות של הגרוש שלכם, כתבו אותן ונסו להיזכר ברגעים טובים שהיו לכם יחד. כעת, נסו להתמקד בהם בקשר החדש. גם אם הקשר ביניכם טוב, הדגשת הטוב תייצר אווירה נעימה יותר סביב המפגשים וסביב שיחות על ההורה האחר ותקל על המעברים של הילדים מבית לבית.

ומה עם לירן?

לירן החלה את הטיפול כשבטחונה העצמי נמוך מאוד והתקשתה לסמוך על אחרים. בטיפול באמנות לירן בנתה ופיסלה בתים והרסה אותם בכל פעם מסיבה אחרת. בטיפול מיעטה לדבר והפיסול היווה עבורה דרך לעבוד על הקושי בו היתה שרויה ובאמצעותו למצוא דרכים לפתרונו. במפגשים בחנה לירן שוב ושוב, באמצעות יצירותיה, את שברון ליבה וביתה. במשך המפגשים לירן עברה שלבים של אבל על המשפחה שלא תחזור להיות כפי שהיתה. יצירותיה אפשרו לה להראות לעצמה באופן מוחשי כיצד התנפץ ביתה.

היצירה במקום מוגן וניטרלי איפשרה לה לעבד את הכאב ונתנה לה בטחון וכשחשה שהיא יכולה, החלה לנסות לאחות את השברים בניסיון לבנות משהו חדש ויציב. כתוצאה מכך חל שיפור ביכולתה של לירן לסמוך וליצור קשר. ביטחונה העצמי השתפר והזעם שהופנה כלפי עצמה הועבר ברובו לאמנות. הדרכת הורים אינטנסיבית עזרה להוריה לעקור מהשורש את התוקפנות שהופנתה כלפיה וכלפי אחיה וחייהם של כולם הפכו שקטים יותר.

כתבה: אורית אלקלעי , MA, אם ותרפיסטית באמנות, מטפלת באופן פרטני ובקבוצות. כל השמות במדור בדויים.